זמן קצר לאחר שהחלה המלחמה, נאלצו שוהם שלומי (29) ובן זוגה ארי סינגר להתפנות מדירתם במטולה ולחזור לגור אצל ההורים. "עברנו למטולה לפני שנה ואנחנו אוהבים לגור שם, 5 ימים לפני השבת השחורה חידשנו חוזה לשנה נוספת", היא מספרת. למרות שכבר כמעט 3 חודשים הם מפונים, ולמרות שביתם נפגע כתוצאה מהלחימה, הם נאלצים להמשיך ולשלם שכירות.
בני הזוג אינם לא יכולים לצאת מהחוזה, מענק האכלוס שניתן להם מהביטוח הלאומי לא נותן מענה מספיק והם מרגישים תקועים. "החלטנו לחזור לגור אצל ההורים שלי כי כרגע אין מתווה ברור, ואמרנו שלא נעמוד בשתי שכירויות אם לא יהיה איזשהו הסדר", היא אומרת. "גם אין לנו עבודה כי מקומות העבודה שלנו פסקו, ועובדים שעתיים לא מקבלים שום פיצוי, אז אנחנו רוצים להימנע ממצב שאנחנו מתחילים להיכנס לחובות בלתי נגמרים".
"מי שהולך ללמוד לתואר עושה הכל נורא מסודר כדי לעמוד במשימה", היא מוסיפה. "כלומר אני יודעת שיש לי סכום של כסף לשנים הבאות, ועכשיו הכל השתנה. אין לנו עבודה, אין לנו דירה, אנחנו לא יודעים כמה זמן נישאר אצל ההורים. זה הרבה חוסר ודאות, ואנחנו צריכים לקבל הבהרות למצב".
כל הריהוט והציוד שלהם נשאר גם הוא בדירה שנפגעה. "אנחנו לא יכולים להתקרב כרגע לדירה שלנו גם בגלל המצב בשטח, אבל גם בגלל מס רכוש – אסור לנו להזיז את הציוד עד להגעת שמאי. אז אני אמורה עכשיו לשכור דירה ולקנות ציוד כדי לאבזר אותה. זה שם אותי בבעיה כלכלית מאוד גדולה ולא צפויה".
שלומי מבהירה כי אין להם טענות נגד בעלי הדירות. "שני הצדדים כלואים בסיטואציה בלתי אפשרית והמדינה צריכה להתערב ולקחת אחריות", היא מוסיפה. "יש פה אנשים שפונו בצו ממשלתי ובמשך שלושה חודשים משלמים שכירות על דירה שאין להם גישה אליה, וזה התפקיד של המדינה לא להשאיר לנו לנהל את הסכסוכים האלה בבית המשפט כי להרבה אין את המסוגלות הכלכלית לעמוד בזה. אין לי לאן לחזור ביום שאחרי. אני חתמתי חוזה על דירה והחוזה הזה לא מתקיים עבור אלפי צעירים ומשפחות. אני מבקשת ממקבלי ההחלטות – תתערבו, תעשו סדר, תראו שאתם לוקחים אחריות עלינו, אל תשלחו אותנו להלוואת בלתי נגמרות".
"המדינה שולחת אנשים לריב בבתי משפט"
המצוקה שמתארת שוהם, איתה מתמודדים רבים שפונו מדירות שכורות כתוצאה מהמלחמה, עלתה השבוע בוועדה לענייני צעירים בכנסת בראשותה של ח"כ נעמה לזימי. עו"ד ליאת לנדאו, רכזת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, טענה בדיון כי עדיין לא התגבשה החלטה במשרד בעניין חיוב תשלום שכר דירה שפונתה או נפגעה. "אין כרגע פתרון", אומרת עו"ד רעות כהן, מהקליניקה לזכויות אדם בהליך האזרחי, בפקולטה למשפטים אוניברסיטת חיפה. "חוץ מהמענק שהמדינה נותנת אין כרגע איזשהו מתווה משפטי שהמדינה הוציאה או מתווה של פיצוי שיגיד לפחות לנו לעורכי הדין איך לפרש את החוק".
