בית הדין הרבני בתל אביב דחה לאחרונה בן 81 שביקש לפתוח את קברו של מי שלטענתו הוא אביו ולערוך בדיקה גנטית כדי להוכיח שהוא יורשו החוקי. הדיינים - הרב שמואל אברהם חזן, הרב אבירן יצחק הלוי והרב חיים וקנין – קבעו שיש ספק ביחס לנכונות ההודאה שהשמיע המנוח בחייו שלפיו הוא אביו של המבקש. על פסק הדין הוגש ערעור ודיון בו טרם נערך.
המנוח נולד לפני 110 שנה ברומניה וכשהיה בן 24 נישא לאשתו הראשונה, שנטען כי היא אימו של המבקש. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא נלקח לצבא הרוסי ולכן נפרד ממנה. בתום המלחמה הוא הכיר אישה אחרת ונישא לה, בעודו נשוי על הנייר לאשתו הראשונה. השניים הביאו לעולם בת ולאחר תקופה קצרה האישה נפטרה.
בשלב זה החל המנוח לנהל זוגיות עם אחותה, שלמעשה גידלה את אחייניתה כבתה. ברבות השנים ולאחר קום המדינה הוא פעל להתגרש באופן רשמי מאשתו הראשונה והתחתן כדת משה וישראל עם אשתו השלישית. ב-1987 הוא הלך לעולמו בגיל 74. בסמוך הוצא אחריו צו ירושה הכולל את אשתו השלישית ובתו בלבד.
בתביעה שהוגשה לבית הדין טען המבקש כי הוא בנו של המנוח מאשתו הראשונה, ולכן זכאי להיכלל כיורש בצו הירושה. לתמיכה בגרסתו הוא הציג מסמך מתיק הגירושים של אימו והמנוח, משנת 1964, שבו נכתב במפורש שהוא בנו.
הבת, לעומתו, טענה שהיא ואימה (האישה השלישית) הן היורשות היחידות. לדבריה, המסמך שהציג המבקש אינו ראיה להוכחת טענתו, שכן לפי המסמך המבקש נולד יותר מתשעה חודשים אחרי שאביה ורעייתו הראשונה נפרדו.
סוגיית אבהותו של המנוח על המבקש עלתה גם בהליך אחר שנגע להסדרי הירושה במשפחה. באותו מקרה נשלחו הצדדים לבדיקה גנטית שהעלתה כי אין ביניהם קירבה של אחים ובחוות דעת שצורפה לה נכתב שלא אותר דימיון גנטי, אך יחד עם זאת שאין בזה הוכחה שאין קשר לאחאות. בפנייה נוספת למכון פורנזי נכתב על ידי מומחה אחר שהבדיקה מעלה את ההסתברות לכך שהנבדקים אינם אחים למחצה מ-50% ל99.92%. המומחה הראשון חזר בו והסכים לחוות הדעת הזו אך כתב שעדיין "לא ניתן להוכיח שלילת קשר משפחתי בין הנבדקים".
הבת טענה שהממצאים תומכים בגרסתה, בעוד הבן ביקש להיצמד לחוות הדעת שלפיה הבדיקה לא מוכיחה שהצדדים אינם אחים. גם לאחר בדיקת הדנ"א, באותו הליך לא נקבע שהמבקש אינו יורש אלא רק כי "לא ניתן להוכיח לחיוב או לשלילת קשר אחאות בין המשיבה למבקש".
עו"ד יעל ורדצילום: ליהי קלייןבשלב מסוים הגישו הצדדים בקשה בהסכמה לפתיחת קברו של המנוח, על מנת לערוך בדיקת אבהות ולהוכיח את צדקתם אחת ולתמיד. אלא שהדיין חזן קבע כי הספק המתעורר ביחס לקשרי המשפחה שבין המבקש והמנוח, אינו מאפשר לקבל את הבקשה, שביצועה כרוך בביזוי הנפטר.
כך, בעוד שבמסמכי הגירושים משנות ה-60 מופיע המבקש כבנו של המנוח, במסמכי הנישואים לאשתו השלישית משנות ה-80 צוינה בתו בלבד. "אם באמת חשוב היה לו לתעד במסמכים שיש לו גם בן, מדוע לא ציין אותו?", תהה הדיין.
בנוסף, יכול להיות שהמנוח ציין במסמכי הגט שהוא אבי המבקש באופן פיקטיבי, כדי למנוע בעיות ממזרות שעלולות לצוץ אם ייוודע שאשתו הראשונה קיימה יחסים עם גבר אחר והתעברה ממנו בתקופת נישואיה (באופן רשמי) למנוח.
הדיין סיכם כי מדובר במצב של יורשת ודאית מול יורש ספק. הגם שבדיקה גנטית למנוח עשויה להפיג את הספק, אין היתר הלכתי לעשות זאת בשביל תועלת כספית בלבד. לדבריו אפילו במקרים שבהם התרת הספק עשויה להוביל לתועלת גדולה כמו התרת עגונה, נחלקו הפוסקים אם מותר לפתוח קבר, קל וחומר שהדבר אסור במקרה של סכסוך כספי.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקש: עו"ד שי אנטר
• ב"כ המשיבה: עו"ד יעל כץ-מסטבאום
• עו"ד יעל ורד עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
