בית המשפט למשפחה בקריית גת קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר לקבלת מחצית מהזכויות בדירה שאותה רכש טרם נישואיהם. השופט אריאל ממן קבע שלמרות תקופת הנישואים הקצרה (ארבע שנים), וחרף העובדה שהדירה מהווה "נכס חיצוני" המוחרג ככלל מאיזון המשאבים, ההשקעות המרובות של האישה ואימה בנכס מטות את הכף לטובתה.
בני הזוג לשעבר נישאו ב-2016. כשנתיים לפני כן, ובסמוך לתחילת הקשר הזוגי, רכש הגבר את הדירה תמורת 870 אלף שקל. הצדדים לא חתמו בשום שלב על הסכם ממון והדירה נותרה רשומה על שם הבעל גם לאחר החתונה.
אלא שבכל הקשור למימון רכישת הדירה התמונה הייתה פחות חד משמעית. לאחר החתונה העבירה אימה של האישה לקבלן 100 אלף שקל עבור הדירה. כמו כן, הצדדים נטלו משכנתה משותפת בסך כחצי מיליון שקל, כאשר חמותו לשעבר של הבעל נשאה בחלק הארי של ההחזרים החודשיים (כ-83%).
בשנת 2020 פתחו בני הזוג בהליכי גירושים. בנסיבות אלה עתרה האישה להכיר בה כבעלים של חצי מהדירה, לנוכח כוונת השיתוף שמשתקפת מהשקעותיה הכספיות בה. הבעל גרס מנגד שיש ללכת אחר הרישום "היבש" בטאבו, ולהכיר בו כבעלים בלעדי.
השופט ממן הסביר שלמרות הכלל בדבר החרגת נכס חיצוני ממסת הנכסים המאוזנים בעת הגירושים, עדיין ניתן להוכיח לגבי דירה כזאת כוונת שיתוף אשר תגרור את חלוקתו. לדבריו, מקרה זה עונה על החריג לכלל לנוכח השקעתן הכספית של התובעת ואימה בדירה אשר "אינה בטלה בשישים" כלשונו.
עו"ד מיכאל בן לולוהוא ציין שממסכת הראיות עולה תמונה של השקעה משמעותית ובלתי זניחה מצד התובעת אשר מגיעה לסכום מצטבר של כ-211,500 שקל, בעוד הבעל ואימו השקיעו רק מעט יותר מכך – 281,800 שקל. בנסיבות אלה - של יחס השקעות 43:57 לטובת הבעל - הופך הפער בין השקעת כל אחד מהצדדים בדירה לפער זניח שבוודאי אינו מצדיק לקבל את טענתו המרכזית לחוסר שיתוף.
בנוסף השופט קיבל את טענת האישה שלפיה היא לקחה חלק פעיל בעיצוב הדירה ואף שילמה מחצית מעלות המטבח. עוד צוין כי לתובעת זיקה לדירה בהינתן המשכנתה שנלקחה בתנאים מיטיבים מכוח עבודתו של אביה בבנק.
אשר לתקופת הנישואים הקצרה נקבע שהיא אינה שוללת לכשעצמה את זכויות האישה בדירה: "טענת הנתבע כי משך תקופת הנישואין הקצרה יחסית שוללת את טענות התובעת לשיתוף ספציפי בדירה אינה יכולה לעמוד לבדה, שכן טענה זו אינה יכולה לעמוד בחלל ריק, אל מול הראיות בכללן, המלמדות, כאמור, על כוונת שיתוף בדירת המגורים".
לאור זאת קבע השופט כי הדירה היא נכס בבעלות משותפת של שני הצדדים. הוא הורה על מכירתה למרבה במחיר ועל חלוקת התמורה שווה בשווה בין הצדדים, לאחר סילוק המשכנתה. הגרוש חויב לשלם לאשתו לשעבר הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד סימיה ויצמן
• ב"כ הבעל: עו"ד איילת קריספל
• עו"ד מיכאל בן לולו עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
