"החדשה המרעישה היא, שב-7 בספטמבר 2023 מלאו לי 50", פותח מאסטרו גיל שוחַט, המלחין, מנצח, פסנתרן ומרצה ישראלי למוזיקולוגיה, את הריאיון. "ואני הכי מזל בתולה בעולם", הוא מוסיף בחיוך.
הריאיון עם שוחט, שהקריירה המוזיקלית שלו חובקת ישראל ועולם, שניצח על תזמורות גדולות בעולם, הלחין סימפוניות וכתב אופרות, ועטור ברשימת פרסים ארוכה, בארץ ובחו"ל, מתקיים בביתו המדהים שביפו. פסנתר כנף יפהפה מקבל את פניי. על הקירות, המדפים והפינות מוצבות יצירות אומנות מרתקות. אפילו הקפה הקר שהכין, על שלוש שכבותיו, הוא יצירת אומנות, וטעים להפליא. "לא גדלתי במשפחה מוזיקלית. אימי המקסימה והחכמה, ציפי שוחט, לשעבר עיתונאית ב"הארץ", ואבי, יהודה שוחט ז"ל, שהיה מורה ומנהל במכללת מקס פיין, לא הבינו מה 'נפל' עליהם, כשנכנסתי כילד לעולם המוזיקה", מספר מי שאפשר להחיל עליו את מלוא ההגדרה של ילד פלא, שהחל לנגן בגיל 5 ואת לימודיו המוזיקליים בגיל 7. "רק שהם היו עסוקים מדי כדי לתהות מה 'לא בסדר' עם הילד, ונתנו לי לחיות בשקט, שהיה טוב עבורי. לא הייתי מהמקובלים בכיתה, אבל לא הייתי ילד בודד ברמה הקלינית. נהגתי לחזור מוקדם מבית הספר, מכיתת המחוננים שבה למדתי, וכל יום עד חצות הייתי ספון בחדרי, מנגן או לומד. לא הייתה לי בעיה להתבודד ולהיות שונה, גם לא רציתי להיות כמו כולם".
מה כן רצית?
"ללמוד. הבנתי שכל דקה וכל דבר שאני לומד, ישרתו אותי בעתיד, וכל דקה שאני לא לומד, זה בזבוז. הידע שיש לי היום, בין היתר, על אלפי יצירות שאני יודע בעל־פה בניצוח ובפסנתר, הכול התחיל אז. בגיל 12 כבר עבדתי כדי לממן את הספרים שקניתי".
שוחט, הידוע כדעתן, בחר לא אחת בגלוי ללכת נגד הזרם, מקצועית ואישית. במקביל שומר בקנאות על חייו הפרטיים. לפני כ־14 שנה הצהיר על היותו הומוסקסואל, ובעבר אף היה נשוי לבריאן בולטון, איש משרד החוץ האמריקאי. נכון להיום הוא נמצא בזוגיות ואב לתאומים, אפריל ויהונתן, בני 8 וחצי. אימם של התאומים, אילת (כמו העיר), לסבית מוצהרת, מתגוררת בסמוך אליו. "התאומים נולדו בחודש אפריל, מכאן שמה של בתי. סיבה נוספת לבחירת שמה היא, שכאדם מאמין אהבתי שהמילה 'פרי' נמצאת בין אותיות האל".
איך אתה חוגג 50?
"אורגנו לכבודי כמה מחוות קונצרטנטיות מרגשות. במיוחד התרגשתי באירוע, שהתקיים בצוותא ושהונחה על ידי זוכה פרס נובל פרופ' דן שכטמן. בתוך שלל הברכות שבהן בירכו אותי נציגי עולם המוזיקה והתיאטרון, הכי התרגשתי, כשעלה לבמה ילדי בן ה־8 וחצי, יהונתן, ובירך את אביו. רק אלוהים ואני יודעים איזה מחיר שילמתי עבור הבאת הילדים לעולם. הרגע הזה שהוא אמר, שאני האבא הכי טוב בעולם ושהוא אוהב אותי, היה המתנה הכי גדולה שקיבלתי ליום הולדתי ה־50".
איזה אב אתה?
