בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע לאחרונה בסכסוך בין בני זוג לשעבר, ידועים בציבור, שבמסגרתו דרש הגבר זכויות בבית שבו התגוררו בקיבוץ אף שהוא רשום על שם האישה. בתחילה קבע בית המשפט למשפחה כי הגבר זכאי למחצית משווי הבית, אחרי בעקבות הערעור למחוזי נקבע כי חלקו בנכס הוא 25% בלבד.
מערכת היחסים בין בני הזוג החלה ב-2002. סביב אותה תקופה קיבלה האישה – חברת קיבוץ ותיקה – הודעה על כך שמגיעים לה בית ומגרש כחלק מהמעבר לפורמט של "קיבוץ מתחדש". בני הזוג עברו לגור בקיבוץ ושיפצו את הדירה. לאחר כ-15 שנות זוגיות הם נפרדו. לטענת הגבר, חרף רישום הבית על שמה של זוגתו לשעבר, הצדדים ראו בו נכס משותף ונשאו יחד בהוצאותיו המשותפות. האישה טענה מנגד כי הדירה שייכת רק לה, שבן זוגה מעולם לא התקבל כחבר קיבוץ, וכי לא הייתה ביניהם כוונת שיתוף.
בית המשפט לענייני משפחה בחדרה קבע שלמרות התנהלות הצדדים בחשבונות נפרדים, התקיימה ביניהם כוונת שיתוף. בין היתר נקבע כי לנוכח השקעת הגבר בהוצאות הבית ולנוכח תקופת היחסים הארוכה בין הצדדים, שכללה הבאת צאצאים, חלה עליהם הלכת השיתוף והוא זכאי ל-50% מהזכויות בדירה.
האישה ערערה למחוזי וטענה שאין להחיל את הלכת השיתוף על זוגות לא נשואים. כמו כן, אין לראות בהפקדות השוטפות שביצע בן זוגה לחשבונה משום שיתוף כלכלי. לדבריה, הם מעולם לא ניהלו חשבון בנק משותף והוצאות השיפוץ הוצאו מחשבונה. בן זוגה לשעבר טען מנגד שהוכיח כוונת שיתוף ספציפי בדירה שבקיבוץ וזכייתו במחציתה נטועה בדין.
השופט ניצן סילמן הסכים אמנם עם הקביעה שלפיה חלה על הצדדים הלכת השיתוף. עם זאת הוא נימק שעל בית המשפט לתת דעתו גם על היקף השיתוף ולא רק על עצם קיומו. הכרעה בינארית של "הכל או כלום", כתב, אינה מתאימה כאן.
הוא ציין שהגבר לא הוכיח שמימן את עלויות השיפוץ בדירה, וגם אם שילם מאות אלפי שקלים כטענתו, הרי שהדירה כיום מוערכת ב-150 אלף שקל בלבד ובנסיבות העניין מדובר בשווי השבחה נמוך מאוד. יתרה מכך, שווי המגרש עולה עשרת מונים על שווי הדירה ומוערך בכ-1.7 מיליון שקל. הוא תהה אם מוצדק לתת למשיב ליהנות מכל הטוב הזה שעה שהשקעותיו – שממילא מוטלות בספק – אינן מגיעות לסכומים הללו.
לדברי השופט נסיבות המקרה מצדיקות את יישום עקרון "השיתופיות המוחלשת" על הצדדים, וכפועל יוצא מכך את חלוקת הנכס מחדש בשיעור של 25%-75% לטובת האישה. השופטת עפרה אטיאס הצטרפה לקביעה, ואילו השופט סארי ג'יוסי, שנותר בדעת מיעוט, סבר כי אין לשנות את החלוקה.
עם זאת, בן הזוג לשעבר לא יצא בידיים ריקות. יחד עם הערעור הרכושי נדון ערעור על פסק דין שדחה תביעת דיבה שהגיש נגד האישה. שופטי המחוזי קבעו פה אחד שאמירות האישה שלפיהן הוא מכור לסמים ולפורנוגרפיה מהוות לשון הרע, והיא חויבה לפצותו ב-25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד י. ירקוני
• ב"כ המשיב: עו"ד גבי מיכאלי
• עו"ד איתן רגב עוסק בדיני מקרקעין, מושבים וקיבוצים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
