אוצר מהעבר עם גד ליאור | סיפורי הכסף בישראל
(צילום: אבי חי)
יעקב חודורוב, מנחם בגין, שושנה דמארי, יצחק רבין, יוסי בנאי, וטדי קולק, הם שישה שמות שכמעט כל ישראלי מכיר ומוקיר. למרבה הפלא יש קו אחד שמחבר את כולם. לא ברור אם שושנה דמארי ידעה מיהו יעקב חודורוב ולא בטוח בכלל שהשוער האגדי הכיר את מילות רוב שיריה של הזמרת הלאומית. מדובר בשני ראשי ממשלה, בזמרת ובזמר פופולריים וגם בספורטאי מצטיין ובראש עיר מפורסם בעולם כולו. כולם זכו בתהילה רבה בימי חייהם. רק בעניין אחד הם לא זכו בהוקרה, למרות שדווקא היו מועמדים לזכות בה. ההצעות להטביע את דיוקנם על שטר כסף ישראלי נותרו על הנייר בלבד, ולא על הנייר שממנו מייצרים שטרות כסף.
תשע סדרות כסף שונות ידעה ישראל לפני ומאז הקמתה. הראשונות שבהן הוכנו בחופזה, כאשר זאת הראשונה שנכנסה למחזור, לאחר שקמה המדינה אפילו לא הייתה כסף מטעם הבנק המרכזי, בנק ישראל, שעדיין לא היה קיים, אלא היו אלה דווקא שטרות שנשאו את סימן הזיהוי של בנקים - "בנק אנגלו-פלשתינה" ואחר כך "בנק לאומי לישראל". קדמו להם שטרות כסף בסדרה של פלשתינה, שמי שמחזיק מהן כיום, כמו למי שיש שטרות מסדרת הכסף הראשונה של המדינה, יכול למכור כל אחד מהשטרות תמורת אלפי שקלים ולעתים גם עשרות אלפי שקלים. חלק מהם קיימים כיום בעותקים ספורים בלבד שנשתמרו בעולם.
ברבות השנים התברר שהיה זה כבוד גדול במיוחד להיות מונצחים על שטרות הכסף של מדינת ישראל ו"הקרבות" בין שתדלנים רבים, לבין שרים ובכירי הבנק המרכזי, רק הפכו תכופים יותר ויותר. את רוב הסדרות הכינו בזמן סביר, אולם היו גם כאלה שיוצרו ממש בסודיות, ושכללו למשל את סדרת השקל החדש.
דווקא את הסדרה האחרונה, זאת הנוכחית המצויה במחזור, שמכילה רק ארבעה שטרות, סיימו להכין ולהכניס למחזור רק אחרי שורת עימותים וויכוחים בלתי סופיים, בין ראשי משרד האוצר ובנק ישראל, שנמשכו יותר מעשור, והצעות שונות ומשונות אלו דיוקנאות להטביע בסדרה הזאת. ואולי, מי יודע, ולזאת עוד נגיע, תהיה הסדרה הנוכחית עם שטרות נתן אלתרמן, שאול טשרניחובסקי, המשוררת רחל ולאה גולדברג, גם סדרת השטרות האחרונה של ישראל.
החדשנות בתחום התשלומים, כמו באמצעות אפליקציות, טלפונים חכמים והעברות ישירות של כסף לחשבונות בנק, גם בעת קניית מוצרים ושירותים, לצד הופעתם בשווקים של מטבעות וירטואליים, עלולים להפוך בקרוב את הכסף המזומן ברחבי העולם ובישראל לנחלת העבר.
בדרך לתהליך בלתי נמנע מהסוג הזה, חווינו גם אלפי ניסיונות לזייף את שטרות הכסף בעולם כולו, כולל את אלה של מדינת ישראל, שורה של אמצעי ביטחון, שהוכנסו לשטרות והתעבו מסדרה לסדרה, וכמובן גם תחביב שהוא להיט בעולם כולו - איסוף שטרות כסף מכל הצורות, הדגמים, עם חתימות שונות, כיתובים חדשניים וגם שטרות ומטבעות שהוטבעו עם טעויות והוכנסו כך למחזור. המדור הפעם, שיפורסם בהמשכים מחמת אורכו, נכתב כמו תמיד על סמך עיון ואיסוף של אלפי ידיעות שפורסמו ב-80 השנים האחרונות ב"ידיעות אחרונות", וגם בסיוע נתונים ופרטים של בנק ישראל והספר "כסף מספר" מאת יגאל ארקין.
המגדל הלבן המרובע ברמלה
היו אלה שנותיו הראשונות של המנדט הבריטי בארץ ישראל. לארץ שנכבשה קודם על ידי הטורקים, והחל מ-1917 על ידי הבריטים, לא היה מטבע משלה, גם לא כאשר ב-9 בדצמבר באותה שנה הוכרז ממשל צבאי בארץ ישראל, לאחר שהגנרל אלנבי קיבל את כניעת נציגי השלטון העות'מאני.
כאשר קיבלו הבריטים ב-1920 מידי חבר הלאומים, בוועידת סן רמו, את "מנדט חבר הלאומים", לא היו בארץ מוסדות כלכליים שינפיקו מטבע עצמאי. למעשה, הבריטים קיבלו לפני 102 שנים מעין "ייפוי כוח", שנועד בין היתר לסייע לישוב היהודי ולהבטיח הקמת בית לאומי לעם היהודי שחי בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור. לראש המדינה מונה נציב עליון מטעם ממשלת בריטניה, הרברט סמואל, אולם מוסד מוניטארי לא הוקם.
