בית המשפט למשפחה בקריות דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה גרושה להרחבת זמני שהות של בעלה עם בתם, על רקע אבחונה על הרצף האוטיסטי. היא טענה כי מאז האבחון היא מתקשה לנהל חיים נורמליים וביקשה לערב יותר את האב בחיי בתו, אבל השופט ניר זיתוני דחה אותה.
בנובמבר 2020 חתמו בני הזוג לשעבר על הסכם ממון שקבע כי מתוך שבועיים – הילדה תשהה אצל האם שמונה ימים ואצל אביה שישה. ההסכם אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. כשנה וחצי בלבד לאחר מכן הגישה האם את תביעתה לביטול ההסכם, וסיפרה כי חצי שנה אחרי הגירושים אובחנה בתה על הרצף האוטיסטי, והטיפול בה הפך לכבד מנשוא.
לדבריה, היא כי פנתה לגרוש על מנת להציע לו להיות מעורב יותר בחיי בתו, ולחלופין לוותר על חלקו בקצבת הנכות של הילדה כדי לממן שמרטפית שתסייע לה – אך הוא סירב. לטענתה, בעוד האב ממשיך להתקדם בעבודתו, היא עומדת במקום ונאלצת להקריב מעצמה למען בתם. היא הדגישה שלמרות כותרת ההליך, אין ברצונה לבטל את הסכם הממון אלא בסך הכול לשנות את הסדרי השהות.
מנגד טען האב שגרושתו אינה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו – גם לעתור לביטול ההסכם וגם לבקש את הותרתו על כנו תוך שינוי רכיב השהות בלבד. לגופו של עניין הוא טען כי מצבה הבריאותי של הבת היה ידוע עוד לפני הגירושים, כך שלא מדובר בשינוי נסיבות שמצדיק את ביטול ההסכם.
עו"ד דוד טובולצילום: פרטיהשופט זיתוני קבע שהאישה לא הרימה את הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה פגם כלשהו בהסכם הממון המצדיק את ביטולו. זאת משום שהאם הודתה במפורש בכתב התביעה כי בטרם נפרדה מבעלה, בתם הוכרה כבעלת צרכים מיוחדים בצירוף מחלת אפילפסיה פעילה, כאשר במועד הפרידה וחתימת ההסכם היא אף הוכרה כנכה בביטוח הלאומי ובעקבות כך הוכרה זכאות לקצבת ילד נכה.
בפסק הדין צוין שהאם מודה שמצבה הבריאותי של הילדה היה ידוע קודם לחתימה: "כלל הנתונים הרלוונטיים עמדו בפני הצדדים ואלה האחרונים גיבשו הסכמות בהתאם. ככל וכיום השלכות זמני השהות המוסכמים אינן מתאימות או מערימות קשיים על חיי אחד הצדדים, אזי אינני סבור כי מדובר בטעמים המצדיקים ביטול ההסכם".
השופט הדגיש שהוא ער לקשיים שמעלה האישה בכל הנוגע לאיחורים לעבודתה ואף להפסדי ימי עבודה שלמים כתוצאה מהטיפול בבתה. אלא שלא מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק לפתוח מחדש הסכמות שנחתמו ואושרו בערכאה שיפוטית. הוא תיאר את מוכנותה של האם לשהות מוגברת עם בתה, כ"טעות בכדאיות העסקה" אשר אינה מאפשרת, כידוע, לבטל הסכמות חוזיות.
לצד זאת העיר השופט כי מצופה מהאב שלא לעמוד בדווקנות על זכויותיו מכוח ההסכם, אלא לנהוג בגמישות ובהתחשבות הדדית כלפי גרושתו, על מנת לשמור על טובת בתו. לסיכום התביעה נדחתה והאם חויבה לשלם לאב הוצאות משפט בסך 3,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האם: עו"ד שיר שמעון
• ב"כ האב: עו"ד דפנה פלר
• עו"ד דוד טובול עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
