בית משפט השלום בנתניה דחה לאחרונה תביעה שהגישה חברת שיווק הקמח והחיטה "הטחנות הגדולות של א"י" נגד מנהל מאפייה משפחתית שכבר אינו פעיל בעסק. התביעה הוגשה על בסיס שטר חוב שעליו חתם המנהל כבטוחה להתנהלות העסקית בין הצדדים. השופטת מרי יפעתי קבעה שהתובעת לא עמדה בתנאים להשלמת הפרטים החסרים בשטר, בין היתר מאחר שהפרטים הושלמו בתוך זמן שאינו סביר – 19 שנה אחרי שנחתם.
הנתבע ניהל עסק משפחתי בשם "מאפיית שמש" שהוקם על ידי אביו ב-1957. לאורך שנים המאפייה נמנתה עם לקוחות "הטחנות הגדולות". על שטר החוב נשוא התביעה חתומה המאפייה אך תחת הכותרת "עושה השטר" נמצאים גם פרטיו של הנתבע וחתימתו. הוא אף חתם בגוף שטר החוב כערב. בין הצדדים הייתה מחלוקת מתי נחתם השטר. לגרסת התובעת השטר נחתם באוקטובר 2013 ולגרסת הנתבע בשנת 2001 או בסמוך לכך.
ביולי 2019 הגישה התובעת את השטר לביצוע בהוצאה לפועל בחיפה. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר והתיק עבר להתברר בבית משפט. לטענת החברה, הנתבע חתם על שטר החוב להבטחת כל החובות. ערבותו מעולם לא בוטלה על ידו והיא הייתה תנאי הכרחי לקיום היחסים העסקיים ביניהם, עובדה שהייתה ידועה לנתבע.
התובעת הוסיפה שהחברה לא פרעה סכומי כסף שהייתה חייבת לה בגין הסחורה שסיפקה עבורה, ועקב כך הצטברו חובות של מאות אלפי שקלים. הנתבע טען כי למיטב זכרונו חתם על שטר חוב ב-2001 ולא בשנת 2013 כטענת התובעת. הוא הוסיף שבאפריל 2013 עזב את המאפייה וחדל מתפקידו, עקב סכסוך משפחתי, ומאותו מועד ואילך אחיו ניהל את החברה. לטענתו, נציגי התובעת ידעו שהתפטר מתפקידו בחברה ובנסיבות אלה פקעה ערבותו לכל פעילות עסקית שנעשתה על ידי החברה לאחר אפריל 2013. עוד הוא טען כי התובעת השלימה את השטר בניגוד להרשאה שניתנה ולא בתוך "זמן סביר".
עו"ד פאני יהלוםטל אודי אזורית סטודיו לצילוםהשופטת מרי יפעתי דחתה את התביעה. היא הבהירה כי נקודת המוצא היא שהאוחז בשטר רשאי להשלים בו פרט מהותי ככל שנראה לו, ובלבד שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה. במקרה זה קבעה שהשלמת הפרטים לא נעשתה בתוך זמן סביר ודי בכך כדי לקבוע כי ההרשאה להשלמת השטר בטלה. השופטת העדיפה את גרסת הנתבע בנוגע למועד החתימה על שטר החוב וציינה שהתובעת הציגה בעניין זה שתי גרסאות עובדתיות סותרות.
היא כתבה שמאחר ששטר החוב נוצר בשנת 2001 ומועד פירעונו הושלם ב-2019, הרי שמדובר בתקופת זמן בת 19 שנים. "תקופת זמן כה ארוכה הינה קיצונית וחורגת מכל הגדרה של 'זמן סביר', גם כאשר עסקינן בשטר חוב שניתן כבטוחה במסגרת התנהלות עסקית מסחרית בין הצדדים", הדגישה.
השופטת הוסיפה שגם אם נניח כגרסת התובעת שהשטר נוצר ב-2013 הרי שחלפו כשש שנים ממועד הוצאת השטר ועד להשלמתו ב-2019. במהלך שנים אלה צברה המאפייה חובות בהיקפים של מאות אלפי שקלים כלפי התובעת בשל הספקת סחורה וכן נטלה מהתובעת מספר הלוואות. "לא ניתן הסבר מדוע לא הושלם שטר החוב קודם לכן במועד בו כבר הצטבר חוב משמעותי", כתבה השופטת.
בסופו של דבר השופטת הורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל וחייבה את התובעת בהוצאות בסך 15,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד פאני יהלום עוסקת בהוצאה לפועל
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
