בית המשפט למשפחה באשדוד דחה לאחרונה תביעה לקיום צוואה שנכתבה בפרסית, שבמסגרתה אם לשמונה ילדים ביקשה לכאורה להוריש את הבית שלה לאחד מהם. השופטת עפרה גיא לא שוכנעה שמדובר בצוואה, ובכל מקרה מצאה במסמך פגמים רבים שלא זכו להסבר הולם.
האם, שנפטרה ב-2017, ערכה ארבע שנים קודם לכן צוואה אצל עורך דין שבמסגרתה הורישה את כל הרכוש שלה – שהחלק העיקרי בו הוא דירתה – לכל הילדים שווה בשווה. אלא שלאחר מותה תבע אחד מהם לקיים צוואה מאוחרת יותר, שלטענתו מצא בין המסמכים בביתה. מדובר במסמך בכתב יד, בשפה הפרסית, ללא כותרת או תאריך, שבו האם כתבה לכאורה שהיא רוצה לתת לו את הבית ומניות במשרד.
בהתנגדות שהגישו חלק מאחיו נטען שהתובע זייף את המסמך כיוון שהוא שקוע בחובות ומתגורר בדירה של אמם. הם הדגישו שבהליכים משפטיים אחרים שהם מנהלים בנוגע לחברה המשפחתית כבר קבע בית המשפט שאחיהם זייף מסמך כדי לקבל זכויות שלא מגיעות לו.
התובע השיב שמדובר בצוואה שתורגמה ואושרה על ידי נוטריון, ושמצא אותה במקרה בין המסמכים של אמו. הוא הוסיף כי הגיוני שהיא תוריש לו את הבית כיוון שרכש אותו מכספו.
גרפולוגית שמינתה השופטת עפרה גיא לא הצליחה להכריע אם החתימה על המסמך היא של האם. היא ציינה כי המילה "בית" נכתבה בדיו שונה. הנוטריון שתירגם את הצוואה הוסיף כי המילה "בית" נכתבה בנטייה ימינה ולא שמאלה כמו יתר המסמך, ואף נמצאת מתחת למילה מחוקה ולא ברצף השורה.
עו"ד חגי חכםיעל דוידזון-חיוןהשופטת קבעה בשלב ראשון, כי כשמדובר בצוואה בכתב יד יש לבחון אם אפשר להבין ממנה שהכוונה של המצווה הייתה להוריש רכוש. במקרה הזה, במסמך נכתב שהאם "רוצה" שהבית והמניות יגיעו לבנה, ולא מדובר בהורשה מפורשת. רק משום כך, "ספק באם ניתן לראות במסמך צוואה ונראה כי מדובר בהבעת רצון בלבד".
בהמשך היא הפנתה לכל יתר הפגמים שלא זכו להסבר אמין מצד התובע. הראשון שבהם הוא היעדרו של תאריך. נקבע כי התובע לא הוכיח מתי המסמך נכתב כך שאי אפשר לדעת אם זה היה אחרי הצוואה השוויונית.
בנוסף, לא הוכח שהצוואה נכתבה כולה בכתב ידה של המנוחה. השופטת ציינה כי על רקע חוות הדעת של המומחית והנוטריון, כמו גם העובדה שהתובע כבר זייף מסמך משפטי בהליך אחר, נראה שמדובר בתוספת שלא נכתבה על ידי המנוחה אלא על ידי התובע או מי מטעמו. היא הוסיפה שאי אפשר לקבוע שהחתימה על המסמך שייכת לאם ושהתובע לא הוכיח שרכש את הבית בכספו.
בסיכומו של דבר השופטת קבעה כי התובע לא שכנע אותה שלמרות הפגמים הרבים במסמך מדובר בצוואה שמשקפת את רצונה האמיתי של אמו. לפיכך היא הורתה לקיים את הצוואה הראשונה שערכה האם לטובת כלל הילדים. התובע חויב בהוצאות של 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד אמין בוקאעי
• ב"כ הנתבעים: עו"ד ד. קירשנבוים
• עו"ד חגי חכם עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