וכך עד ל-1 בספטמבר 1927 החליפה הלא"י את הלירה המצרית בכל שטחי המנדט הבריטי בארץ ישראל. עניין מוזר ומדהים למדי היה, שבמשך חודשים לא ספורים, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, שימשו שטרות כסף, שעליהם כיתובים בשפה העברית, הלירה הארץ-ישראלית, גם כהילך החוקי בארץ אחרת, מעבר לים - קפריסין.
הלירה של לפני קום המדינה הוחלפה רשמית בלירה הישראלית במדינת ישראל העצמאית רק בשנת 1952, אולם היא הוחלפה בדינר הירדני בממלכת ירדן כבר בשנת 1946, בגדה המערבית ב-1951, ובחזרה בלירה המצרית רק ברצועת עזה ב-1951.
הלירה הארץ-ישראלית היה הכינוי בעברית של המטבע, שהיווה הילך חוקי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, שהיה בתוקף כמטבע החוקי היחיד עד ל-17 באוגוסט 1948. שמו הרשמי של המטבע בתקופת המנדט, כפי שהודפס על שטרי הכסף בימים ההם, היה "פונט פלשתינאי" בערבית והשם שבא מהמילה פאונד הופיע על המטבע גם בשפה האנגלית ו"לירה ארץ-ישראלית" הוטבע בעברית. המטבע הונפק על ידי מועצת המטבע של פלשתינה (א"י) החל משנת 1927. המועצה הייתה כפופה למשרד המושבות הבריטי.
כדי למנוע מריבות, מעבר למאבקים הצבאיים, שהיו כבר בארץ-ישראל בין היהודים לערבים, הוחלט לעטר את השטרות הראשונים באתרי שלוש הדתות: קבר רחל על השטר בן 500 מיל, כיפת הסלע על הלירה ועל שאר השטרות, 5, 10, 50 ו-100 פאונד – הוטבע דווקא אתר לא מוכר מאוד, המגדל הלבן ברמלה. על גב השטרות הופיע צריח מגדל דוד, שנחשב לסמל של שלוש הדתות – מוסלמים, יהודים ונוצרים – בעיר ירושלים המקודשת לכולם.
בואו נחזור רגע למגדל הלבן המרובע ברמלה, שגובהו 30 מטר ולראשו מובילות 120 מדרגות. המגדל השתמר באופן מדהים במשך מאות שנים. מדובר בשריד של מסגד מוסלמי, שאותו בנה הח'ליף סולימן על חורבות מבצר צלבני. בסמוך לו נמצא "מסגד הארבעים", שאותו בנו הממלוכים בשנת 1318, עם הקמת העיר המוסלמית רמלה. הארבעים הם 40 מלוויו של מוחמד ו-40 גיבורי אגדות האסלאם. המגדל הלבן נחשב על ידי המוסלמים לאחד מפלאי העולם.
הלירה של אותם הימים הייתה מחולקת ל-1,000 מיל. בציבור הייתה מקובלת גם חלוקה ל-100 גרושים, כמו החלוקה בלירה המצרית, שבה היו 100 קרושים. 10 מילים היו שווים גרוש אחד.
בימים ההם הונפקו מטבעות של מיל אחד ושל 2 מילים מנחושת, מטבעות של 5, 10 ו-20 מילים מקופרניקל, שהייתה למעשה שילוב של נחושת וניקל, עם חור במרכזן. הכל כינו את המטבע של 10 מילים "הגרוש עם החור", ואולי משם הגיע כעבור שנים החור באמצע האסימון לטלפון הציבורי. עוד הונפקו מטבעות של 50 מיל ו-100 מיל מכסף.
בימי מלחמת העולם השנייה הוחלפו מטבעות הקופרניקל במטבעות מנחושת, ומטבעות הכסף דווקא במטבעות מקופרניקל. שטרות ראשונים הונפקו: 500 מיל, שהיה שווה מחצית הלירה, לירה אחת, 5, 10, 50 ו-100 לירות ארץ-ישראליות.
מי שמחזיק כיום שטר כזה יכול להתעשר. ב-11 ביולי 1972 פורסם ב"ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "שטר של זהב", כי "באחרונה נמכר בלונדון שטר כסף של 100 לירות ארצישראליות תמורת 12 אלף לירות". שטרות מעטים ביותר מאותה תקופה של טרום המדינה נותרו עדיין אצל אספנים. בעיתון נכתב כי "הידיעה עברה כברק בקרב כל המתעניינים במטבעות ארץ-ישראל. החברה הלונדונית 'סטנלי גיבונס', הידועה כבית המסחר הגדול בעולים במכירת בולים ומטבעות, מציעה למכירה שטר כסף בן 100 לא"י מנדטוריות".
השטר שהונפק ב-1 בספטמבר 1927 נושא את המספר 000719א. רק עוד שטר אחד כזה ידוע בעולם כולו. השטר זכה ל"דרגת נדירות 7" - הגבוהה ביותר בעולם. בסך הכל היו במחזור עם קום המדינה רק 1,587 שטרות כאלה. גם אז, מספרת הידיעה, היה ערך השטר גדול מההכנסה השנתית הממוצעת של תושב פלשתינה. פרט ל-7 השטרות, הוצגו כל השטרות הללו לפירעון במשרדי מועצת-המטבע של פלשתינה בלונדון, רובם באמצעות בנקים ישראליים וירדניים. מיעוטם בלבד השתמר.
