בית משפט השלום בתל אביב דחתה לאחרונה תביעה שהגיש קיבוץ כרמיה לפינוי מפעל "חגור" הפועל בשטחו בשל איחור בתשלום דמי השכירות: השופטת טל פישמן לוי קבעה שמדובר בהפרה נקודתית במערכת יחסים בת 17 שנה, שתוקנה עוד לפני הגשת התביעה, ולא מוצדק לפנות את המפעל בנסיבות אלה.
ביוני 2005 נכרת הסכם בין הצדדים שבמסגרתו ניתנה הרשאה ל"חגור תעשיות" לעשות שימוש בנכס להקמת המפעל. בהסכם נקבעו דמי שימוש חודשיים בסך 4,013 דולר. ההסכם הוארך פעמיים לפני שב-2019 נחתמה הארכה שלישית (עד 2029), שבה נקבעו דמי שימוש שנתיים בסך של 340 אלף שקל ונקבע כי הם ישולמו מראש עבור כל שנה.
לטענת הקיבוץ, החברה הפרה באופן מתמשך את הסכם השכירות בעיקר באי תשלום. כפועל יוצא, לשיטתו, עומדת לו הזכות לבטל את החוזה ולפנות את חגור. החברה ציינה מנגד שעד 10 בינואר 2021 ביצעה הנתבעת רק תשלום אחד בסך 30,005 שקל, שמכסה את החלק היחסי של דמי השימוש עבור ינואר. חרף העובדה שבסופו של דבר היא תיקנה את ההפרה והשלימה את הסכום הכולל, הקיבץ עמד על כך שהסכם השכירות בוטל כדין.
עו"ד אלון אברהמובחגור טענה כי היא חברה בעלת מוניטין רב שנים והיא מייצרת במפעלה ציוד מגן הכרחי עבור צה"ל ומערכת הבטחון וכן מייצאת ציוד ביטחוני לחו"ל. לדבריה, אחרי פרוץ משבר הקורונה ב-2020 היא נקלעה למשבר תזרימי שאיים על סגירת המפעל. משבר זה החריף מאחר שבמשך שנתיים וחצי לא אושר תקציב מדינה ולא פורסמו מכרזים שאליהם היא יכולה הייתה לגשת. מקור ההכנסה שלה נגדע באחת והיא נקלעה למצוקה כלכלית אמיתית לאור המצב.
החברה הוסיפה כי עמידתו של הקיבוץ על דרישת הפינוי, אף שחגור דאגה להסדיר את מלוא החוב עבור 2021 בסמוך למועד ההודעה, מלמדת כי התובענה הוגשה בשל מניעים פסולים.
השופטת טל פישמן לוי הבהירה שמדובר במערכת יחסים ארוכת טווח ולא הועלתה כל טענה בדבר אי-תשלום דמי שכירות או אי-עמידה בתנאי ההסכמים לאורך השנים הרבות שקדמו לתביעה זו. היא הוסיפה שבהסכם המקורי הסכימו הצדדים על תשלום חודשי ולא שנתי, מה שמלמד כי מלכתחילה הצדדים קיבלו על עצמם והסכימו למתכונת התשלום של חודש בחודשו וראו בכך דרך ראויה והגיונית. לפיכך, קיים ספק רב אם עצם ההפרה הנטענת באשר לאופן התשלום מראש לכל התקופה או בפריסה לתשלומים עיתיים היא כה דרמתית ועולה כדי הפרה יסודית.
זאת ועוד, חלפו פחות משלושה חודשים מרגע משלוח המכתב הרשמי בגין החוב וההפרה ועד למצב שבו החברה כבר הייתה ביתרת זכות בכרטסת החשבונות. גם בהקשר זה ניתן לומר שההפרה תוקנה תוך זמן סביר בהחלט, בשים לב לנסיבות ולמשך ההתקשרות. השופטת התרשמה כי מדובר בניסיון להשיא את הרווח המתקבל מדמי השימוש וכי תשלום גבוה יותר בהתקשרות העתידית היה מספק את הקיבוץ.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אלון אברהמוב עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
