הן יכולות לשמש כשביל גישה, כתחימה של פינת ישיבה או לצורך משטח חוץ מרוצף. הן מעניקות לחצר מראה טבעי, אך יכולות גם להתאים לחצרות מודרניים עם קווים ישרים.
הכל, רק לא להכניס את הבוץ הביתה.
הנה מה שכדאי לדעת על בחירת סוג האבן, על ההכנה שיש לבצע על מנת שהמשטח יהיה בטוח ונוח למדרך ועל אופן התמחור של האבנים והעבודה.
טבעית או תעשייתית? תלוי בסטייל ובתקציב שלכם
הפתרון התעשייתי לא בהכרח זול יותר, כך שהשיקול הכלכלי הוא לא היחיד. היתרון של אבן טבעי הוא מראה הפרא שלה, המתחבר לגינה מבלי להפוך אותה ל'בנויה' מדי.
אבן מדרך תעשייתית, מגיעה במגוון גדול של צורות ורמות גימור, ומאפשרת שמירה על עובי וצורה אחידים. ניתן לצקת אותה במגוון צורות, והיא לא מחייבת ייבוא של אבן ספציפית מחו"ל, לצורך בחירת הצורה והגוון.
מהם השימושים הנפוצים לאבני מדרך בחצרות?
הן מתאימות לשימוש הן בגינות פרטיות והן בגינות ציבוריות. ניתן ליהנות מהם לריצוף שבילים, פינות ישיבה, פינת מנגל או לריצוף של חנייה. הן יכולות לשמש גם לצורך הקמה של טרסות או מדרגות חוץ, וכן לחיפוי קירות.
מה כדאי לשקול בזמן שבוחרים את סוג האבן?
אם אתם מעוניינים באבן טבעית, כדאי מאוד שתוודאו שהיא מתאימה לשימוש שתרצו לעשות בה, לעמידותה בתנאי חוץ, למשקל שלה, ליכולת ספיגת הנוזלים שלה ולגוון שלה.
גודל המשטח שתרצו לחפות: בשלב התכנון, עליכם למדוד את השטח עליו תרצו להניח את אבני המדרך. תוכלו לבחור באבנים גדולות ושטוחות, או באבנים קטנות וצפופות יותר, בהתאם לסגנון שתרצו לקבל.
חוזק האבן והתאמתה לשימוש הנדרש: אם האבן אמורה לשאת משקל כבד ( של רכב למשל), עליה להיות עבה וחזקה יחסית. אחרת, היא תיסדק כעבור זמן קצר. אם היא מיועדת רק להיות שביל מעבר להולכי רגל, היא יכולה להיות דקה וחלשה יותר.
הגוון הרצוי ורמת הספיגה של האבן: אם מראה בהיר חשוב לכם, אל תבחרו באבן שסופגת כתמים. אחרת, החול שייספג בה יהפוך אותה מהר מאוד לחומה.
עמידותה במים ורמת החספוס שלה: אם האבן מיועדת להיות בסביבה שתהיה חשופה למים (עקב השקיה תכופה או בשל קרבתה לבריכה), העדיפו אבן שאינה סופחת נוזלים רבים.
זאת, משום שהיא תתפורר במהירות רבה יותר. הקרבה למים אמורה להשפיע על הבחירה שלכם גם בהיבט של רמת החספוס של האבן.
זכרו שמדובר במשטח חוץ, שאמור להיות חשוף לגשמים. בכדי למנוע תאונות ביתיות מצערות, העדיפו אבן מחוספסת, שתהיה בטוחה לשימוש גם כשהיא רטובה.
מהם סוגי האבנים הנפוצים?
אבן צפחה טורקית: אבן זו נחשבת למתאימה מאוד לריצוף חוץ. היא מגיעה במבחר גדלים וגוונים ומשתלבת נהדר בחצר. היא נחשבת לדומיננטית, ומשמשת לא רק לאבני מדרך, אלא גם לחיפוי דקורטיבי חיצוני של קירות – דבר שיכול ליצור מראה הרמוני שיחבר בין הבית לגינה.
אבן בזלת מחוררת: אבן זו עמידה מאוד, ותחזיק מעמד שנים ארוכות. הגימור המחורר שלה הופך אותה למתאימה לריצוף חוץ, והיא מתאימה לסגנונות עיצוב רבים.
אבן ירושלמית ורודה: אמנם יש כמה גוונים של אבן ירושלמית, אך הוורודה מתאימה מאוד ליצירת שבילים, והגוון שלה משתלב יפה מאוד עם צמחיה ופרחים.
