איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת בן עמי אדר מתל אביב.
בצילום: אור (29), דור (30)
הדירה? 2 חדרים בשכירות לא רחוק מהירקון. משלמים 3,900 שקל. דור: "אני גר פה מ-2015. זו הדירה היחידה שחייתי בה בתל-אביב".
הסביבה? אור: "הוא מקיבוץ געתון בצפון ואני מכפר ורדים במקור אבל אנחנו אוהבים את העיר. אני מתה על האזור. אני קמה כל יום בחמש, רצה לאורך הירקון ואז בים. זה יתרון מטורף. אני מתה על השעות האלה". דור: "לא בשבילי. בטראומה מהקיבוץ שקמנו מוקדם לעבוד בבננות".
מה עושים? אור: "אני לומדת פסיכודרמה תואר שני ועושה סטאז׳ באברבנל. אני רוצה להיות מטפלת. זה מדהים. לא לכולם קל לדבר ובמשחק יש משהו שבמקום ׳לדבר על׳ זה ׳לעשות את׳, ואז יוצאים דברים באופן ספונטני מהתת-מודע. החלום שלי היה להיות שחקנית אבל הגעתי לתל-אביב והבנתי ששחקנית אני לא אהיה. חוץ מזה, אני מלווה שיקומית בעמותת אנוש, למתמודדי נפש שרוצים להקים עסק או לחזק עסק. ודבר שלישי מאוד משמעותי בחיים שלי זה better be second".
better be second? אור: "זה מיזם שהקמתי ומנגיש חנויות יד שנייה. אני מאתרת, מצלמת וכותבת על חנויות יד שנייה בכל הארץ ומפרסמת באינסטגרם שלי. בתואר הראשון עשיתי קורס צרכנות ירוקה ונתקלתי שם לראשונה במאחורי הקלעים של תעשיית האופנה והטקסטיל, שזו אחת התעשיות הכי מזהמות. פתאום הבנתי שיש בזה זוועות שלא ידעתי לפני. זה זיעזע אותי והעמקתי בנושא ופשוט הרגשתי שאני חייבת להראות לאנשים שיד שנייה זה מגניב ויפה וגם חשוב לעולם שאנחנו חיים בו. שאנשים יפסיקו לקנות אופנה מהירה ומזהמת. אז התחלתי להעלות תמונות לאינסטגרם, לרגע לא תיכננתי שזה יהפוך לעסק ופתאום הגיעו מלא תגובות של נשים שרצו לדעת מאיפה הבגדים, וביקשו הכוונה כי קשה להן למצוא את המקומות. אז התחלתי לעשות סיורי יד שנייה. לקחתי קבוצות קטנות לכל מיני חנויות בתל-אביב, סיפרתי מה קורה בתעשייה הזו ועזרתי להן בפועל למצוא את עצמן בחנויות האלה ולמצוא דברים שיתאימו להן. זה התפתח גם לסדנאות סטיילינג של יד שנייה. יש מלא חנויות שאנשים לא מכירים ואני רוצה לאפשר שופינג אחר עם ערך מוסף".
את לא קונה חדש? אור: "כבר שלוש שנים לא קניתי בגד חדש, גם לא נעליים. יש לי מלא מחשבות איך לפתח את זה לכל הארץ כי יש מלא מקומות יד שנייה שנפתחו בקורונה. כל התחום הזה מתעורר ופורח".
דור? "אני עושה תואר שני בפסיכולוגיית ספורט. הרעיון הוא לעזור לספורטאים למצוא מוטיבציה ולהתמודד עם הלחץ. זה עלה עכשיו לכותרות עם הסיפור של סימון ביילס. השאיפה היא להשתלב בקבוצת כדורגל כמלווה מנטלי. הפאשן שלי זה כדורגל, אני אוהד של ליברפול".
ליברפול? אור: "תבין כמה המצב חמור, היינו ביחד באנפילד במשחק האחרון של העונה הקודמת והוא אמר שאם ליברפול ייקחו את האליפות הוא יציע לי נישואים. הם לא לקחו". דור: "לא פייר, את מוזילה את השיח. אני נוסע כל שנה למשחק האחרון כדי להגיד תודה לקבוצה. ובעונה הזו הפסדנו את האליפות בהפרש של נקודה. הבאתי אותה למשחק ואמרתי לה שאם היא תביא את המזל ונזכה באליפות אני מציע לה נישואים במגרש. אנחנו מאמינים גדולים בנאחס. לא הייתה אליפות אז לא הייתה הצעה. בסוף החלטנו ביחד שאנחנו מתחתנים. בכל מקרה, מבחינת עבודה אני מנהל את אזור המרכז של עמותה שנקראת שער שוויון".
שער שוויון? דור: "זו עמותה שהמטרה שלה לצמצם פערים בחברה בעזרת הנגשה של חוגי כדורגל לילדים בפריפריה. אנחנו נכנסים לבתי הספר והילדים מקבלים מאמן מקצועי ומדים וגם פעילויות חברתיות סביב הערכים של הספורט. התנדבתי שם שלוש שנים בתור מאמן לפני שהתחלתי לנהל אזור. פשוט התאהבתי בסיפור הזה. יש ילדים שמגשימים חלום ואח״כ עוברים לשחק במועדוני כדורגל והם זקוקים לשער שוויון כי אין להם את הביטחון או הגב הכלכלי".
איך הגעת לזה? דור: "חיפשתי משהו עם תוכן בשביל עצמי, בשביל הנשמה והתחלתי להתנדב. זה מרגש לעבוד עם הילדים".
מינוס? אור: "אתה תופס אותנו רגע אחרי הסגירה של המינוס אבל הוא יחזור מהר כי מוציאים מלא כסף על חתונות. גם אנחנו התחתנו בשיא הקורונה בבריכה בקיבוץ. עיגלנו קצת פינות אבל היה מושלם. כמובן שנכנסנו לחופה עם ההמנון של ליברפול you'll never walk alone".
חופשה אחרונה? דור: "בקיבוץ הגושרים. להתרחק קצת מהעיר לשקט בצפון. היה מדהים".
צפון או תל-אביב? דור: "התלבטות קשה". אור: "אני אוהבת לחיות בעיר אבל אנחנו גם מתים על הצפון. לא רואה את עצמי מגדלת בעיר את הילדים. עירוני מדי, צפוף מדי ותל-אביב מדי. העיר מתאימה לנו עכשיו, ואחרי זה נראה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
