במשך שנים נחשבה רפאל כמודל מוצלח להתנהלות של חברה ממשלתית בשוק תחרותי, לאחר סגירתה כיחידת סמך של משרד הביטחון ופתיחתה מחדש כחברה ממשלתית שההנהלה שלה נהנית מהאפשרות לגייס ולשמר עובדים מבוקשים באמצעות שחרור מדרגות השכר של השירות הציבורי ולתת להנהלה חופש רב, אם כי לא מוחלט בניהול שכר העובדים.
התוצאה הייתה מצד אחד שיעור ייצוא של כ-50% מהייצור, ומוצרים פורצי דרך בתחומם, כמו כיפת ברזל ומעיל רוח, ומצד שני שקט תעשייתי מצד ועד העובדים, שזוכים לשכר ממוצע של 26 אלף שקל ברוטו בחודש ב-2018, לפי נתוני רשות החברות, 2,000 שקל יותר מאשר בתעשייה האווירית המתחרה.
עד שבאה פריחת ההייטק בשנתיים האחרונות, וההסתערות על מהנדסים בתחומי ליבה של רפאל, כמו אלגוריתמאים, אנשי בינה מלאכותית, למידת מכונה, סייבר ועוד. התוצאה: בשנה האחרונה הוכפל שיעור העזיבות בחברה, מ-2.5% מכוח האדם בשנה, ל-5%, אם כי עדיין נמוך משמעותית משיעור העזיבה הממוצע בהייטק, כ-12%. גם גיוס שיא של 1,000 עובדים חדשים ב-2021 לחברה, שמעסיקה כעת 8,500 איש, לא הצליח לטשטש את המשבר.
הכלים שבידי הנהלת רפאל לתמרץ ולשמר עובדים כבר לא מתאימים לשוק של עובדים ולא של מעסיקים, כפי שמתנהל כעת ההייטק. כחברה ממשלתית רפאל לא מציעה אופציות לעובדים. יש העלאות שכר קיבוציות בהיקף קבוע, שתלויות גם בתוצאות הכספיות של החברה, ובשנה שעברה הגיעו ל-4%. החברה מציעה מסלולי הסבה במימון החברה לעובדים שמבקשים לעבור תחום עיסוק עקב שחיקה ורצון להתקדם, מהנדסת מכונות לאלגוריתמיקה, למשל, ובשנה החולפת היו במסלול 70 איש.
עובדים מצטיינים שעומדים ביעדים מקצועיים שקבעו להם מנהליהם יכולים לקבל בונוס רבעוני של 20-30 אחוז לשכרם, ולרשות המנהלים עומדים גם מענקי שימור בסך עשרות אלפי שקלים. צנועים מאוד יחסית לאלה שניתנים לכוכבים בחברות ההייטק הפרטיות. יש בחברה 450 עובדים במסלול מחקר, שעוסקים יום אחד בשבוע בעבודה מדעית, שיכולה להציב אותם במסלול שיעניק להם דרגות מחקר. רפאל גם מממנת לימודים לתארים מתקדמים לעובדים, כשהשיא הוא 10 עובדים שנמצאים כעת בחו"ל בלימודי דוקטורט, ברילוקיישן מלא על חשבון רפאל, בהוצאה של יותר ממיליון שקל לעובד.
אולם זה כבר לא מספיק, כאמור, בתנאי השוק הנוכחיים. בשבוע שעבר עלה לאוויר קמפיין מיתוג מעסיקים של החברה, בכיכובו של חנוך דאום, שמדגיש לעובדים פוטנציאלים את העבודה המולטי-דיסיפלינארית ברפאל.
אבל הדברים המהותיים יותר מתרחשים כעת מתחת לרדאר במו"מ עם ועד העובדים. בשבוע שעבר נחשף ב-ynet כי ועד המהנדסים בחברה הכריז על סכסוך עבודה בדרישה לשפר את תנאי שכרם, במסגרת המו"מ על הסכם חמש שנתי חדש. ההכרזה, שתאפשר לעובדים לשבש את העבודה בחברה החל מסוף החודש, היא פן אחד של השיחות.
אולם במקביל, נודע ל-ynet, מנהלים הצדדים מו"מ על שינוי ההסכם כך שיאפשר להנהלה יותר גמישות ניהולית והעלאות שכר אישיות לעובדים בתחומים מבוקשים, כדי לשמר את הקיימים ולגייס אחרים, ולא רק העלאות קיבוציות כמקובל בחברות ממשלתיות. סיכום כזה, אם יושג, יחייב את אישור הממונה על השכר באוצר, אבל שיחות כאלה לא היו יוצאות לדרך ללא ברכתו.
לפי דו"ח הממונה על השכר, העובדה שהנהלת רפאל קיבלה חופש רב בקביעת משכורות העובדים לעומת ההסכם הקיבוצי הקשיח בתעשייה האווירית לא רק שהוריד את עלויות השכר בחברה, אלא גם שיפר את התפוקה לעובד. ב-2018 היוו הוצאות השכר ברפאל 33.9% מהמחזור לעומת 41.8% בתעשייה האווירית, למרות שכאמור השכר ברוטו לעובד ברפאל היה גבוה יותר: 26,397 שקל לעומת 24,248 שקל בתע"א.
ההכנסות לעובד היו גבוהות ברפאל משמעותית: 1,242,319 שקל לעומת 888,597 שקל בתע"א, פער של 30%. באותה שנה רשמה רפאל רווח גולמי לעובד בסך 264,760 שקל לעומת 119,220 בתע"א. מאז שיפרה תע"א את תוצאותיה, אבל עדיין מפגרת אחרי רפאל, שרשמה ב-2020 רווח נקי של 40,250 שקל לעובד, לעומת 29,960 שקל בתע"א.
