בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש בעלי מינימרקט בפרויקט "עמק הכרמל" בעיר נשר נגד יזמית הבנייה שממנה שכר את המבנה, מאחר שלטענתו היא הסתירה ממנו עבודות מתוכננות שעתידות לבודד את העסק שלו ולפגוע ברווחיות. השופט רמזי חדיד קבע שאין בסיס לטענות ואף קיבל תביעה שכנגד שהגישה החברה.
הפרויקט, שכולל גם ארבעה בנייני מגורים, נבנה בסמוך לציר תנועה ראשי (דרך בר יהודה). לטענת בעלי המינימרקט, החברה הציגה בפניו מצג שלפיו מתחם הקניות יהיה שוקק חיים לאור מיקומו ולשוכרים מובטחת הכנסה גבוהה. בעקבות זאת, הוא חתם מולה באוגוסט 2018 על חוזה שכירות.
לדבריו הוא השקיע 300 אלף שקל לצורך הקמת העסק, אך זמן קצר לאחר תחילת הפעילות נדהם לגלות שכחלק מעבודות להקמת קווי מטרונית, חניית מתחם הקניות נהרסה וכביש הגישה אליו נחסם. הוא פנה לחברה, וזו הסכימה לפטור אותו מדמי שכירות לתקופה מסוימת. כשראה שהמצב לא משתפר, הודיע לה על ביטול החוזה והגיש נגדה את התביעה.
לטענתו, במעמד החתימה על חוזה השכירות החברה ידעה על העבודות שיביאו לבידוד המינימרקט שלו אך לא אמרה דבר. לדבריו, הוא לא היה מתקשר בחוזה אם היה יודע שכך יתפתחו העניינים. הוא עתר להחזר הכספים שהשקיע בעסק, בתוספת 190 אלף שקל עבור עוגמת נפש והפסד רווחים.
עו"ד מילה קרסקובהנתצבעת הכחישה שידעה על העבודות והדגישה שהן בוצעו על ידי חברה חיצונית ולה כיזמית אין שום יתרון על התובע בידיעה על כך. היא הוסיפה כי בפועל הכנסותיו לא נפגעו מאחר שקהל היעד של המינימרקט הוא 600 דיירי הפרויקט, ולא העוברים והשבים בדרך בר יהודה. הנוסף היא הגישה תביעה שכנגד על סך 5.7 מיליון שקל עבור דמי שכירות ודמי ניהול, כולל ריבית וקנסות.
השופט חדיד ציין כי התובע מלין על עבודות חיצוניות שאין מחלוקת כי לא בוצעו על ידי הנתבעת. לפיכך עולה השאלה אם החברה ידעה במעמד החוזה על עבודות התשתית שהיו עתידות להתבצע. תשובתו לכך הייתה שלילית, שכן התובע לא הציג ראיה כלשהי שמוכיחה כי היה ברשותה מידע מקדים על הריסת החניה וחסימת כביש הגישה.
הוא הדגיש שמתחם החניה הוקם באמצעות היזמית, ואז נהרס והוקם בשנית באמצעות חברה אחרת. "אדרבא ואדרבא", כתב, עובדה זו "היא הנותנת כי אין מדובר בעבודות שתוכננו מראש והיו בידיעת הנתבעת". בפסק הדין נקבע כי נציגי הנתבעת, שהעידו כי לא ידעו על העבודות, הותירו עליו רושם אמין. התובע, לעומתם, לא הזמין עדים שיתמכו בגרסתו ועדותו הינה עדות יחידה.
השופט ציין כי בתקופה שלפני כריתת החוזה נתלו שלטים במקום המבשרים על ביצוע העבודות. בנסיבות אלה, אפילו אם החברה ידעה על העבודות המתוכננות, המידע היה מצוי גם ברשות התובע עובר להסכם. הובהר כי חובת תום הלב במשא ומתן אינה מחייבת לגלות לצד לחוזה עובדות שידועות לו זה מכבר. לפיכך התביעה נדחתה והתביעה שכנגד התקבלה חלקית, והתובע ישלם ליזם 31,292 שקל על חודשי שכירות שטרם שולמו.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד אבי קלינגהופר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד א. הדס
• עו"ד מילה קרסקוב עוסקת בדיני חוזים
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
