"זכויות הצרכנים בישראל לא יהיו הפקר": היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, דוחה את עמדתה של אמזון בתשובה שהגישה לתביעה ייצוגית נגדה על כך שהיא גובה שיעור המרת מטבע של כ-6%, גבוה מהשער היציג, בניגוד להוראות בחוק הגנת הצרכן ומבלי שהדבר הוזכר בתנאי העסקה. הבקשה לתביעה הוגשה בדצמבר 2019.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בבקשה לתביעה נטען שאמזון מחילה על הצרכנים תנאי מקפח בחוזה אחיד - כלומר סעיף בחוזה שנותן כוח לא הוגן לאמזון. לפי היועמ"שית, חוק הגנת הצרכן הוא קוגנטי, כלומר כזה שאי אפשר להתנות עליו ולשחק בו, בטח לא בחוזה אחיד שבו צד אחד - אמזון - חזק בהרבה מהצד השני: הצרכן.
אמזון טענה בתגובה לתביעה, כי בתנאי השימוש באתר, נכתב כי הדין שיחול על הצרכנים הוא דין מדינת וושינגטון בארצות הברית. כמו כן טענה כי על הצרכן שהגיש את התביעה הייצוגית בשם ציבור הצרכנים, מוטל הנטל להוכיח קיומה של עילת תביעה טובה בהתאם לדיני מדינת וושינגטון, כמתחייב מתנאי השימוש בשירות וכי עליו רובץ הנטל להראות כי חלה תניה מקפחת בחוזה האחיד שהיא מציעה לצרכניה.
היועמ"שית לא מסכימה עם טענות אלה. לקביעתה, אמזון הוא תאגיד ענק בינלאומי המשווק את שירותיו באופן ממוקד לשוק הישראלי והוא מבקש למנוע מהמוני לקוחותיו הישראלים, שמרביתם הם עוסקים זעירים או צרכנים, להתדיין בבתי המשפט בישראל על פי הדין הישראלי. "לכך בוודאי לא ניתן להסכים", קבעה.
"התפתחות מסוכנת ומצב בו זכויותיו של הצרכן הישראלי יהיו להפקר"
לפי היועמ"שית, בית-המשפט העליון בישראל כבר הבהיר כי חברה בינלאומית המשווקת את סחורתה ללקוח ישראלי צריכה לצפות כי תיתבע בישראל: "העובדה שפעילותם של תאגידי הענק הללו נעשית באופן עיקרי או בלעדי באמצעות האינטרנט, איננה מקנה להם חסינות מפני התדיינות בבתי-משפט בישראל ועל פי הדין הישראלי. אם תאמר אחרת, צפויים אנו למצוא עצמנו במצב בו זכויותיו של הצרכן הישראלי יהיו להפקר. התפתחות מסוכנת שכזו, אשר השלכותיה רק ילכו ויחמירו ככל שיתחזק ויתגבר המסחר האינטרנטי, יש לגדוע בעודה באיבה. המסקנה המתחייבת מהדיון לעיל היא שהוראת החוק והפורום שבהסכם המשתמש בעת הגשת התובענה היא הוראה שדינה בטלות".
היועמ"שית מדגישה כי פערי הכוחות בין הצדדים וקיומו של יתרון בלתי הוגן נבחנים עוד בשלב כריתת הוזה ולא במועד הגשת התביעה, בשים לב לכך שהצרכן העומד מול חברה עסקית גלובלית ומתוחכמת הפועלת במספר רב של מדינות לא יכול להכיר את דין החוזה שבו בחרה.
לפי היועמ"שית, לחברות הגלובליות יתרון בלתי הוגן כשהן דורשות שלילה מוחלטת של ההגנה שהמחוקק הישראלי מצא לנכון להעניק לצרכנים הישראליים, בטח כשמדובר בעסקת מכר מרחוק שם פערי הכוחות בין הצדדים גדולים עוד יותר ויש הצדקה להגן על הצרכנים באופן משמעותי יותר.
חברה גלובלית עתירת ממון המנהלת עסקים בהיקף ניכר בישראל המכווינה את פעילותה לקהל הלקוחות הישראלים, צריכה ואף יכולה להיות ערוכה להתדיין על פי הדינים של המדינה, בפרט שזה עניין שלא ייחודי לישראל: גם מדינות נוספות מחילות על ענקים בינ"ל את החוק המקומי שגובר על החוזים שלהן עם הצרכנים במסחר מקוון.
לא דרישה ייחודית של ישראל
למשל, באיחוד האירופי נקבע כי לא ניתן לשלול מצרכן את ההגנה המהותית המוענקת לו מהכללים המנדטוריים שבמקום מושבו. כלומר, על דין החוזה הצרכני פועלים שני דינים במקביל, הדין הנבחר על ידי הצדדים (החוזה) ולצדו חלות הגנות צרכניות מהותיות (החוק המקומי) מדין מקום מושבו של הצרכן, כאשר הדין הנבחר (החוזה) לא גובה על הגנות אלה.
ואיך מזהים שאתר האינטרנט פונה לצרכנים מקומיים ולכן מחויב לעמוד בחוק המקומי? בית הדין האירופי לצדק קבע קריטריונים שמעידים שהאתר פונה לצרכני המדינה: שימוש בשפת המדינה, במטבע המדינה, אזכור מספרי טלפון עם קידוד מדינתי, שימוש בשם המתחם של המדינה בכתובת אתר המרשתת ועוד.
בשווייץ, שאינה חלק מהאיחוד האירופי, נקבע בצורה חד משמעית שהליכים לגבי עסקה צרכנית יתנהלו במקום מושבו של הצרכן ולפי הדין של מקום מושבו.
יש עוד תניות בחוזה של אמזון מול הצרכנים, שהיועמ"ש התייחסה אליהן: האחת מחייבת פנייה למנגנון של בוררות והשנייה מאיינת את האפשרות לנקוט בהליך ייצוגי. היא הבהירה כי לגישתה מדובר בתניות מקפחות שמבקשות לשלול את זכות הגישה של הצרכן לערכאות משפטיות וככאלו דינן להתבטל.
