לפני יומיים, כשעמד בשער המושב אודם שבגבול סוריה בצפון הגולן, עם אפוד ונשק עליו, קיבל אלון בורנשטיין, בעלי "החווה ביער אודם", הודעה מהבנק כי שני צ'קים עם תשלומים שהעביר לחברת החשמל ולשכירות על מתחם בעלי החיים הטיפולי שלו חזרו, ואין להם כיסוי עוד. במשך דקות ארוכות לא הצליח לנשום. "מעולם לא הגעתי למצב כזה. נכנסתי להתקף חרדה ואני מרגיש שנכשלתי אם הגעתי למצב שאני לא יכול לשאת לבד את המקום שהקמתי, ולא מסוגל עוד להאכיל את בעלי החיים בחווה שלי" הוא מספר.
רבים מתושבי הגליל והגולן, ביישובים המפונים, וגם אלו שלא, עוסקים בתיירות ומדווחים על אובדן פרנסה ומפעלי חיים שקורסים לנגד עיניהם לאחר שלושה חודשים של מלחמה, וכאשר בצבא מתריעים כי תארך לפחות עוד שנה.
ברונשטיין נשוי ואב לילדים התיישב באודם אחרי מבצע צוק איתן, ולפני שלוש שנים הקים את החווה הטיפולית והשיקומית. "מי שמתפעלים את החווה הם חבר'ה בסיכון, הלומי קרב ואנשים עם מוגבלויות, שהעבודה כאן מרפאת את נפשם" הוא מתאר. מאז אוקטובר כמעט והפסיקו להגיע נופשים ומטיילים, וההכנסות שאמורות לכסות את עלויות אחזקתו נעצרו באחת.
ברשות המיסים מפנים את התיירנים בצפון המופגז ל"מסלול אדום" של פיצויים הכרוך בהליכים בירוקרטיים רבים, ובורנשטיין לא ראה עד כה אפילו שקל אחד של פיצוי. "בחודשיים האחרונים לפני המלחמה התיירות בגולן, בעיקר בחגים, הייתה בשיאה ואנחנו נדרשים להוכיח ירידה בהכנסות שנעצרו מאז, והמדינה לא מכירה במציאות החדשה שנכפתה עלינו. גויסתי ב-7 באוקטובר לכיתת הכוננות שהוקמה כאן, ומאז כל הכסף שנכנס לי מהמילואים הולך לתשלום על הגן של בנותיי ולאוכל למשפחתי ולבעלי החיים".
"אנחנו מגרדים כספים"
ההזמנות לפתיחה החגיגית של המתחם הקולינרי "ז'אק מתחם בילוי מדויק" בקיבוץ גשר הזיו שבגליל המערבי ב-10 באוקטובר מעלות אבק על שולחנות ארבעת המבנים שבעבר ישבו בהם כוחות הצבא הבריטי ושופצו בהשקעה גדולה בשנה וחצי האחרונות, והפכו למתחם של ביסטרו בר, אולם אירועים וכנסים ומעדניה. השף מוריס זריהן, מבעלי מסעדת מועדון ארוחת הבוקר בשבי ציון דאג שהמזווה במסעדה יהיה מלא בכל טוב כדי לשרת את ההמונים שהשמועה על הקמת המתחם התפשטה בכל האיזור. ואז הגיעה המלחמה. "בשבועיים הראשונים היינו כולם בבתים בהלם ורעשי הפגזות בלי סוף מסביבנו. כל הספקים מחכים לתשלומים. העובדים שרק קיבלנו הוצאו לחל"ת. עורכי הדין ואנשי החשבונות ששכרנו ממליצים לנו לא לבקש דבר עדיין כי זה תהליך מורכב וארוך מאוד עד שנזכה לראות פיצוי" הוא מתאר.
במועצה האזורית מטה אשר הלכו לקראתו ועצרו את גביית תשלומי השכירות והארנונה אבל הספקים הרבים לא יכולים לגלות אורך נשימה ודורשים את שהוא חייב להם. "אנחנו מגרדים כספים, לקחנו הלוואה מכרטיסי האשראי ושילמנו לספקים כדי לא להישאר חייבים. אנחנו אמנם ביישוב שלא מפונה, כחמישה קילומטרים מגבול לבנון, אבל אסור לי לפתוח את העסק כי אין לי מרחב מוגן לאכלס בו את האורחים שממילא לא מגיעים".
