בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש בנק דיסקונט נגד ערבים להלוואה שלא נפרעה – אשתו וחמיו לשעבר של הלווה. השופט אורי גולדקורן קבע שהבנק לא הוכיח ששלח להם מכתבי התראה המלמדים על אי עמידת הלווה בהחזרים.
תחילת הפרשה בינואר 2018 אז פתח החייב חשבון בסניף דיסקונט בחדרה. זמן קצר לאחר מכן הוא לווה מהבנק 200 אלף שקל לצורך עסק הנדל"ן שלו. אשתו דאז ואביה (חמיו) חתמו על ערבות לטובתו. ואולם תוך שלושה שבועות נמשכו מהחשבון סכומים החורגים מסכום ההלוואה, שהועברו לחשבון העסק ולצדדים שלישיים. מהר מאוד נכנס חשבונו של החייב למינוס.
בשלב מסוים גילה הערב על התנהלות חתנו, ושלח לבנק מכתב מעו"ד שכותרתו "ביטול ערבות להלוואה". בין היתר נכתב כי בעצה אחת עם הבנק חדל החייב לפרוע את ההחזר החודשי, בעוד הראשון נמנע מלפעול נגדו בטענה שכתובתו אינה בידיעתו. לפיכך הנתבע הודיע על ביטול הערבות, אך הבנק לא החשיב זאת ושלח דרישת תשלום. משזו לא נענתה, הוגשה התביעה לבית המשפט באוגוסט 2019.
לטענת הבנק מכוח ערבותם נדרשים הנתבעים לשאת ביתרות החוב של החייב, העומדות לטענתו על 180,345 שקל. מנגד טענו האב ובתו כי במעמד החתמתם על הערבויות נמסר להם מידע חלקי בלבד. כך, לטענתם, ההלוואה נועדה לשמש כבטוחה לאשראי שיינתן בחשבון העסקי של החייב, כאשר בפועל הועברו סכומים לצדדים שלישיים.
עוד טענו הנתבעים כי הבנק לא הודיע להם על כוונתו להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי ובכך מנע מהם את האפשרות לסלק את חוב הפיגורים בלבד. ספציפית טען הנתבע כי ערבותו בטלה לנוכח המכתב ששלח לבנק.
עו"ד שי שמשמיטל אזולאיהשופט גולדקורן קבע שהתנהלות הבנק סביב יצירת הערבויות הייתה תקינה. לדבריו מהראיות עולה שהנתבע חתם במהירות על כתב הערבות מתוך אמון בחתנו דאז, והלך לעיסוקיו. הנתבע אישר שישב בסניף "קצת יותר מדקה וחצי" וטענתו לפיה הבנק השתמש בכספי ההלוואה בניגוד למטרתה נסתרו מעדות פקידת הבנק ותוכן כתב הערבות.
השופט הוסיף שהמטרה האמיתית בביטול הערבות מצד הנתבע אינה התנהלותו הפיננסית של החייב, אלא בגידותיו בבתו. "החייב נתפס בבגידה והחלטתי שאבא שלו צריך לערוב לו, לא אני", העיד. השופט קבע שהנתבע לא יכול להשתחרר מהערבות בהודעה חד צדדית.
עם זאת, השופט כתב שהנתבעים הוכיחו כי מעולם לא קיבלו את מכתבי הבנק המורים להם לשלם את חוב הפיגורים. לדבריו, האסמכתא היחידה שהציג הבנק הייתה תצהיר של שליח שהדביק להם לכאורה את המכתבים על הדלת. ואולם, כתב השופט, השליח לא זומן לעדות, וגם עדותה של פקידת הבנק לפיה המכתבים נשלחים אוטומטית "נותרו כאמירה כללית".
לדברי השופט, הפסיקה מחייבת את התובע לפעול בתום לב ולגלות לערב כל פרט בעל חשיבות. הוא כתב כי התוצאה המשפטית של אי קיום חובת הגילוי לנתבעים הינה בטלות הערבויות וכתוצאה מכך דחיית התביעה נגדם. הבנק חויב לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 15,600 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הבנק: עו"ד אסף ערן
• ב"כ הנתבעים: עו"ד יוסף אלברק
• עו"ד שי שמש עוסק בבנקים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