ב-1972 דווח ב"ידיעות אחרונות" כי המועצה קיימת עדיין וממתינה לאותם 7 השטרות, ל-104 שטרות של 50 לא"י ולכמויות גדולות יותר של שטרי כסף בני 1, 5, 10 וחצי לא"י "המסתובבות עדיין בעולם, אם לא הושמדו פיזית בשריפות וכדומה". אולם, ספק רב אם שטרות אלה יוצגו אי פעם לפדיון לפי השער הנומינלי המקורי שלהם.
על שטר אחד של 100 לא"י יש מידע כי הוא מוחזק בידי עו"ד ג'ק פישר ממישיגן בארה"ב, המומחה הגדול בעולם לשטרי הכסף של המנדט הבריטי בארץ-ישראל. השטר שבידיו הוא מה-30 בספטמבר 1929 ומספרו 001020א.
ב-15 ביולי 1943 גילינו ידיעה קטנה, אף כי בעמודו הראשון של העיתון, שבישרה כי "905,000 לא"י שטרות חדשים אבדו בשעת העברתם לארץ ישראל". שום פרט נוסף לא נודע.
יצוין, כי בניגוד לחלוקת הלירה שטרלינג באותם הימים בבריטניה ל-20 שילינג, ל-240 פני או ל-960 פרת'ינג, בארץ ישראל הועדפה החלוקה העשירונית. עם זאת מטבע ה-50 מיל זכה לכינוי "שילינג", שכן היה זהה בערכו לשילינג האנגלי.
כבר ב-15 ביולי 1947 מצאנו בעיתון ידיעה על תופעה שקיימת גם בימינו אלה: "כנופיה יהודית-ערבית מפיצה שטרות מזויפים בני 5 לא"י", סיפרה הכותרת. הידיעה דיווחה כי "המשטרה בתל אביב קיבלה בימים האחרונים תלונות ממספר ניכר של תושבי העיר כי רומו על ידי אנשים שבאו לעשות אצלם קניות או לפרוט כסף - בשימוש בשטרות מזויפים של 5 לא"י".
ב-14 ביולי 1948, חודשיים אחרי הכרזת המדינה, סיפר העיתון, כי "השבוע הגיע לארץ משלוח ראשון של 600 ק"ג בנקנוטים חדשים בצורת שיקים של בנק 'אנגלו-פלשתינה', המשוכים על עצמו, ומשלוחים נוספים עומדים להגיע בקרוב".
הבנקנוטים הודפסו בארצות-הברית והוזמנו כבר לפני חודשים לרגל הקשיים בקבלת שטרי-מטבע ממשלתיים ממועצת-המטבע הארצישראלית שבלונדון. "אמנם גם עתה יש עוד בידי הבנקים כמות ניכרת של שטרי-לא"י, למלא את דרישות הציבור, אבל הבנקנוטים החדשים יספיקו גם לצרכי דרישה יוצאת מן הכלל. אחרי השלמת ההכנות הללו יוכל בנק 'אנגלו-פלשתינה' להוציא למחזור בנקנוטים ללא הגבלה. לאחר שהבנקנוטים יוצאו למחזור, יתבע הציבור להמיר את שטרי לא"י שבידו בבנקנוטים החדשים, שיהפכו למטבע הפנימי במדינת ישראל".
זה שטר או אגרת חוב?
עוד לפני קום המדינה נערכו במוסדות היישוב להנפקת מטבע למדינה שתוקם בעתיד. בנק אנגלו-פלשתינה היווה את המוסד הפיננסי של התנועה הציונית והיישוב. יו"ר הבנק, אליעזר זיגפריד הופיין, השיג את הסכמת חברת "אמריקן בנקנוט קו" בארה"ב להדפיס את שטרות הכסף הראשונים למדינה שעוד לא הוקמה.
ברקע של הכנסת ההסדרה הזאת מסתתר סיפור יוצא דופן. ייצור השטרות התנהל כמבצע צבאי לכל דבר. יותר ממניין חברות ברחבי העולם ענו בשלילה להצעה להדפיס שטרות למדינה שטרם קמה. בן-גוריון ועמיתיו העלו מחשבות שהבריטים ייקחו עמם, עם הקמת המדינה היהודית החדשה, ב-15 במאי 1948, את כל שטרות הכסף שהחזיקו, וכך יישאר המשק של המדינה החדשה ללא כסף מזומן מלבד זה שמצוי כבר בידי האזרחים.
הפתרון היה הדפסה של שטרות חירום, שאותם הדפיסו בבית דפוס אזרחי רגיל בתל אביב, בשם שושני, כפי שמספר החוקר יגאל ארקין. השטרות שהוכנו בחופזה ובחשאי, תוך ימים ספורים בלבד, היו בערכים של 500 מיל, לירה אחת, חמש לירות ו-10 לירות.
באופן חריג במיוחד בעולם, הודפסו שטרות רק על צד אחד של הנייר ודמו יותר ל"אגרת חוב". שווי השטרות הכולל היה כשבעה מיליון וחצי לירות ארץ-ישראליות. הסכום היה זהה לשווי לירות השטרלינג שהחזיק בנק אנגלו-פלשתינה ערב הקמת המדינה.
