במאמר ב"ידיעות אחרונות" בשבוע האחרון כתב ראש אכ"א, האלוף יניב עשור, תחת הכותרת "למי קראתם 'צבא הנהנתנים?" את הדברים הבאים: "הדיון הציבורי הער, הביקורתי והנוקב הוא חשוב ואף הכרחי - אך זה שהתפתח לאחרונה הוא מוטה, לא מדוייק, מגמתי ובמעמד צד אחד... כריכתם של 'השלמות הפנסיה' בסוגיית שכר חיילי החובה ויצירת מצג שווא לפיו 'המפקדים דאגו לפנסיה שלהם על חשבון חיילי החובה' הן לא יותר מדמגוגיה המסוכנת לאמון של החיילים במפקדיהם. אנחנו פועלים כדי להגדיל באופן משמעותי ואף להכפיל את שכר משרתי החובה. כולי תקווה שעוד נשמע בשורות בנושא".
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"כולי תקווה?" - אדוני הקצין המכובד, אתה ראש אכ"א. אבל במקום להציע תקוות, כאשר שר האוצר, אביגדור ליברמן, מכריז כי "אין עכשיו כסף לקיום כל המהלכים שתכננו", העדפתם להילחם על התוספות לפנסיות של אנשי הקבע ולא על העלאת שכר החיילים. תקוות לחוד ומעשים לחוד.
"אם יש משהו שמרגיז את הבן שלי וחברים שלו, חיילים קרביים ששוכבים במארבים מול עזה, זה לא חלילה הקושי בשרות והסכנה האורבת שם כל רגע. השבוע הם פשוט נעלבו במיוחד, כיוון שבמקום לקיים את ההבטחה להעלות להם את השכר המעליב, הם שמעו פתאום שהוסיפו מיליארד שקל לאנשי הקבע, שרובם משרתים בתפקידים לא קרביים במרכז הארץ".
את הדברים האלה אמר אביו של חייל בסוף השבוע האחרון והם מבהירים עד כמה הסדר הפנסיה החדש לאנשי הקבע, שאותו אישרה הממשלה, לאחר דיון קצר וממש לא מעמיק, לא רק מעורר ביקורת בעוד ועוד מגזרים, אלא גם חיילי צה"ל הסדירים חשים נפגעים, ואפילו, כדברי אב נוסף של חייל, "הם חשים מושפלים".
"אני אבא של חייל קרבי מאוד, שמגיע הביתה בקושי פעם בשלושה שבועות", סיפר לנו בסוף השבוע אביו של חייל שמשרת ביחידה מובחרת במיוחד. "אני מתבייש בשבילו שכאשר הוא בא הביתה לשלושה ימים בקושי, הוא צריך לבקש מאבא ואמא כסף, כדי לצאת לבלות קצת עם החברה. הבן שלי אמר לי את המילים האלה: 'הבטחה להעלות לנו את השכר לא קויימה, כי אמרו שאין כסף עכשיו, אבל לסגן אלוף ולרס"ר שהולכים מהקריה בתל אביב בארבע הביתה, יש כסף להוסיף אלפי שקלים לפנסיה. זה מעליב אותנו מאוד".
2 צפייה בגלריה
פגישה קצרה הספיקה לקבלת ההחלטה. בני גנץ, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן
(צילום: אבי מועלם; מארק ישראל סלם; קובי קוואנקס)
דומה שהממשלה לקתה הפעם בעיוורון חושים ומנותקת ממה שהאזרחים חושבים על הפנסיות הגדלות בצבא. להעלאת קצבאות הזקנה, שלא עודכנו כבר שלוש שנים - אין כסף. לקיום הבטחת בחירות, להעלות את שכרם העלוב של החיילים הסדירים - אין כסף. להעלאת קצבאות הנכים, שנאלצים שוב להפגין ברחובות - אין כסף. ביצוע הבטחה להרחיב את הכביש הקטלני מצומת גולני לעפולה נדחה. למה? כי לאוצר נגמר הכסף.
אולם, להעלאת הפנסיות הגבוהות ברובן לעשרות אלפי אנשי הקבע - נמצא הכסף.
בצה"ל טוענים שהסדרת הסוגיה אחת ולתמיד תחסוך 70-50 מיליון שקל ולא תעלה 1.2 מיליארד שקל נוספים, כפי שטענו במשרד האוצר, מאחר שבלאו הכי מדובר בקצבאות לגמלאים שבחוק זכאים לגמלת הפנסיה.
אבל בכירי משרד האוצר לא רק התנגדו למסד את התוספת שבסמכות הרמטכ"ל, אלא אף כתבו מסמך מסודר ובו נימוקים להימנע מההגדלה. בסופו של דבר, פגישה קצרה בין שרי האוצר והביטחון הספיקה לקבלת ההחלטה - שמובן לחלוטין למה הרגיזה את חיילי החובה והוריהם. מתסכל, מדאיג ועצוב.
