תתעוררו. תתעשתו. תעכלו. תפנימו. משרד האוצר, משרד הרווחה, משרד הכלכלה, ועדת הכספים. ישראל נמצאת במלחמה. עד לרגע זה לא עיכלו קברניטי המשק - למעט בכירי בנק ישראל - שלא רק הצבא והמדינה מצויים במלחמה, שהחלה באסון נורא, כי אם גם המשק כולו ו-10 מיליון אזרחי מדינת ישראל.
לא רק עוטף עזה ויישובים שספגו טילים - גם משפחות 360 אלף חיילי המילואים שגוייסו, גם תושבי אילת הרחוקה, עיר שקלטה כבר 25 אלף מפונים, וגם כל עשרות יישובי גבול הצפון. בנוסף, גם 100 אלף העובדים הזרים, שחלקם נשלחו אף הם הביתה ממקומות עבודתם. וגם כל המגזר העסקי, כולו, מהמסעדות ועד לחנויות לבגדים ולרהיטים. כי למי יש ראש לקנות עכשיו שולחן או עניבה, כאשר התותחים רועמים וההלוויות נערכות בעשרות כל יום.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
4 צפייה בגלריה
שר האוצר סמוטריץ' וראש הממשלה נתניהו. ברור מאיפה הכסף צריך להגיע
(צילום: רויטרס/Amir Cohen)
כולם, כל המדינה. תפנימו, אחרי תשעה ימי מלחמה קשה ועצובה - אדוני שר האוצר וכבוד הרב משה גפני, יו"ר ועדת הכספים - כל מדינת ישראל. לא רק עוטף עזה ההרוס.
בכיר במשרד האוצר התוודה בסוף השבוע האחרון כי במשרד שרר עיוורון מוחלט ביממה הראשונה לאשר התרחש בעוטף עזה. לדבריו, גם אחרי שכבר החל להתברר שעוטף עזה ממש נכבש למשך שעות על ידי מחבלים מעזה ושפרצה מלחמה איומה, באוצר התייחסו לאירוע כמו "עוד סבב כמו הקודמים"
אפשר אולי לסלוח על עוד מחדל ממשלתי ביממה הראשונה למלחמה - פחות חמור בוודאי מזה הצבאי - אולם, על מה שמתרחש מאז במשך יותר משבוע אצל קברניטי הכלכלה הישראלית - משרדי האוצר, הכלכלה, הרווחה וועדת הכספים, כבר קשה למחול.
במשרד האוצר עדיין לא החלו להכין תוכנית חירום
מי שאמורים לממן את המלחמה ולתת סיוע ממשלתי ראשוני בעת חירום לעשרות אלפי משפחות שהותקפו בעוטף, באשקלון, בנתיבות, באופקים, באשדוד ובעצם ברחבי רוב הארץ - נשארו רדומים כמעט כל השבוע האחרון. וכאשר כבר החלו להתעורר התגלתה אצלם תכונה נוראית אחרת, דווקא בעת חירום - קמצנות נוראית, בלתי מובנת.
במשרד האוצר עוד לא החלו, במשך 9 ימים (!), להכין תוכנית חירום הנדרשת בדחיפות לעת מלחמה, למימונה ולסיוע לאזרחים, אלה שנפגעו כמו גם עשרות האלפים שנמלטו מבתיהם לאזור בטוח יותר.
במשרד הכלכלה נמשכה שנת הקיץ וחופשת החגים במשך ימי מלחמה אחדים, עד שהבינו שם פתאום שעוד רגע אין חלב, לחם, ביצים ומוצרי היגיינה בסיסיים. המצב החמיר עוד יותר אחרי ההודעה המבהילה, ההזויה והבלתי מובנת של פיקוד העורף, שהורה פתאום לאזרחים המבוהלים גם כך מהמצב, "למהר ולהצטייד במלאי חירום".
במשרד הרווחה לא הפנימו עד היום שעל הנפגעים העיקריים ממצב המלחמה נמנים אלפי נתמכי סעד ומשפחות עניות. כאילו אין זה מעניינם, בטח לא ברמה של דרישת תקציבים דחופה לשיפוץ קברי צדיקים ותמיכה כפולה בתלמידי הכוללים, על ידי מפלגתו של השר.
ובוועדת הכספים לא מצאו לנכון להפריע למנוחת הח"כים בפגרת החגים, שהסתיימה רשמית, לפי היומן, רק הבוקר. בקושי חברי הוועדה החשובה ביותר בכנסת התכנסו לישיבת פגרה בחופשתם ביום חמישי, יומה השישי של המלחמה, כדי לאשר סעיף שולי לגמרי בימי חירום, של הבטחת ערבות מדינה לחברות התעופה. אבל, להשלמת העברות הכספים שהובטחו למוסדות החרדיים דאג ח"כ משה גפני היטב גם בימי הלחימה הראשונים.
