בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה להכיר בה כבעלי חצי מהנחלה שעליה בנתה עם בעלה לשעבר את ביתם המשותף. השופטת הילה מלר-שלו קבעה כי השטח שייך לאביו של הבעל, שנתן אותו בנאמנות בלבד ונותר הבעלים.
בני הזוג נישאו ב-2008 ושלוש שנים לאחר מכן העביר האב את נחלתו על שם הבעל. לאחר שלוש שנים של בנייה שעלתה לבני הזוג כשני מיליון שקל – הם נכנסו לביתם החדש. לימים הם נפרדו ובתביעה שהוגשה ב-2018 טענה האישה שהנחלה אמנם רשומה על שם בעלה לשעבר, אלא שמדובר בעניין טכני בלבד.
הלכה למעשה, לדבריה, הנחלה ניתנה לשניהם במתנה כך שחצי ממנה שלה. היא חידדה כי אם הייתה יודעת שהנחלה לא ניתנה במתנה גמורה – לא הייתה משקיעה את כוחה, מרצה והונה בבניית הנכס. לשיטתה, יש לה זכויות בנחלה גם מכוח השיתוף שהונהג בין הצדדים.
מנגד טען הבעל שאביו העניק להם רק זכות מגורים בנחלה, שכן מדובר בירושה עתידית שאמורה להתחלק עם יתר אחיו. לדבריו, הנחלה נרשמה על שמו באופן פורמלי בלבד על מנת שיוכל לקבל אישורי בנייה, כשבפועל היא הייתה ונותרה בבעלות אביו. הבעל והאב התעקשו שהנחלה ניתנה בנאמנות ולא במתנה, ודאי שלא לאישה. בנסיבות אלה הגיש אף אבי הבעל תביעה לסעד הצהרתי, להכריז עליו כבעלי הנחלה.
השופטת מלר-שלו ציינה שגרסתה העובדתית של האישה אינה אחידה. פעם היא טענה לזכויות בנחלה מאחר שקיבלה חצי ממנה במתנה, ופעם שהבעל קיבל אותה אך יש לה זכויות לנוכח השקעותיה בנכס. ככלל, הדגישה, בעל דין אינו יכול להעלות טענות עובדתיות סותרות או חלופיות.
בפסק הדין צוין שהאישה לא הציגה ולו ראשית ראיה המלמדת על הענקת הנחלה לה ולבעלה גם יחד. ניכר כי היחסים בין התובעת וחמיה לא התאפיינו בחום וקרבה, כמקובל אצל צדדים לעסקת מתנה ביחס לנחלה.
בניגוד לעדותה המתפתלת של האישה, השופטת קבעה שעדות הבעל ואביו היו אמינות. לכן היא קיבלה את גרסתם שלפיה האב היה ונשאר הבעלים האמיתי של הנחלה, תוך שהוא ממשיך להיות מעורה בענייני המשק ולנהל אותו תחת השם של בנו.
חיזוק לעמדת ההגנה שלפיה הזכות שניתנה הייתה למגורים בלבד נמצאה לדברי השופטת בשני רבדים מרכזיים: האחד, הסכם שנערך בין הבעל ואביו אשר שלל מתן זכויות קנייניות בנחלה. השני, עריכת ביטוח חיים מצד הבעל לטובת אחיותיו, מתוך מחשבה שאם ימות לפני אשתו יהיו לה האמצעים לפצות אותן על חלקן בנחלה, שהינה למעשה ירושת אביהן.
השופטת ציינה כי היא ערה לכך שבני הזוג לשעבר השקיעו ממון רב לצורך בניית בית חלומותיהם, אלא שלדבריה "אין בהשקעה כספית לבדה, גבוהה ככל שתהיה, כדי לבסס זכות קניינית לתובעת בכלל הנחלה". בנסיבות אלה נקבע שאבי הבעל הוא הבעלים של הנחלה. התובעת חויבה לשלם לאב ולבנו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 56 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד רן רייכמן
• ב"כ הבעל: עו"ד רות דיין-וולפנר ועו"ד לימור ברזילי וולפוביץ'
• ב"כ החם: עו"ד אמיר אלירז
• עו"ד רגב אלקיים עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