סופו של הסיפור מוזר עוד יותר: השטרות המודפסים באופן פרימיטיבי ביותר על צד אחד של דף נייר נותרו רק כמזכרת מוזיאונית ולא נכנסו מעולם למחזור, לאחר שסוף סוף נענתה חברה פרטית, "אמריקן בנקנוט", לבקשה להדפיס שטרות למדינה שבדרך. שטרות בודדים בלבד מהסדרה שלא נכנסה מעולם למחזור הכספים מצוים כיום בידי אספנים, וכל אחד מהם שווה אלפי שקלים וגם מעבר לכך.
השטרות שהוכנו לבסוף, על פי המתכונת הנהוגה בעולם, היו נדירים גם הם בעניין מהותי אחד: באופן חריג בעולם השטרות הם לא כללו את שם המדינה, והציון שהם מהווים הילך חוקי. על השטר הופיע לאחר מכן הכיתוב המוזר מעט "מטבע חוקי לתשלום כל סכום שהוא". למדינה עדיין לא ניתן שם ולכן נכתב על השטר "בנק אנגלו-פלשתינה ישלם למוכ"ז לירה א"י אחת, או כל ערך אחר שהוטבע על השטר". נכתב עליו עוד: "הבנק יקבל את השטר הזה לשם תשלום בכל חשבון שהוא".
כמו מבצע צבאי
בעיתון של ה-16 באפריל 1999 סיפר המומחה למטבעות חיים לנגלבן, כי "השטרות הראשונים של מדינת ישראל, שטרות אנגלו-פלסטינה, שהוכנסו למחזור באוגוסט 1948, הוכנו בחשאי עוד לפני הקמת המדינה "ומכורח הנסיבות, לא הודפסו עליהן שם המדינה ושם המטבע". ככל הנראה לא נוצרו עוד שטרות מן הסוג הזה אי פעם בעולם.
על השטרות הודפסו חתימותיהם של הופיין ואהרון ברט, בנקאי ועורך דין שהיה מנכ"ל בנק אנגלו-פלשתינה באותם הימים. ערכי השטרות היו 500 מיל, למעשה חצי לירה, לירה א"י אחת, 5, 10 ו-50 לירות א"י. השטרות הגיעו לישראל במבצע חשאי, בליווי צבא ומשטרה, בחודש יולי 1948, ונכנסו למחזור רק ב-18 באוגוסט 1948, שלושה חודשים ושלושה ימים לאחר ההכרזה על הקמת המדינה. אז הצהירה מועצת המדינה הזמנית על הנפקת הלירה הישראלית הראשונה.
ערכה של הלירה נקבע כערך הלירה שטרלינג, בתיאום עם ממשלת בריטניה, אולם במהרה החלה להיסחר במחיר של 1.15 מול הלירה שטרלינג והייתה שווה פחות ממנה בשוק. שער הלירה מול הדולר נקבע על ידי הסוכנות היהודית ל-3 דולר ללירה אחת (זאת לא טעות הקלדה). במפתיע נסחרה הלירה הישראלית בבורסת לונדון בשער גבוה יותר מהלירה הארץ-ישראלית.
עם זאת המטבעות שהונפקו בתקופת המנדט הבריטי המשיכו לשמש הילך חוקי במדינה ישראל החדשה - והראשונים שהוצאו מהמחזור ב-23 בפברואר 1950 היו המטבעות בערך של 10 ו-20 מיל, שהונפקו בתקופת המנדט והוחלפו לראשונה במטבעות של מדינת ישראל.
ב-1 במאי הועברה כל פעילות בנק אנגלו-פלשתינה לבנק החדש שירש אותו, בנק לאומי לישראל בע"מ. שנה וחודש לאחר מכן, ביוני 1952, הוחלפו שטרות בנק אנגלו-פלשתינה בשטרות חדשים של בנק לאומי, שעליהן כבר הופיע הכיתוב "לירה ישראלית" והכינוי שהוצמד לכסף ל"י. החלפת המטבע לוותה בפטנט ישראלי מקורי: הוטל מלווה חובה של 10% על הסכומים שהומרו.
העברת כל הנכסים וההתחייבויות של בנק אנגלו-פלשתינה לחברה החדשה, שנקראה בנק לאומי לישראל בע"מ, הצריכה להנפיק למעשה את סדרת השטרות החדשה. ואכן הונפקו שטרות חדשים שדמיונם היה רב לאלה של סדרת אנגלו-פלשתינה, אולם הצבע שונה בחלק מהשטרות.
בעיה אחרת שהייתה עם הקמת המדינה היא שחומרי גלם לא היו אז בישראל הצעירה, ולכן הונפקו שטרות נייר ששימשו כמטבעות והחליפו את המטבעות המנדטוריים. כיום נהוג ששטרות הם רק אלה שערכם גבוה יותר ממטבעות. אז מטבעות הנחושת הומרו בשטרות נייר.
מטבעות הנייר הונפקו כבר ב-1948 בערכים של 50 ו-100 מיל. בהמשך השנה הונפק בישראל המטבע הראשון בערך של 25 מיל. על פניו הוטבעו אשכול ענבים והמילה "ישראל" בעברית ובערבית. שנת ההטבעה העברית ושני ענפי זית עיטרו את המטבע הישראלי הראשון אי פעם. המטבע היה בתוקף עד ל-6 בספטמבר 1950, עם כניסתם לשימוש של מטבעות הפרוטה.
בינתיים, ביקשה הממשלה מהחברה הנומיסמטית לישראל הצעות לעיצוב סדרה חדשה, ועד שאלו היו מוכנות הוכנס למחזור מטבע ראשון בערך של 50 פרוטה, ב-11 במאי 1949, במסגרת הסדרה החדשה. בבנק ישראל מדגישים כי שנת ההטבעה ההיסטורית תש"ח, 1948, הופיעה רק על המטבע של 25 מיל, שהוטבע בירושלים. מטבעות דומים שהוטבעו אחר כך בעיר חולון נושאות את שנת ההטבעה תש"ט.