והכי חמורה היא הקמצנות. כאשר כבר החליטו שר האוצר ובכירי המשרד לתמוך בנפגעי ומפוני מלחמת "חרבות הברזל" - מדובר בסיוע של 1,000 שקלים לאדם ועד 5,000 למשפחה, לפחות בינתיים. זה לא מספיק אפילו להצטיידות במזון ובבגדים ובמשחות שיניים, בכלי רחצה והיגיינה למשפחה שלמה למשך שבוע, לנסיעות בני המשפחה במקום המגורים החדש ולשהייה באיזשהו צימר או מלון, בלי ציוד בסיסי. זה לא הובא מהבית, כי המפונים לא הספיקו לארוז מזוודה.
ואז באה רשות המיסים ומגבירה את הקמצנות. נכון, המלחמה פרצה בשבוע כהונתו הראשון של המנהל החדש, שי אהרונוביץ, אולם איך זה שבכירי הרשות המיומנים לא סייעו לו לקבל החלטות נבונות במהירות הנדרשת. כך הוארכו, בגין המלחמה, המועדים למסירת דוחות ותשלומי מקדמות מס ב-3-10 ימים. טוב שלא האריכו רק ביממה. פשוט החלטה מקוממת, שהמנהל החדש כבר הבטיח לתקן, אבל גם ההחלטה המתקנת טרם התקבלה.
איפה הכסף? להלן רשימת השרים המיותרים
ועכשיו, אולי לעיקר העיקרים - איפה הכסף? אז הנה התשובה כמעט במלואה: 14 מיליארד שקלים שערורייתיים, כמעט כולם, חולקו במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. כדי לחלק אותם, בעיקר למגזר המועדף על ממשלת המחדל - החרדים - קוצצו בין השאר הסייעות לילדים אוטיסטים, ההסעות לתלמידים נזקקים, התקציבים לניצולי שואה ולבעלי מוגבלויות ואפילו תקציב המשטרה, בעת שיא במעשי הרצח והאלימות ברחובות. כי כסף לקברי צדיקים היה חשוב יותר מאשר למנוע כריית עוד קברים חדשים של נרצחים.
איפה הכסף? תשאלו את אנשי אגף התקציבים שהציעו בעבר לסגור את משרדי המים וחיזוק הקהילה שהקימה ממשלת נתניהו, כדי לספק ג'ובים, ואחרי שכמעט סגרו אותם - הקימו משרדים הזויים עוד יותר. למה כמעט? ידעתם, למשל, שאיתמר בן-גביר הוא גם כיום "השר לחיזוק וקידום קהילתי", בנוסף להיותו השר לביטחון לאומי? אפשר לומר כמעט בביטחון מוחלט, שאפילו מר נתניהו לא זוכר שלבן-גביר יש עוד משרד ממשלתי באחריותו.
יצחק וסרלאוף משמש כשר לחוסן הלאומי. האם המשרד פעל רבות להגברת החוסן עד למלחמה?
דוד אמסלם הוא השר לענייני גרעין והוועדה האטומית ושר נוסף (מי יודע למה?) במשרד המשפטים. למה? כדי לחלק ג'ובים, משימה אהובה עד מאוד על מר אמסלם. הוא אפילו הודה בה בפה מלא.
גילה גמליאל מכהנת כשרה לענייני מודיעין במשרד שמזמן הומלץ לסוגרו. עצה טובה: גברת גמליאל הנכבדה, אל תזכירי בימים האלה שיש לך איזשהו קשר למודיעין.
אורית סטרוק היא השרה למשימות לאומיות. המשימה הראשונה שהייתה צריכה לבצע היא לסגור את המשרד ההזוי הזה.
עמיחי אליהו הוא שר המורשת, שקיבל מאות מיליוני שקלים בהסכמים הקואליציוניים, הרבה יותר ממשרד המדע למשל.
מאיר פרוש הוא שר "לענייני ירושלים ומסורת ישראל", שמזמן הומלץ לסוגרו. משה ליאון הוא ראש עיר (אומרים שטוב למדי) במשרה מלאה ואין כל צורך במשרד המיותר הזה.