לדבריה מבחינת החוק הקיים אם ישנה דירה שלא ניתן לגשת אליה השוכר יכול להשהות את התשלומים, והמשכיר יכול לבטל את החוזה. "זה לכאורה נותן איזשהו פתרון כי ברור שבית שנפגע מטיל לא יהיה ניתן לגשת אליו גם יום אחרי המלחמה, אבל אנחנו נמצאים בחוסר ודאות", היא אומרת. "ראוי שמבחינה משפטית והגיונית החוק יאפשר לאנשים האלה לבטל את התשלומים או לדרוש אותם חזרה. המצב היום משאיר את השוק הזה כשוק פרטי וחופשי לכל דבר ועניין. למשל אם בעל הדירה מפקיד את הצ'קים אז אני כשוכרת אצטרך לפנות לבית משפט בתביעה ולדרוש אותם חזרה. במצב אחר אני יכולה לבטל צ'ק וזו מערכת דינים אחרת, שמאפשרת לבעל הדירה לפתוח נגדי תיק בהוצאה לפועל וזה מאלץ אותי כשוכרת להתגונן ולתקוף חזרה. זה מייצר בעיה קשה לשוכרים ומחייב אותם להגיע להסכמות עם בעלי הדירה".
היא מוסיפה, כי "הסכום שניתן כמענק אכלוס שעומד על כ-6,000 שקל בחודש לא מספיק לכסות שכר דירה קודם וגם חדש בעיקר כשמדברים על יחידים. המצב כרגע הוא לחלוטין שוק פרטי וחופשי והמדינה שולחת אנשים לריב בבתי משפט. המדינה צריכה לייצר מתווה שאנשים לא יקרסו פה כלכלית. כרגע אנחנו כעורכי דין מתקשים לתת תשובה ודאית לאנשים שפונים אלינו להתייעץ".
"מרגישים שנטשו אותנו"
גם הודיה טלקר (24), מילואימניקית המשרתת בצנחנים וגרה בקריית שמונה נאלצה להתפנות מדירתה השכורה. "נקראתי ב-7.10 למילואים בזמן משמרת בעבודה", היא משחזרת. "אני סטודנטית ועובדת בקבלה של בית מלון גם בשבתות על מנת לכלכל את עצמי. נקראתי והתייצבתי תוך כמה שעות. אני ממשיכה לשלם שכר דירה, ואני חלילה לא כועסת על הבעלים של הדירה שלי, הוא צריך את הכסף. הוא אדם מבוגר שהנכס זה מה שיש לו. המדינה חייבת לתת איזשהו מתווה של שיפוי או פיצוי לבעלי נכסים שהם בעצמם מפונים כרגע וגם הדיירים שלהם, כדי שהעול הזה לא ייפול על אוכלוסייה חלשה".
כשארזה את התיק למילואים לא ידעה שלא תוכל לשוב לדירתה. "כשיצאתי למילואים הבנתי שיש בלגן בדרום, אבל בשלב זה אף אחד לא הבין את גודל האירוע. ארזתי תיק לשבוע ולא חזרתי במשך חודש וחצי, וגם כשחזרתי זה היה לכמה שעות לקחת את הדברים. האיום הזה לא הוסר, וגם אין אופק לכך שהוא יוסר, ואני לא רואה אף אחד לוקח אחריות. אני כבר שלושה חודשים אורחת שמשלמת שכירות על בית שאני לא נמצאת בו. כשאני יוצאת מהמילואים אני כל פעם מתארחת אצל משפחה או חברים. אנחנו מרגישים שנטשו אותנו. יש לי בני משפחה וחברים שמתמודדים עכשיו עם אתגרים בעורף, וצריך לשים אותם בקדמת הבמה, וזה צריך להיות עכשיו".