אבן קוורץ לבנה: למי שאוהב את המראה הלבן הקלאסי, יכול לבחור באבן זו. היא משדרת תחושת ניקיון, בעלת גימור מאוד אסתטי ואינה מאבדת את הצורה או את הגוון שלה לאורך זמן רב.
אבן בזלת ויאטנמית בגוון אפור כהה: אבן זו נחשבת ליוקרתית מאוד, והיא מיובאת מדרום מזרח אסיה. היא בעובי של 2-3 ס"מ, וקיימת בגדלים שונים. היא עמידה מאוד בתנאי חוץ, ובעלת מראה אלגנטי שמשדרג מאוד את הכניסה לבית ואת החצר. היא מתאימה מאוד ליצירת שבילי הליכה.
הנחת אבני המדרך עצמאית או בעזרת בעל מקצוע?
תלוי בכם, במצב הקרקע ובהיקף העבודה. אם מדובר רק בשביל שנועד להוביל אתכם אל מתקן תליית הכביסה, למשל, והאדמה ישרה יחסית – פשוט תוכלו להניח את האבנים על פני אדמה לחה.
לפני שאתם מניחים את האבנים, צעדו מספר צעדים נינוחים. כך, תבדקו את המדידה מנקודת ההתחלה ועד לצעד האחרון. הגודל המומלץ לאבני דרך בודדות למדרך הוא של 450 מ"מ. אלו, יתאימו להליכה בנוחות לכף רגל של מבוגר.
לא כדאי שהמרחק בין האבנים יהיה גדול יותר מ-20 ס"מ, כשהמרחק המומלץ ביניהן הוא של כ-10 עד 15 ס"מ. אל תתפשרו בעניין נוחות המשתמשים, שכן אחרת, תיאלצו לצעוד בפסיעות ענק ביומיום.
אמנם אם אין מתחת תשתית של בטון, קל יחסית להזיז את האבנים, אך במצב שבו תחליטו לקבע אותן למשטח בטון, תשלמו על כך בנוחות שלכם.
תוכלו להשאיר את האדמה חשופה ולאפשר לצמחייה טבעית לגדול בין האבנים. אפשרות נוספת, היא לפזר סביב אבני המדרך שבבי עץ, חצץ, אבני טוף או חלוקי נחל. בכך, תמנעו מעשבייה לצמוח.
שימו לב, שמוטב תחילה להניח פלריג, ורק אז לפזר את האבנים, בכדי למנוע שקיעתם באדמה בזמן גשמים. תוכלו להניח אותם גם על דשא סינתטי.
אם אתם מעוניינים בהנחה של אבני מדרך שיהיו ישרות ויציבות לאורך זמן, כדאי להניח אותן על תשתית של מלט, ולא ישירות על אדמה חשופה או על חול המשמש כבסיס לריצוף פנים.
זה ימנע מהן לזוז או לשקוע אל תוך האדמה, וכך הן יהיו יותר יציבות ומבלי שיתפתחו מתחתיהן טחב ועובש. בעזרת פלס מים, תוכלו לדאוג שהן מאוזנות, ועד שהמלט יתייבש יש לכם לפחות שעה לשנות את המיקום שלהן.
שימו לב, שלא נשארות טיפות של מלט או בטון על גבי אריחי המדרך. אלו, יכולות להיות קשות מאוד להסרה, אם לא תסירו אותן מיידית.
אם אתם מעוניינים בריצוף של ממש, רק כזה שירגיש טבעי יותר, סביר להניח שתרצו להיעזר בבעל מקצוע. לצורך ריצוף, חשוב מאוד ליישר תחילה את האדמה, ולוודא שהשיפועים בה תקינים.
אחרת, מים יכולים לזרום לכיוון הבית, ולגרום לבעיות רטיבות עקב חדירת מים מתחת לריצוף והתאדותם דרך הקירות (מה שיוביל לקילופי קירות מעל הפאנלים ברחבי הבית). השיפועים אמורים להיות מכיוון הבית לכיוון החצר או הרחוב. אל תקלו ראש בכך, בייחוד משום שתיקון הליקוי כרוך בפירוק של הריצוף והנחתו מחדש.
לאחר יישור הקרקע, יש לפרוש יריעות פלריג ולהדק אותם עם מסמרים או יתדות. רק לאחר מכן יש לפרוש את אבני המדרך, עד לכיסוי של כלל המשטח. בסיום, יש למלא את המרווחים בעזרת מלט או בטון.
