בית הדין הרבני בתל אביב דחה לאחרונה תביעה לביטול הסכם גירושים שחייב את הבעל לשלם לאשתו 800 אלף שקל עבור זכויותיה בבית שבו גרו. הדיינים דחו את טענותיו שלפיהן אשתו ניצלה את מצבו הנפשי הקשה, שנובע מהתעללות מינית שעבר בילדות, כדי לכפות עליו הסכם לא הוגן. נקבע כי התביעה הוגשה בחוסר כנות, בשיהוי קיצוני וללא כל עילה.
הגירושים הגיעו על רקע טענות הבעל לבגידה מצד האישה והמלצת ראש הישיבה שבה הוא לומד לסיים עם הנישואים מהר ככל האפשר. את ההסכם ניסח בנו של ראש הישיבה, שהוא רב וטוען רבני. כשנתיים לאחר מכן הגיש הבעל לשעבר תביעה לביטול חלק אחד "קטן" מההסכם: ההתחייבות שלו לשלם לגרושתו 800 אלף שקל על זכויותיה בבית.
הוא העלה טענות רבות נגד ההסכם, המרכזיות שבהן היו שלא הבין את משמעויותיו וחתם עליו לאחר שנכנע ללחצים מצד אשתו, שניצלה את המצב הנפשי הקשה שבו היה שרוי.
מנגד טענה האישה כי ההסכם נוסח על ידי טוען רבני שמקורב מאוד לגרוש שלה. לדבריה מדובר בהסכם הוגן שבמסגרתו היא עצמה ויתרה על בית שבו השקיעה מאות אלפי שקלים ואפשרה לבעלה לשעבר להמשיך ליהנות מדמי שכירות עבור שתי יחידות דיור ששופצו מכספים משותפים. היא הוסיפה שמאז ההסכם הוא הרוויח מהן יותר מחצי מיליון שקל.
הדיינים - הרב יצחק מרוה, הרב רפאל זאב גלב והרב שמעון לביא - קבעו כי הבעל לא הוכיח שום עילה להתערב בהסכם שאושר בבית הדין הרבני לאחר שבדק שבני הזוג מבינים אותו ומסכימים לתנאיו. לא ייתכן, ציינו, שאחרי שיהוי קיצוני של שנתיים, יבוא התובע ויטען שהוטעה ולא הבין מה נכתב בהסכם.
הם הבהירו כי בניגוד לטענות הבעל, הוא קיבל ייצוג מיטבי מטוען רבני שמקורב אליו, ואין כל בסיס לטענה של ניצול מצד האישה. נקבע כי מלבד העובדה שהוא לא הוכיח את מצבו הנפשי, קשה מאוד להאמין שהטראומה שללה את כשירותו המשפטית. הדיינים ציינו כי בשמונת הדיונים שהתקיימו בתיק הם התרשמו שתובע אדם נורמלי לחלוטין, שפרנס את משפחתו, ניהל פאב והשכיר נכסים, כך שאין בסיס לטענה שלא הבין על מה חתם.
בפסק הדין צוין כי בסופו של דבר מדובר בהסכם שבו שני הצדדים עשו ויתורים כאלה ואחרים, והבעל מימש באמצעותו את מטרת העל שלו להתגרש כמה שיותר מהר. הדיינים הדגישו שאין הסכם גירושים "סימטרי", ואם הוא אושר אחרי שבית הדין בדק היטב שהצדדים מבינים על מה הם חותמים, אין שום סיבה להתערב בשיקולים של כל אחד מהם אלא במקרים קיצוניים מאוד.
עוד נקבע כי מדובר בתביעה לא הגונה כיוון שהבעל דרש לבטל את החלק שלא נוח לו בהסכם ולא את ההסכם כולו, וזאת כדי למנוע מהאישה לתבוע את זכויותיה בנכס, כולל נתח מהרווחים שעשה מהשכרת יחידות הדיור. לאור דברים אלה, הדיינים קבעו כי הסכם הגירושים תקף ודחו את התביעה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד אמירה נהיר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ערן דוידוב
• עו"ד אילן גבע עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