מתן זוארץ (30), הוא סטודנט לעבודה סוציאלית בתל חי שנאלץ להתפנות מדירתו בבית הלל. "ב-7.10 בקפיצו אותי למילואים בצו 8, וב'אפטרים' לא היה לי לאן לחזור. לאחרונה השתחררתי מהמילואים, ואני מתחיל ללמוד בזום - ואין לי בית. אין לי עבודה ואני עדיין משלם שכר דירה על דירה שאני לא גר בה. אני ובת הזוג שלי כרגע גרים אצל חברים. אם אני חותם עכשיו על חוזה חדש החוק לא מגן עליי. למשל, אם עכשיו אני יוצא מחוזה הדירה שלי, אני מפסיד כסף מהיציאה מהחוזה ואני חשוף לתביעה. בנוסף השכירות במרכז לא דומה לשכירות בצפון, ואיך אני מאבזר את הדירה? אין לי כסף, אני לא עובד כי העבודה שלי בצפון. יש פה מורכבות ש-6,000 שקל לא מכסים".
מתן מדגיש שטענותיו לא מופנות לבעלי הדירות. "אני מבין את המצב המורכב שהם נמצאים בו, שיש כאלה שזו ההכנסה היחידה שלהם והם בעצמם מפונים. כדי ללכת לקראתי בעלת הבית שלי חייבה אותי רק על אוקטובר וכרגע דוחה לי את שכר הדירה. אבל זה בעצם לא נותן כלום, אלא רק מגדיל את לי את החוב. המלחמה תגמר ואני אצא עם חוב של 20 אלף שקל על הדירה שלי. אני רוצה להתחיל חיים חדשים במקום אחר אבל החוק לא מאפשר לי. אני רוצה שהמדינה תיקח פה אחריות, עברו יותר מ-80 יום ואין שום בהירות והסבר".
"המדינה חייבת להתערב"
בשבועות האחרונים התקבלו עשרות פניות במוקד "הרשת" למיצוי זכויות אזרחיות משוכרים ומשכירים באזורי הפינוי. "מכלל הפניות עולה מצוקה אדירה לעמוד בתשלומי דמי השכירות, בשל ירידה בהכנסות בשל פיטורים, הוצאה כפויה לחל"ת או עצירת פעילות של עסקים פרטיים", כתבו במכתב שנשלח לעו"ד כרמית יוליס, המשנה ליועמ"ש. "לצד זאת מדווחים פונים רבים על גידול ניכר בהוצאות המחיה הנדרשות להם מעבר לקורת גג ומזון המסופקים למפונים במקומות אירוח".
עוד נכתב כי "הגידול בהוצאות נובעת ממגוון סיבות ובכלל זה מעצם המעבר לישובים בהם יוקר המחיה גבוה יותר. בחלק מהמקרים שהגיעו אלינו ביקשו שוכרים מבעלי הדירות להפחית או לוותר על דמי השכירות בתקופה זו, אך נתקלו בסירוב שנומק בכך שגם מצבם של המשכירים הורע בשל המצב ומשום שלפחות לגבי חלקם - ההכנסה משכר הדירה משמשת כמקור הכנסה וקיום. בחלק מהמקרים דיווחו פונים שהפסיקו באופן חד צדדי העברת תשלומי דמי שכירות, תוך חשש כבד שיינקטו נגדם הליכים משפטיים בעתיד, ותוך חשש שבשל הפרת החוזה לא יהיה להם בית לשוב אליו".
ח"כ נעמה לזימיצילום: קובי בכרלדברי ח"כ לזימי מדובר בלקונה בחוק שפוגעת באוכלוסיה פגיעה מאוד. "לא יתכן שצעירים שנותרו בלי בית ובלי עבודה יאלצו לשלם שכר דירה כפול", היא אומרת. "זה לא נתפס שצעירה שפונתה מדירה שאינה בבעלותה, שעברה אליה כדי לרכוש השכלה אקדמית ואיבדה את הלימודים וההשכלה שלה תמשיך לשלם שכר דירה עבור הדירה הזו. החוזה בין המשכיר לשוכר לא מתקיים מהרגע הפינוי מהדירה והמדינה חייבת להיות זו שמשפה את המשכירים הלו. זו לא אמורה להיות שאלה של האם בעלי הדירה מתחשבים בשוכרים או לא – הצעירים הללו הופקרו על ידי המדינה והמדינה חייבת להתערב כאן ולהיות הגורם שמצליח לספק ודאות לצעירים הללו שאיבדו את קורת הגג שלהם".