"אפילו את הארנונה, כ-65 אלף שקל בחודש, אנחנו נדרשים לשלם"
במרץ 2021, לאחר שנתיים של שיפוצים שעלו הון רב, פתחו בקיבוץ כפר גלעדי את מלון גלעדי המחודש. רק לאחרונה הצליח דודי בן גל, מנכ"ל המלון, להעניק שם טוב ומוערך למלון שנעלם ממפת התיירות בגליל והפך למתחם אירוח יוקרתי עם צפי לתפוסות של עד 70 אחוזים בחודשי הסתיו. פתיחתו היא חלק ממהלך מיתוג תיירותי חדש לכל אתרי המורשת והפנאי שבקיבוץ המפונה שבמרומי הגליל העליון, הנצפה מלבנון מכל עבריו. "המלחמה קטעה תהליך מדהים שהיה אמור להיחשף ב-16 בנובמבר בפני עיתונאים ובכירי החברות הגדולות ביותר בשוק, והכל נעצר", אומר בן גל. 150 עובדי המלון הוצאו לחל"ת והם מקבלים דמי אבטלה המגיעים לכ-65 אחוזים משכרם, ורבים מהם, שפונו מבתיהם, מחפשים בימים אלו עבודה חדשה. "אנחנו חוששים שלא נוכל לגייס אותם. בצבא אומרים שאין צפי לפעולה שתרחיק את החיזבאללה מכאן עד שיסיימו בדרום, ואז יתחילו לטפל בהבטחת הביטחון באיזור".
בקיבוץ כבר מכירים את ההתנהלות מול רשויות המיסים והם יודעים שאת הכספים יקבלו "הרבה הרבה אחרי שהכל ייגמר", מציין בן גל. בהנהלת החשבונות הגישו בקשות לקבלת כספי מקדמות על חשבון הפיצויים הסופיים, אבל קיבלו רק מקדמות על חשבון אוקטובר ונובמבר, דצמבר עוד לא הגיעו. "הגשנו תביעה במסלול אדום אבל מבינים שאנחנו רק בתחילת הדרך עד שנצליח לקבל את שמבטיחים לנו. אנחנו חיים על החסכונות והתזרים מתחיל להצטמצם. לקחנו מימון גדול ואנחנו צריכים להחזיר את הריבית כעת. אפילו את הארנונה, כ-65 אלף ש"ח בכל חודש, אנחנו נדרשים להמשיך לשלם".
את עסקי התיירות בגליל לא ניתן יהיה להפעיל מחדש בלחיצת כפתור עם תום המלחמה והחשש הוא שייקח להם זמן רב להתאושש. לשם כך הם זקוקים למתווה שיכיר במצבם ויסייע להם לעבור את התקופה הזאת בשלום. בן גל מעריך כי "המדינה תחזיר לנו את הרווחים שהפסדנו, אבל אף אחד לא יודע לכמת את הנזק העתידי. כשתסתיים המלחמה כולם כבר ישכחו מאתנו וייקח זמן להחזיר את המלון לעבודה מלאה".
אלון בורנשטיין מהחווה ביער אודם מודאג מכך שבעתיים. "כשהמלחמה תיגמר אני יודע שיהיו רבים שיזדקקו לחווה הזאת והיא תקבל חיילים אחרי הקרב, ואת החטופים המשוחררים. המעבר משדה הקרב לחיים הרגילים יוצר דיסוננס כל כך חזק שהוא מביא להלם קרב עצום ולאיבוד שליטה על המציאות. בתרבויות שבטיות לוחם לא חוזר הביתה אלא יוצא לריטריט כדי לחשוב על הדברים ולהפנים אותם, ורק אז לחזור לחיים. אני חייב לשרוד את המלחמה הזאת כדי להיות מוכן כאן לקבל את פצועי הנפש ולאפשר להם לישון פה, לקבל מקלחת לוהטת וברז בירה. ביחד עם בעלי החיים שאספנו ושיקמנו נאחה ביחד את השברים והפצעים, אבל בינתיים אני לא יכול להאכיל אפילו את החמורים שלי. פניתי בפייסבוק לעזרת הציבור, ואני מקווה שלפחות שם אמצא מי שירצה להושיט לי יד".
מרשות המסים נמסר בתגובה: "מבדיקה שערכנו עולה כי העסקים המוזכרים בכתבה כלל לא הגישו בקשה למקדמות. עסק אחד מבין השלושה הגיש בקשה לפיצויים במסלול הכלל ארצי, שם תנאי הסף לקבלת פיצויים גבוהים יותר והעסק לא עמד בתנאים אלה. ככלל, עסקים ביישובים אלה זכאים למקדמות. עד כה הוגשו כ-13 אלף בקשות לפיצויים. רובן כבר שולמו והיתר בתהליכי טיפול שונים. עד כה שולמו מקדמות בסכום כולל של כ-900 מיליון שקלים.