עניין החוסר במסגרת מטבעות ושטרות של ישראל העסיק מאוד את הממשלה הראשונה. דוד בן-גוריון גרס בצדק כי "מדינה שאין לה מטבע משלה לא יכולה להתנהג כלכלית כמדינה". וכך ביקשה הממשלה מהאגודה הנומיסמטית בישראל הצעות ראשונות לעיצוב סדרת מטבעות חדשה. ליאו קדמן וחנן פאבל, יחד עם הגרפיקאי אוטה וליש, הגישו תרשימים ואלה אושרו על ידי שר האוצר הראשון של מדינת ישראל, אליעזר קפלן.
על המטבעות בערכים של 5 ו-10 פרוטות הופיעה משום מה המילה פרוטה ביחיד במקום ברבים. הטעות הלשונית המוזרה, שאיש לא נתן את דעתו עליה תחילה, תוקנה רק במהדורה מאוחרת יותר של 10 הפרוטות, אולם היא מעולם לא תוקנה במטבע בן "5 פרוטה".
ב-9 ביוני 1952 כותרת ענק בראש העיתון, לא שגרתית לימים ההם, בישרה על הכנסת הכסף החדש למחזור: "מתיחות בציבור - המסחר שותק". כותרות המשנה: "משמרות חזקים שומרים על הבנקים, מנהלי המוסדות הפיננסיים התכנסו, הבורסה משותקת, שר האוצר קפלן ימסור הודעה בכנסת". החלפת הכסף מתבצעת באופן מאוד מיוחד: על כל שטר ישן מקבלים שטרות חדשים השווים רק 90% מהכסף הישן. מלווה חובה תוצרת "ישראבלוף" שהגתה הממשלה כבר בימים ההם.
הידיעה עצמה מדווחת: "החלפת שטרות הכסף והטלת מלווה החובה, שהפכו לשיחת-היום בפי כל, גרמו למבוכה רבה בקרב הציבור וכתוצאה ראשונה שיתקו, למעשה, את חיי המסחר במדינה". ובהמשך: "בעוד משמרות שוטרים משגיחים על הסדר בבנקים, שעל פתחיהם צובאים המונים, התכנסו הבוקר מנהלי המוסדות הפיננסיים להתייעצות עם מנהלי הבנק הלאומי, כדי למצוא פתרון לבעיות טכניות הכרוכות בביצוע ההחלפה וניכוי הסכומים שיופרשו למלוות".
בין השאר מתפרסמות ההוראות למחליפי השטרות: "הזדרז להחליף את כספך עד ה-23 ביוני בשעה 12 בצהרים, שהוא המועד האחרון להחלפה. היום ומחר אל תפנה לבנקים בעניינים שאינם נוגעים להחלפה. הם לא יטפלו בהם. בבואך לבנק הבא אתך תעודת זהות או תעודה אישית אחרת. לפני שתגיש לקופאי את הסכום הנועד להחלפה סדר בשטרות צרורות-צרורות לפי ערכם, כשכתובת בנק אנגלו-פלשתינה כלפי מעלה ואל תערבב גודל בגודל". ידיעה אחרת בעיתון מספרת כי "כמעט בכל החנויות סרבו הסוחרים למכור סחורות תמורת המטבע הישן, אם כי בודדים החליטו למלא בעצמם את תפקידי הבנקים ומכרו סחורה בגבותם בו במקום את עשרת האחוזים מערך הלירות שנמסרו להם".
כבר כעבור חודשים אחדים נפוצו שמועות כאילו שוב יוחלפו השטרות. הכותרת הראשית ב-2 בינואר 1953 מבשרת "המשבר יחוסל תוך 3 חודשים. הגירעון של 20 מיליון ל"י יחוסל על ידי צמצום הוצאות והעלאת דמי השירות הממשלה. אשכול: לא יודפסו שטרות חדשים". הטראומה ששוב ינכו 10% בעת החלפת שטרות כסף לסדרה חדשה נמוגה.
השטרות שהנפיק בנק לאומי לישראל, ושהחליפו את סדרת "בנק אנגלו-פלשתינה", היו במחזור עד לשנת 1955. אז החליטו בבנק ישראל, שנוסד רק שש שנים לאחר הקמת המדינה, ב-1954, להכין סדרת כסף ראשונה, כנהוג במדינות העולם, שאותו ינפיק הבנק המרכזי.
ואכן, לאחר שהוקמה בבנק ישראל מחלקת מטבע, הוכנה סדרת הכסף הרשמית הראשונה של מדינת ישראל. הופיין, יו"ר בנק לאומי, על דעת נגיד בנק ישראל הראשון, דוד הורוביץ, הורה על הקמת ועדה שתבחר את נושאי השטרות והוחלט שהם יישאו בצד הקדמי נוף יפה של מקום מוכר במדינת ישראל, ועל הצד האחורי של השטרות יוטבעו ציורים פסטורליים.
גם סימן מים הוטבע לראשונה בשטרות, למען מניעת זיופים, בדמות סמל המנורה המוכר משער טיטוס ברומא, שהופיע לראשונה על שטר כסף ישראלי, שהוכרז גם כסמל הרשמי של מדינת ישראל. לצורך עיצוב השטרות הזמין בנק ישראל אמנים מבית הדפוס הגדול לשטרות בלונדון, "תומס זה לה רו".
