בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שרכז ביטחון במועצה המקומית בית אריה-עופרים, שהתפטר ב-2019 עקב הרעת תנאים קיצונית, יקבל ממנה פיצויים של כ-205 אלף שקל. השופטת רוית צדיק כתבה שגוף ציבורי לא יכול להתעלם מהחוק "ולנהוג בעובדים כפיון על לוח שחמט".
העובד, בן 63, הועסק במועצה במשך כתשע שנים והתפטר לפני כשלוש שנים. בתביעה שהגיש הוא ביקש לחייב אותה לשלם לו בין היתר פיצויי פיטורים, שכר עבודה, דמי חופשה שנתית, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים על התעמרות בעבודה.
לדבריו, כשנבחר ב-2018 ראש מועצה חדש, החלו הוא והמנכ"ל להתעמר בו מסיבות פוליטיות, הגבילו את צעדיו, הקטינו אותו ופגעו בתנאי העבודה שלו. הפגיעה החמורה ביותר התבטאה בכך שביטלו לו מכסה של כ-60 שעות נוספות בחודש שקיבל במשך שנים.
התובע ציין שביטול השעות הנוספות הקטין משמעותית את שכרו והכניס אותו למצב כלכלי קשה. הוא פנה פעם אחר פעם למנהלים שלו אבל ראש המועצה לא הסכים להחזיר לו את השעות ולפיכך הוא נאלץ להתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
מטעם המועצה נטען מנגד כי ב-2016 התגלו חריגות שכר חמורות בשכרו של התובע ולמרות פניות רבות הוא סירב להשיב את הכסף תוך פגיעה בקופה הציבורית. עוד נטען כי מאחר שהתפטר - הוא לא זכאי לפיצויי פיטורים, וכי קיצוץ השעות הנוספות נעשה עקב תהליך התייעלות ולא נחשב להרעה בתנאים.
אבל השופטת רוית צדיק קבעה כי המועצה לא הוכיחה בשום צורה שהיו חריגות שכר או שגורם רשמי כלשהו דרש מהתובע להחזיר כספים והוא סירב. היא ציינה כי התובע הוכיח פגיעה מוחשית וקשה בזכויותיו, במיוחד בכל הנוגע לשעות הנוספות.
בפסק הדין נקבע כי טענת המועצה שלפיה הדבר בוצע במסגרת "תוכנית התייעלות" לא גובתה בשום ראיה, "באופן המעורר תמיהה". מכל מקום, המועצה לא הייתה רשאית לעשות שינוי כה מהותי ופוגעני אחרי שנים שבהן קיבל התובע שעות נוספות בקביעות, מבלי לערוך שימוע ולתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בנושא.
השופטת קבעה בהקשר הזה כי הזכות של המעסיקה לקבל החלטות ניהוליות לא כוללת רמיסה של זכויות בצורה כל כך מובהקת. "ההתנהלות האמורה חמורה במיוחד שעה שמדובר במועצה מקומית אשר חלים עליה ביתר שאת כללי המשפט הציבורי ובהתאם לכך, אין היא יכולה להתעלם מן הדין הנוהג ולנהוג בעובדים כפיון על לוח שחמט", כתבה.
לפיכך נקבע כי התובע התפטר בנסיבות שמצדיקות פסיקת פיצויי פיטורים. השופטת פסקה לו פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, תשלום עבור השעות הנוספות שנמנעו ממנו, שכר עבור החודש האחרון שלו בעבודה ופדיון ימי חופשה. בסך הכל נפסקו לזכותו כ-175 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקל. טענת ההתעמרות של התובע נדחתה מאחר שהוא לא הוכיח התנכלות מכוונת שמזכה בפיצויים נוספים.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד גיא רוזנר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד עופר רזניק
• עו"ד בוריס סברדליק עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
