יצרנית המזרנים והריהוט "עמינח" זכתה לאחרונה בערעור שהגישה לבית המשפט העליון נגד פקיד שומה רמלה, על חיוב במס הכנסה של כ-3.4 מיליון שקל. השופטים דוד מינץ, יעל וילנר ועופר גרוסקופף דחו את עמדת פקיד השומה, וקבעו כי החברה לא הייתה צריכה לבצע ניכוי מס במקור על הטבות שנתנה לסוחרים שמשווקים את מוצריה.
הסוחרים של "עמינח" נדרשים להפקיד אצלה המחאות לפירעון כהתחייבות לרכישת מוצרים. כדי לתמרץ אותם לרכוש ולמכור את מוצריה היא מזכה אותם ב"נקודות" על כל רכישה, שאותן הם יכולים להמיר למזומן לרכישת מוצרים נוספים או להטבות כמו מימון נסיעה לחו"ל, רכישת מחשב נייד או רכב, שיפוץ החנות, פרסום ועוד.
ב-2012 דרש ממנה פקיד השומה מס הכנסה של כ-3.8 מיליון שקל עבור השנים 2010-2007, כ-3.4 מיליון שקל מתוכם על ניכוי במקור שלטענתו הייתה צריכה עבור מימוש הנקודות לסוחרים.
לאחר שערעור שהגישה על חיוב המס נדחה בבית המשפט המחוזי, היא פנתה לבית המשפט העליון. ההחלטה של המחוזי התבססה בעיקרה על הקביעה ששיטת התמריצים הפכה את הסוחרים לסוכני השיווק של עמינח, ומכאן שהם סיפקו לה תמורה עבור ההטבות – שחייבת במס. אלא שהחברה טענה בין היתר כי היא הספקית והסוחרים רוכשים ממנה את השירותים ולא ההפך.
פקיד השומה, שביקש לדחות את הערעור, טען שאין עילה להתערב בממצאיו המנומקים של המחוזי, שלפיהם הסוחרים מספקים לעמינח שירותי שיווק וקידום מכירות בעד ההטבות. על כן, ההטבות נחשבות כתשלומים בעד שירותים שנחשבים להכנסה שיש לנכות ממנה מס במקור.
אבל השופטים קיבלו את הערעור של עמינח. את פסק הדין כתב השופט מינץ שהסביר שניכוי מס במקור מתחייב אצל כל חברה שמנהלת מערכת חשבונות כפולה ומשלמת עבור שירותים או נכסים או שניהם יחד, לא משנה מהו אופן התשלום – בכסף או בשווה כסף (הטבות).
עו"ד איתי הכהןצילום: ישראל מלובניבמקרה הנוכחי, קבע, המחלוקת נסובה על השאלה אם הסוחרים של עמינח העניקו לה שירות תמורת ההטבות שקיבלו, והתשובה לכך שלילית. הוא הבהיר שגם אם ההטבות היוו בעצם תמריץ לסוחרים לרכוש את מוצרי החברה ולשווק אותם, זה לא משנה את העובדה שמערכת היחסים ביניהם היא חד-כיוונית – של יצרן וסוחר. במילים אחרות, הסוחרים לא העניקו לה שירות שחורג ממכירת מוצרים שגרתית.
השופט ציין כי אמנם שיטת הנקודות יצרה תלות מצד הסוחרים, כיוון שהיו צריכים לקדם את המוצרים של החברה כדי שלא ייגרם להם נזק (שהרי הפקידו אצלה המחאות לפירעון), אבל גם אם מדובר בשיטה שיווקית, זה לא הופך את הסוחרים לנותני שירותי שיווק חריגים. בסופו של דבר הם סוחרים שמפיצים את הסחורה שרכשו.
בפסק הדין צוין כי המצב היה שונה אם הסוחרים היו מתחייבים, למשל, למקם את מוצרי החברה בחלון הראווה או במדף מקודם תמורת כסף. אז אפשר היה לומר שההטבות שימשו כתשלום על שירות.
לפיכך נקבע כי ההטבות שהוענקו לסוחרים לא נחשבות "הכנסה" לפי פקודת מס הכנסה, ועמינח לא הייתה אמורה לנכות עליהן מס במקור. פקיד השומה חויב בהוצאות של 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד יוסי דולן
• ב"כ המשיב: עו"ד חן אבידוב
• עו"ד איתי הכהן עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