הציורים על השטרות היו מופשטים מדי
ארבעה שטרות חדשים, שהתקבלו בהתרגשות רבה על ידי הציבור, הוכנסו למחזור בין החודשים אוגוסט לאוקטובר 1955. שטר חמישי, בעל הערך הגבוה ביותר, הונפק רק בשנת 1957. על השטרות החדשים הוטבעו נופי הארץ, לא בלי ויכוחים אלו מהם יזכו לבסוף בכבוד. היו אלה בסופו של דבר דווקא נופים לא מהמוכרים ביותר בישראל, לא של ירושלים ולא מהערים הגדולות חיפה ותל אביב.
השטר הראשון, והנמוך בערכו, בסכום של 500 פרוטה, הציג נוף של חורבות בית הכנסת של ברעם שבגליל העליון. השטר של לירה ישראלית אחת הציג תמונה של נהר הירדן ליד קיבוץ שדה נחמיה שבעמק החולה. שטר הכסף בן 5 לירות ישראליות כלל תמונת נוף מדברי בנגב, שנראים בו חקלאים שחורשים את השדה, כאשר ברקע מוטבעים הרי אילת. השטר בערך של 10 לירות הראה תמונה של כפר יחזקאל שבעמק יזרעאל, קרוב לעפולה. השטר בערך הגבוה ביותר, 50 לירות, הציג את הנוף המוכר ביותר לרבים – הדרך הפתלתלה העולה משער הגיא בואכה ירושלים, מקום המוכר גם בשמו במשך שנים רבות "באב אל וואד".
21 צפייה בגלריה
השטר בערך הגבוה ביותר, 50 לירות, הציג את הדרך הפתלתלה העולה משער הגיא בואכה ירושלים, מקום המוכר גם בשם "באב אל וואד". סדרת הנופים
(זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל)
כבר מלאו עשור למדינה החדשה. בעיות רבות הציפו את המשק, החל מהתייקרויות שהכעיסו את הציבור וכלה במחסור בדירות, ממש מזכיר את הימים בהם אנחנו נמצאים עכשיו. אולם, למרבה הפלא הציבור לא אהב עוד עניין אחד – את הציורים המופשטים מדי לטעמו מסדרה א' של הלירה הישראלית.
בבנק ישראל קיבלו את הביקורת בהבנה והנגיד הראשון, דוד הורוביץ, נתן הוראה "להכין לנו סדרה יפה עם תמונות שהאזרחים יאהבו. זה חשוב מאוד למצב הרוח הלאומי" – ולמטרה הזאת הקים לראשונה ועדה ציבורית, "כדי לקבוע את אופי השטרות בסדרה החדשה".
בראש הוועדה המייעצת מונה לעמוד הארכיאולוג, הפרופ' יגאל ידין, לימים פוליטיקאי בעצמו וסגן ראש הממשלה. בוועדה היו חברים שופטים, אנשי רוח, חוקרים בתחומים מדעיים שונים ונציגי ציבור.
הוועדה בחרה הפעם בדמויות מחיי היום יום, סדרה שהתקבלה הפעם בחיוב ובשמחה. על השטרות הוטבעו כנושא - ראשי נחלאית כמייצגת את צבא ההגנה לישראל, דייג שייצג את הימאות וענף מוביל בתחום המזון בארץ החדשה, מדען שהיה נציג המחקר והמדע, שרוב חברי הוועדה היו חלק ממנו, בנאי שייצג את המשק הישראלי, בעיקר התעשייתי ואת תחום הבנייה והדיור, וגם עלמה ועלם, שייצגו את החלוצים הראשונים ואת מיזוג הגלויות בישראל.
הממצאים הארכיאולוגיים שכיכבו בסדרה החדשה היו: קברי הסנהדרין, מערות קברים מימי הבית השני שבשכונת סנהדריה בירושלים (על שטר חצי הלירה), פסיפס מבית כנסת עתיק מהמאה השישית לספירה, שנתגלה בכפר עוספיה, עם הכתובת "שלום על ישראל" (לירה אחת), חותם שמע עבדו של ירבעם מהמאה השמינית, שנתגלה בחפירות מגידו (5 לירות), מגילות קומראן המפורסמות שנתגלו בחפירות ב-1947 (10 לירות), וקטע מרצפת בית הכנסת בנירים שבחבל הבשור מהמאה הרביעית לספירה (50 לירות). הפסיפס מציג מנורה של שבעה קנים, שופר ואת ארבעת המינים, לולב, אתרוג, ערבה והדס.
21 צפייה בגלריה
על השטר הגבוה ביותר - חלוצים ברקע ההתיישבות. סדרת הדמויות
(זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל)
כאשר יו"ר הוועדה היה ארכיאולוג ידוע, שהקדיש את חייו לחפירות ולגילוי ממצאים חשובים לעם ישראל ברחבי המדינה, לא פלא היה ששולבו בשטרות החדשים שפע של ממצאים ארכיאולוגיים מיוחדים שנתגלו במדינת ישראל, כנושאי המשנה בסדרה החדשה.