"בעיקרון, אין דבר שישווה לחוויית ההורות ולאהבה שלי לילדיי. אבל אם אני יכול לתת עצה אחת טובה להורים, זה להתמקד בדוגמה אישית", הוא משיב לאחר הרהור קצר. "תמיד נהגתי לפי 'נאה דורש – נאה מקיים'. כך כתושב יפו, שמתגורר בשכנות למוסלמים ונוצרים, כמי ששייך לקהילה הלהט"בית, כאיש רוח וכהורה. כשאתה נותן דוגמה אישית, לא אחת, אתה לא צריך להוסיף מילה. הראשונים שרואים את זה ומבינים, אלו הילדים שלך".
הילדים גדלים לתוך מציאות לא פשוטה. הם היו בני חמש כשפרצה הקורונה, וחווים, מן הסתם, את התקופה הקשה של היום מבחינה פוליטית וחברתית.
"ממש לא שיערתי שהעולם יילך למקומות אליהם הוא הלך", הוא משיב ולוגם מהקפה. "הקורונה הייתה תקופה איומה וקשה לילדיי ולי. את 11.3.2020, היום שבו נכנסו מגבלות הקורונה לתוקף, סימנתי כתאריך ההתעוררות שלי. היה לי כעס גדול כלפי הקורונה, אבל כשהבנתי שהכעס לא מקדם אותי, נתתי דווקא לתקופה הקשה הזו לחזק אותי, והאצתי את עצמי; כתבתי ספרים, התבוננתי פנימה. לשמחתי, לאחר עבודה קשה הצלחתי להחזיר את מצב הקריירה שלי למה שהיה לפני הקורונה. אני ממלא אולמות וסדרות - שיש עליהן כ־20,000 מנויים. באשר למתרחש היום במדינה ובעולם, אני מלא דאגה לגבי ילדיי, מה שמעורר אצלי מחשבה איך לבנות את עתידם. עם זאת אני מעדיף שלא להתייחס לזה ברמה הפוליטית, אלא להתמקד ברמה הערכית. אני לא רוצה להאשים אנשים ספציפיים משני הצדדים, ורק חושב שחברה, שמורכבת ממיליוני בני אדם כמו החברה הישראלית, אמורה להיות מחוסנת מספיק כדי לתקן את עצמה, את הטעויות שהיא בעצמה גורמת. והינה, פתאום רואים ומבינים, שהמנגנון החיסוני שלה לוקה בחסר"
מה גרם לזה, לדעתך?
"תהליכי עומק שהתרחשו בכל העולם, שהובילו לשיח שטחי בין בני אדם. לצערי, לדבר על דברים שטחיים זה 'בון טון'. זה לא להתרכז בטוב שקיים בתקשורת האנושית, אלא בקונפליקטים ובהאשמות של מי צודק ומי יירה במי".
מה עושים?
"מעולם לא האמנתי בלפרק דברים עד היסוד, לא ברמה הפוליטית ההיסטורית ולא בתחום האומנותי. אני מאמין באבולוציה, ומציע לחשוב על התקופה הזו כעל כזו שמתרחש בה דיאלוג. אומנם מאוד אלים, דרך מחאות וצעקות ותסכול ועצבות, אבל אם עד היום חלקים שונים בעם לא העזו להביע את דעתם, פתאום אמת מסוימת צפה, ולא משנה של איזה צד. כרגע כולנו נמצאים בשלב של תבהלה והאשמה וחוסר הסכמה, אבל מגלים את האמת. קחו אותי, למשל. מאוד קשה לי לגלות שיש אנשים שלא רוצים שיהיו לי ילדים. אני שומע שרים בממשלה מדברים את זה בגלוי, ויודע, שאולי הם היו בכלל מעדיפים שלא אחיה ולא אהיה כאן. עם כל הקושי, אני עדיין מעדיף לשמוע את הדעה הזו ולדעת שיש אנשים שחושבים ככה. אדם שמציע לשים את הילדים המקסימים שלי מחוץ לחוק, קודם כל מעיד על עצמו. במקרה זה הביטחון שלי במשפחה שיצרתי, זו התשובה הכי חזקה שלי אליו. כנגד זה אני מביא טיעונים של ידע, כי בורות נובעת מפחד. יש יחס ישר בין ידע לאומץ".
