בית משפט השלום בבת ים קיבל לאחרונה תביעה שהוגשה נגד עמותת "קרן גאולת קרקע ליד מדרשת א"י-קדומים (אלון מורה)", שעוסקת במכירת קרקעות ביהודה ושומרון ליהודים: אביו של התובע רכש זכויות בקרקע עבורו ולימים חתם על כתב ויתור כדי לקבל את כספו חזרה, אך הבן גילה על כך רק אחרי מותו של האב. השופט יגאל נמרודי קבע שהוויתור לא מחייב את הבן שכן הוא זה שבפועל היה צד לעסקה.
ביולי 1981 פרסמה העמותה הצעה למכירת זכות בקרקע בשומרון. באוגוסט 1982 התייצב האב עם בנו שהיה אז בן ה-21 במשרדי העמותה. הבן חתם על הסכם לרכישת הזכות ושילם את התמורה שהתבקשה ממנו (3,000 דולר), כשבמימון נשא האב. העמותה הנפיקה על שם הבן תעודה מתאימה.
שלושה עשורים לאחר מכן פנה הבן לעמותה בדרישה לקבל אישור זכויות מעודכן על הקרקע. העמותה השיבה כי ב-1997 האב חתם על מסמך שבו ויתר על רכישת הקרקע וקיבל את כספו בחזרה.
בתביעה טען הבן כי הוא עצמו לא ויתר על זכויותיו ולא היה מודע לוויתור מצד אביו. לשיטתו, אף אחד זולתו לא היה מוסמך לוותר בשמו על הזכויות. הוא עתר להצהיר כי הוא בעל הזכויות בשטח וזכאי לקבל אישור זכויות עדכני, לרבות סימון השטח על גבי מפה ורישום במרשם.
העמותה השיבה כי ההתקשרות בין הצדדים בוטלה כדין על ידי אביו של התובע שהיה "שלוח" שלו. לחילופין היא טענה כי יש לקבוע שההתקשרות עצמה בטלה מיסודה שכן האב הוא זה שחתם על החוזה בין הצדדים בשמו של הבן ויצר את ההתקשרות. היא תמכה את טענתה זו בחוות דעת של מומחית להשוואת כתבי יד.
עו"ד חגי חכםיעל דוידזון-חיוןאבל השופט יגאל נמרודי קבע כי אף אחד אחר זולת הבן לא היה רשאי לבטל את התקשרותו עם העמותה, ואין תוקף להודעת הביטול שמסר האב. הוא ציין שהעמותה הנפיקה את התעודה על שם הבן, והוא בעל הזכות שמגולמת באותה תעודה. מסקנה זו מתחייבת אף לו היה מקום לקבוע כי החתימה המתנוססת על גבי החוזה אינה חתימת הבן, אלא חתימת אביו המנוח בשמו.
בפסק הדין צוין שגם לא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית המעידה על מינויו של האב לשלוח של הבן. נקבע כי הוכח שהבן עצמו לא ביטל את ההתקשרות ולא היה מודע להודעת הביטול עליה חתם האב.
השופט הבהיר שהאב ככל הנראה ראה את עצמו כבעל הזכות שמגולמת באותה תעודה, שהרי הוא נטל חלק דומיננטי בהליך הרכישה. ביחסים הפנימיים, המשפחתיים, ייתכן שהאב ראה ברכושו של בנו כאילו היה רכושו שלו ושאף לפעול לטובתו. עם זאת, מערכת היחסים הפנימית לחוד ומערכת היחסים המשפטית בין התובע (כצד לחוזה) לבין הנתבעת לחוד.
לפיכך נקבע שהנתבעת הייתה צריכה להודיע לאב כי בנו ולא הוא מוסמך לעתור בבקשה לביטול ההתקשרות. בסופו של דבר הצהיר השופט כי אין תוקף לכתב הוויתור שעליו חתם האב, ונתן לבן היתר לפיצול סעדים.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד אהרן צאל ועו"ד חגי כהן
• ב"כ הנתבעת: עו"ד לימור גוילי
• עו"ד חגי חכם עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