הסדרה החדשה נכנסה למחזור בין השנים 1959 ל-1960, והחליפה בהדרגה את הסדרה "הבלתי אהובה". צורת השטרות וגודלם היו שונים הפעם מאלה של הסדרות הקודמות. התרשימים הבסיסיים היו פרי עטם של ציירים ישראליים. הייתה זאת הפעם הראשונה שהשטרות הודפסו, מטעמי ביטחון וניסיון מקצועי בעיקר, בבתי דפוס ממלכתיים במדינות אחדות באירופה, שהיו כפופים לפיקוח ממלכתי הדוק.
השטרות החדשים עוצבו בידי האחים מקסים וגבריאל שמיר, שנודעו כמעצבי סמל המדינה בהקמתה, יחד עם הגרפיקאי יעקב צים. את המקור להכנת הציורים הביא בפני המעצבים הצלם שמעון וייסנשטיין, שהיה הבעלים של חנות צילומים בשם "פרי אור". חמש חיילות ושלושה גברים-בנאים צולמו כדי לשמש כ"דוגמניות" וכ"דוגמנים" לשטרות, ועד היום אין יודעים מי הם החיילת והבנאי שנבחרו לבסוף. אחת ההערכות היא שהמעצבים שילבו לבסוף בין הדמויות השונות ו"המציאו" חיילת ובנאי חדשים. היו גרסאות לפיהן דמות "המדען" עוצבה על פי דמות הצלם רודי וייסנשטיין עצמו, אולם לא נמצאו לכך הוכחות. העלמה והעלם הם צעירה ממוצא תימני, צוריה רונן, וצעיר אשכנזי, אריה אייל. דוד בן-גוריון אישית הוא שבחר במיזוג הגלויות הזה להופיע על השטר הגבוה ביותר של 50 הלירות.
חידוש מיוחד בשטרות היה שלא נעשה עוד שימוש במילה פרוטה, והופיעו עליהם ערכים של חצי לירה, לאחר שהפרוטה שבקה חיים והחליפה אותה האגורה המפורסמת לשנים הבאות, שגם היום נעשה במילה הזאת אותו השימוש, שמחלקת את השקל ל-100 אגורות. 1,000 פרוטות הפכו 11 שנים לאחר קום המדינה ל-100 אגורות. בכך הסתיימה חלוקת הלירה לאלף יחידות.
כאשר החליטה הממשלה לשנות את חלוקת הלירה מ-1,000 ל-100 אגורות, החלה ב-1 בינואר 1960 הכנסתם למחזור של מטבעות חדשים ראשונים מסדרת האגורות. השם "אגורה" נבחר על ידי האקדמיה ללשון העברית והסתמך על פסוק בשמואל א' "והיה כל הנותר בביתך, יבוא להשתחוות לו ולאגורת כסף וככר לחם".
לאחר מכן הונפקו מטבעות במקום שטרות שהוצאתם למחזור הופסקה – חצי לירה ולירה אחת בשנת 1963 ומהדורה שונה של לירה אחת ב-1967. ו-5 לירות ב-1978. סיפור מיוחד היה הטעות המוזרה שהוטבעה בחלק ממטבעות האגורה, כאשר במספר השיבולים שבגב המטבע נעשתה טעות הטבעה. אלפי מטבעות כאלה נכנסו למחזור ובמהרה הן הפכו למוצר יקר לאספנים, שנמכרו במחיר פי אלף ויותר מהאגורה.
השמועות על החלפת סדרות כסף בישראל חזרו מפעם לפעם. כך מתפרסם ב-23 במרץ 1965, כי "גל של שמועות עקשניות בדבר מלווה-חובה קרוב, הציף את שוק הכספים הישראלי. לפי שמועות אלו, מתכונן האוצר להטיל את המלווה על כל הכספים המזומנים במשק. הדבר יהיה כרוך בהחלפת שטרי הכסף הקיימים בשטרות חדשים. על כל עשר לירות קיימות יקבל המחליף שמונה או שבע לירות". השמועות לא הפכו למציאות מעולם. אגב, בעידן של היום מס כזה הוא בלתי ישים. רוב הכסף לא מוחזק במזומן והתשלומים בחלקם הגדול מתבצעים כבר באפליקציות.
מלחמת ששת הימים חלפה והכסף הישראלי החל לשמש גם את תושבי השטחים שנכבשו. בינתיים חייבה האינפלציה, לא גבוהה עדיין, הנפקת שטר כסף בערך גבוה יותר, וכך נוצרה לראשונה בישראל סדרת אישים. השטר הראשון בה היה לראשונה בן 100 לירות, והוא הוכנס למחזור בפברואר 1969, עם דיוקנו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל.
הייתה זאת תחילת סדרת שטרות מתמשכת, עם ערכים מתחלפים בהמשך, שליוותה את המדינה שנים רבות ועוררה לא מעט ביקורות על האישים שלא נכללו בה, כמו נשים, מזרחיים, שומרי מצוות וחלק מהמנהיגים, כמו כעבור שנים מנחם בגין ויצחק רבין, אך למחלוקות הללו עוד נגיע. את השטרות עיצבו גרפיקאים זרים. הנושא המוביל בסדרה הארוכה היה לכלול בשטרות הסדרה החדשה אישים בעלי שם בתולדות העם היהודי. השטרות בסדרת האישים הראשונה הוכנסו למחזור בשנים 1970 עד 1972.
בין השאר זכו להיכלל בסדרה אבי תורת היחסות אלברט איינשטיין (על השטר בן 5 לירות), המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק (10 לירות), הנשיא הראשון חיים וייצמן (50 לירות) וכאמור חוזה המדינה הרצל (100 לירות).