להמיר את הפחד בדאגה מושכלת ואת הכעס בביקורת בונה.
"העקרונות של חיי נכתבו בדמי", מבהיר שוחט. "לא אחת, כשהבנתי והפנמתי דברים, זה הביא אותי לידי סכנה בריאותית או פיזית. הגיע רגע שבו הבנתי שאני חייב לקחת שני אלמנטים בחיים: את אלמנט הפחד, שהוא אם כל חטאת, ואת אלמנט הכעס, ובדרך של עבודה עצמית לנטרל, לפורר ולהעיף אותם. את הפחד יש להמיר בדאגה מושכלת, ואני עושה את זה בכל שעה בחיי, ואת הכעס בביקורת בונה. זה לא תהליך קל, אבל אפשרי, ועושים אותו באמצעות מדיטציה פנימית. רק כך אפשר לשנות את כל תפיסת העולם".
אמרת שאתה אדם מאמין.
"מאוד. אני גם אדם שעוסק בקדושה של האומנות ושל המוזיקה. כאומן, יש לי הרבה ביקורת על המוסד ועל המימסד, תמיד שאלתי שאלות והטלתי ספק. היכולת שלנו ללמוד היא משמעותית ואפקטיבית, ולצערי, אנחנו לא מנצלים את היכולת הזו, אלא הופכים אותה למשהו קטן ועלוב, חסר משמעות. בסוף זה פוגע בנו. שלב ראשון לתיקון מציאות כמו שאנחנו חווים היום, הוא שכל אדם יעצור וישאל את עצמו איך הוא לא מוותר על התיאבון האינטלקטואלי שלו".
גיל חווה משבר גיל?
"ממש לא. אני מרגיש שנולדתי זקן, יותר מ־50 ואולי אפילו יותר מ־500. הנשמה שלי עברה הרבה מאוד גלגולים, וזה משפיע על האישיות. לאורך חיי ליוותה אותי ההבנה, שכל אדם נולד עם משימה בעולם. מה שמבדיל בין בני אדם הוא, האם אנחנו מבינים ומקבלים את המשימה שהוטלה עלינו, או האם אנחנו מתרחקים או בורחים ממנה או נלחמים בה לפעמים. הבנת המשימה שלך והגשמתה, זה המפתח לאושר ולקיום המהות שלך. מגיל צעיר הבנתי שאני הגעתי לעולם הזה כדי ליצור יצירה מוזיקלית".
לכן אתה גם מנגיש את המוזיקה הקלאסית לקהל?
"זו השליחות שלי. אני משלב בין סגנונות מוזיקליים ושובר מוסכמות. אני נותן 50% קונצרט קלאסי ואז מביא אומן אורח, והקהל שומע ועף על זה. אף אחד לא ישכנע אותי, שיש דבר יפה יותר בעולם ממוזיקה קלאסית, ואני מנסה להעביר זאת לעולם באמצעים ורבאליים ומוזיקליים, שאלוהים חנן אותי בהם. לאחר קונצרט והרצאה ניגשים אליי צעירים ומבוגרים, ואומרים שהם לא מבינים איך עד היום לא נהנו מהחמישית של בטהובן. אין יום בחיי, ב־25 השנים האחרונות, שאני לא שומע: 'נתת לי סיבה לקום בבוקר, הוספת לי בריאות'. בעיקרון, בעולם תרבותי יותר, המוזיקה הייתה יכולה להיות פתרון".
היית בן 24, כשחנוך לוין ז"ל הציע לך להלחין את המחזה שלו, "הילד חולם". גם בגיל 50 אתה עדיין ילד חולם?
"בוודאי. כחצי עיראקי וחצי אשכנזי, חלום חיי זה להגיע לבגדד עם תזמורת. חבל, שבתור ישראלי ויהודי נמנע ממני להגיע לשם ולתת קונצרט במעוז המשפחה. מעבר לזה, כל שאאחל לעצמי הוא, להישאר צעיר לנצח".