מאי גולן היא השרה לקידום מעמד האישה. רק שמאז כהונת הממשלה הזאת לא הייתה מעולם פגיעה מגדרית קשה יותר, מה עוד שאין מנכ"לית אחת במשרדי הממשלה ואת מנכ"לית רשות החברות השרים קרעי ואמסלם מבקשים לפטר. אפילו בעיצומם של ימי המלחמה אמסלם שומר על נתק ממיכל רוזנבוים, ולא עונה לפניותיה של מי שאחראית על חברות שהיקף פעילותן מגיע לרבע טריליון שקל.
לפחות בשורה תקציבית טובה אחת נפלה עלינו בגין המלחמה: שרת ההסברה, שלא הסבירה דבר (תזכורת: לא הייתה לה מדפסת), גלית דיסטאל-טבריאן, התפטרה. זאת, לאחר שממילא לא הצליחה למנות מנכ"ל או מנכ"לית למשרד. הנה, מצאה לה הזדמנות טובה לסגור.
עמיחי שקלי מכהן כשר לענייני התפוצות, המאבק באנטישמיות ולשוויון חברתי. לא שמענו רבות על פועלו בענייני השוויון. רון דרמר הוא השר לעניינים אסטרטגיים, עוד משרד שבאוצר הומלץ לסוגרו כבר מזמן. דווקא כשר דרמר נחשב פעיל ולאחד השרים המוכשרים, אבל למה לו משרד שלם?
וידעתם שיש שר ללא תיק בשם חיים ביטון? ועכשיו נוספו לו עוד חמישה שרי הרשימה הממלכתית - בני גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, חילי טרופר ויפעת שאשא-ביטון. העלות כאן, אגב, צפויה להיות שולית מאוד בהשוואה למשל למשרד המורשת.
ורגע, סגני שרים מיותרים לגמרי יש גם: אחד שהיה, התפטר, ולא ברור מעמדו כיום, אבי מעוז (במשרד רה"מ), אורי מקלב (סגנה של מירי רגב במשרד התחבורה), מיכל וולדיגר (במשרד האוצר), משה אבוטבול (במשרד החקלאות), ויעקב טסלר (במשרד התרבות והספורט, שהאוצר המליץ מזמן לאחדו עם משרד החינוך).
לפי חישוב של משרד האוצר עלות המשרדים המיותרים ובעלי התפקידים ההזויים בקדנציה שלמה מגיעה לכמיליארד שקל. לא כסף קטן.
מנכ"ל האוצר הקודם: לסגור המשרדים המיותרים
ומה ממליץ מי שנחשב כמומחה לענייני תקציבים, שהיה גם ראש האגף וגם מנכ"ל האוצר בעבר, רם בלינקוב? רק אתמול מנה רם בלינקוב כמה המלצות עיקריות לממשלה בגלל המלחמה: לבצע שינוי מוחלט ומיידי של סדרי העדיפויות בתקציב המדינה לשנת 2024, לבטל לאלתר "את כל התקציבים תומכי הפרזיטיות והבטלה לטובת תקציבים יצרניים. ירגיז את החרדים? שילכו הביתה".
בנוסף המליץ לבצע שינוי סדרי עדיפות אמיתי, "לא חרטא של קיצוץ רוחבי"; להקציב הרבה כסף להחזרת המתיישבים בעוטף עזה לישוביהם: "החלאות מעזה רוצים למחות את הציונות. כדי למנוע את זה צריך להחזיר את האמון בין התושבים לבין הממשלה והצבא". וזה יעלה הרבה כסף.
עוד דרש בלינקוב לסייע למפעלים בישובי עוטף עזה להתקיים - בכפר עזה (כפרית), בבארי (דפוס בארי), בניר עוז (נירלט) ועוד רבים. "הם לא עובדים כבר שבוע. תודיעו מיידית שאתם מגבים אותם". יש מפעלים שמתקשים לגייס עובדים? אפשרו להם להביא עובדים זרים, ואפשרו למפעלים אשראי נוח, גם מסובסד: "כל הטיעונים נגד מהלך כזה לא נכונים עכשיו".
ולבסוף, ההמלצה הבלתי נמנעת בסיטואציה הנוכחית: "יש משרדים מיותרים שיעשו רק טוב אם ייסגרו עכשיו", כתב בלינקוב.
בלינקוב הוא אחד שמבין דבר או שניים בענייני התקציב והמשק. הצעה שלי: אחרי שהודח על ידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' תוך ימים, עם מינויו לשר האוצר - השר יוכל לכפר על כך בהבאתו מיידית לאוצר כ"יועץ מיוחד לשיקום הכלכלה בעת מלחמה".
והכי חשוב - קבריניטי הכלכלה הישראלית, צאו מהקיבעון שלפיו שום דבר לא בוער, כי בסך הכל פרצה מלחמה.