מהנרייטה סאלד ועד ז'אב ז'בוטינסקי
בשנת 1975, ועד ל-1978, בראשית ימי האינפלציה הגדולה, הוחלט להנפיק בישראל סדרת שטרות חדשה וגם ערך חדש נוסף, 500 לירות. הייתה זאת סדרה ד' של הלירה הישראלית – סדרת השערים, שנבנו בחומת העיר העתיקה בתקופה העות'מאנית באמצע המאה ה-16.
הסיבה הייתה אחת: לציין את שחרור ירושלים ואיחודה במלחמת ששת הימים. לא ניתן היה להנציח את איחוד ירושלים בסדרה הקודמת, אף שזאת הונפקה לאחר המלחמה, שכן הכנת שטרות לוקחת שנים והסדרה הקודמת הייתה כבר מוכנה.
21 צפייה בגלריה
הנרייטה סאלד, מיוזמי הקמת הסתדרות הנשים הציונית הדסה, עם שער האריות. סדרת השערים
(זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל)
כדי לייעל את ההדפסה ולאפשר שינוע אוטומטי, הוכנה סדרה חדשה של שטרות בעלי רוחב אחיד של 76 מ"מ. אף על השטרות החדשים הוטבעו דיוקני אישים, כאשר על גב השטרות היה נושא אחד – שערי ירושלים. חידוש מיוחד שהוחדר לשטרות היה שילוב של סימנים חדישים שיסייעו לעיוורים בזיהוי השטרות. החל מהסדרה הזאת הכתב הערבי שעל גב השטרות עוצב בידי יוסף ווהבה. בצד הקדמי של השטר הופיעו גם הפעם גדולי העם היהודי והמדינה. בשל האינפלציה יונפקו בעתיד כהמשך לסדרה שטרות בערכים גבוהים יותר ויותר. אולם, תחילה היו בה שישה שטרות:
הנרייטה סאלד, מיוזמי הקמת הסתדרות הנשים הציונית הדסה, עם שער האריות (5 לירות), הנדבן היהודי, שהקים את השכונה הראשונה, משכנות שאננים, מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, משה מונטיפיורי, עם שער יפו (10 לירות), הנשיא הראשון חיים וייצמן עם שער שכם (50 לירות), חוזה המדינה ומחבר הספר "מדינת היהודים" בנימין זאב הרצל עם שער ציון (100 לירות), ראש הממשלה הראשון שהכריז על הקמת המדינה דוד בן-גוריון עם שער הרחמים (500 לירות) והפעיל הציוני ומקים תנועת בית"ר, שקבור בחלקת גדולי האומה אף שלא היה נשיא, ראש ממשלה או יו"ר הכנסת, זאב ז'בוטינסקי, עם שער הפרחים (100 שקלים, עם הפיכת הלירה לשקל ולזה עוד נגיע).
21 צפייה בגלריה
בן גוריון ברקע ספרייה בקיבוץ שדה בוקר. סדרת השערים
(זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל)
אגב, שני שערים מתוך שמונת שערי העיר העתיקה לא זכו לכבוד בסדרה הזאת: שער האשפות, בואכה הכותל המערבי, והשער החדש שבמרומי הר ציון. עד 1967 סגרה כידוע ירדן את השערים שפנו לכיוון ירושלים המערבית במדינת ישראל – השער החדש, שער ציון ושער יפו.
ב-30 בינואר 1975 יוצא השטר הראשון בסדרה: "מונטיפיורי במקום ביאליק – על שטרי 10 ל"י", היא הכותרת, והידיעה מבשרת כי כבר הוחל בתכנון שטר בן 500 ל"י ועליו דיוקנו של בן-גוריון". ב-14 במרץ 1975 הכותרת בעיתון היא "ההרצל החדש - בנק ישראל הוציא למחזור שטרות כסף חדשים של 100 ל"י. השטרות הישנים נשארים במחזור. השטר החדש של הרצל הוא קטן מידות מקודמו, גם הוא בצבע כחול".
ב-3 ביולי 1979 מתברר שלא רק בישראל יש מדי פעם שגיאות, למשל במטבע של האגורה. ידיעה מקהיר מספרת על הכסף במדינה השכנה: "שטרי-כסף חדשים במצרים מלאים בשגיאות ומעוררים זעם. אחד הפרעונים החשובים מופיע בשטר בדמות אישה וגם טעות באיות שמו של תות ענח' אמון וכתב החרטומים לא תורגם כהלכה". העיתון "אל אהרם" מכנה זאת "סמל לבורות".
בשבוע הבא: סיפורי הכסף בישראל, חלק ב'
מדוע לקח כמעט 13 שנים מאז שהוחלט כי השקל יחליף את הלירה, ועד שזה קרה, כיצד בבנק ישראל שמרו כל השנים הללו על הסוד הגדול? מי הדמות הראשונה שזכתה להופיע על שטר 500 השקלים החדש?
האינפלציה שחגגה במדינה בשנות ה-80 וגרמה להדפסת עוד ועוד שטרות חדשים. מה השטר בעל הערך הגבוה ביותר שהונפק אי פעם - ודיוקן של מי הוטבע עליו. וגם: עובדי בנק ישראל שגנבו שטרות פגומים במטרה להרוויח עליהם כסף, הידיעה השקרית בעיתון ממזרח ירושלים שגרמה לנהירה המונית לבנק המרכזי, ואיזו משפחה של ראש ממשלה התנגדה נחרצות להנצחתו על שטר? בשבוע הבא: החלק השני של אוצר מהעבר על הכסף בישראל.
