תווי קנייה ושוברי מתנה יוחרגו מחוק שירותי תשלום ועקב כך לא יחולו עליהם הגנות צרכניות שונות. כך נקבע בוועדת הכלכלה שאישרה היום (ג') את תקנות שירותי תשלום של משרד המשפטים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בין היתר: לא יחולו הבטחת החזר כספי במקרה של אובדן או של גניבה ובמקרה של אי-אספקת מוצר בקנייה אונליין וחובת זיהוי ושיוך תווים לצרכן גם בסכומים נמוכים מ-1,500 שקל. כמו כן, לפי ההצעה שאושרה, הוראות החוק המסדירות העברת תשלומים לא יחולו על מערכת התשלומים הבינלאומית SWIFT ועל כרטיסי מתנה.
יחד עם זאת, הוכנסו בתקנות תיקונים קלים: הוצע שהתקנות יהיו בתוקף לשנה וחצי, על מנת שעד אז או שהתקנות יפקעו והצרכן ייהנה מהגנה כמו באמצעי תשלום אחרים או שהממשלה תסדיר את הנושא. כמו כן, אושרה הצעת יו"ר הוועדה, מיכאל ביטון, לפיה תוקף תווי קנייה שפקעו יוארכו בחמש שנים נוספות ותוקף שוברי מתנה שתוקפם פג יוארך בשנתיים נוספות. בהתאם לחוק הגנת הצרכן, נקבע כי תוקף תווי קניה לא יפחת מחמש שנים ותוקף שוברי מתנה לא יפחת משנתיים. התקופה הזאת הוארכה, כאמור.
לפי משרד המשפטים, רוב התווים ממומשים והממשלה עובדת על תזכיר חקיקה שייבחן את כל נושא השחקנים שמנפיקים אמצעי תשלום ואף תבחן התייחסות לענף באופן כולל.
מהוועדה נמסר כי מנכ"ל חברת הסליקה גמא, אריאל גנות, טען בדיון כי "החברות הקמעונאיות מנהלות עסק פיננסי מתוחכם ומחזיקות מיליארדי שקלים של הציבור בפקדון ואין סיבה שלא לנהל את זה כמו שמנהלים הנפקת כרטיסי אשראי. הוא דחה את הניסיון ל'הלך אימים' כאילו הגבלה תוביל לפגיעה בצרכנים ולכך שלא יחולקו תווי שי לחג, ואמר כי המשמעות של הגבלת תוקף היא שאחרי שנתיים או חמש שנים, יכול הגוף שהנפיק את תו שלא מומש פשוט להכניס את הכסף ישירות לשורת הרווח שלו".
בנוסף, בהתאם לדרישת הוועדה וארגון אמון הציבור, נקבעה הגנה נוספת במקרה שבו בית העסק נכנס להליך של פשיטת רגל וחדלות פרעון עוד לפני שסיפק את המוצר ללקוח, ובמקרה כזה יוכל הלקוח לפנות ולבקש את כספו חזרה.
מאמץ סביר לשחזר את הסכום - לא חובה חזקה מספיק
נציגת משרד המשפטים, עו"ד לירון מאוטנר לוגסי, הסבירה כי התקנות נועדו לפטור אמצעי תשלום של תווי קניה ושל שוברי מתנה שערכם הוא עד 1,500 שקלים לחיוב מידי מהוראות חוק שירותי תשלום, כדי לא להביא לייקור עלויות בתחום, אך התקנות שומרות הגנות מסוימות על הצרכנים.
מעיון בתקנות נראה שההגנות על הצרכן "התרופפו". בין היתר, נקבע כי מנפיק הכרטיס יצטרך להפגין "מאמץ סביר" לשחזור יתרה במקרה של אבדן או גניבת אמצעי התשלום. לעומת זאת, בחוק שירותי תשלום יש חובות מחמירות יותר לזיהוי המשתמש ולהגנה עליו ולא רק "מאמץ סביר", שהמנפיק עצמו (כדוגמת שופרסל ו-BUYME), קובע מהו.
כמו כן, השוברים והתווים יישארו לא מזוהים בשווי של מתחת ל-1,500 שקל, מה שיקשה על שיחזורם במקרה של אובדן. מנכ"ל BUYME, תומר כהן, התייחס בדיון לנושא הסכום ואמר כי אומנם 1,500 שקל זה סכום שמחריג את רוב השוברים, אך עלול לפגוע בשוברי תיירות ומלונאות שהם היקרים יותר. בדיונים הקודמים ביקש כהן להעלות את ערך הפטור, אולם עמדתו לא התקבלה.
רונן רגב כביר, מנהל פיתוח מקצועי בארגון אמון הציבור, אמר כי הגנה אמיתית מפני גניבה כוללת חובה לזיהוי המשמש ואחריות של המנפיק עצמו לקבע מתי חייבים לאבטח את העסקה, למשל לחייב את הצרכן לאמת את זהותו באמצעות קוד שיישלח לנייד שלו כך שהוא יאשר שהוא עצמו עורך את העסקה. כשהמנפיק לא מבקש אימות כזה, הסיכון הוא על המשלם ולא על המנפיק.
