מעצמת היי־טק? אולי. מעצמת וויסקי? בוודאי. בשקט־בשקט, המשקה האלכוהולי היוקרתי המכונה "מי החיים" בגאלית ומגיע בכלל מן המסורת הסקוטית והאירית, כובש לו בשנים האחרונות מקום של כבוד בתעשיית האלכוהול בישראל, ובכלל בסצינת הבילוי והתרבות המקומית. זה התחיל לפני עשור אבל בשנים האחרונות נוספו עוד ועוד מזקקות וכיום פועלות בישראל כ־15 מזקקות פרטיות, ובשלוש השנים האחרונות גם כמה מזקקות בוטיק קטנות שמזקקות מעבר לוויסקי גם ג'ין.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ההצלחה המפתיעה בייצור העלתה באופן משמעותי את רף צריכת המשקה למספרים מרשימים גם בקנה מידה בינלאומי. לפי נתונים של חברת IWSR המתמחה בחקר השוק, צריכת האלכוהול בישראל עומדת על כ־2.1 ליטר לנפש, כשוויסקי מהווה כ־27% מזה. כלומר, בממוצע, כל אדם בישראל שותה כבקבוק וויסקי שלם בשנה. לטענת מיה רותם, מנהלת שיווק בבקרדי ישראל: "הנתונים האלו הם עוד מלפני הקורונה. הוויסקי מהווה היום כבר 30% מצריכת האלכוהול ונמצא בצמיחה. בחמש שנים צמחו המכירות ב־6%. ב־2020 נמכרו כאן 560 אלף תיבות וויסקי ברבע מיליארד דולר". במקביל, בישראל נולד אפילו מקצוע חדש, בוטלר'ס - מבקבקים הרוכשים חביות ממזקקות אחרות, ומבקבקים את הוויסקי באופן בלעדי.
לדברי ויטה ולדימירסקי, שגרירת בקרדי בישראל, שוק חובבי הוויסקי בישראל מתחלק לשניים, אלו שמשקיעים אנרגיה, זמן וכסף אינסופי על תחביב שתיית הוויסקי, שמחפשת טעמים יותר חזקים, יותר מעושנים, עם כוהל גבוה או בקבוקים שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר. וקבוצה שניה, שהיא עדיין הרוב, שמחפשת משהו נעים לשתייה, במחיר זמין. "אנו מתכננים להביא בשנה הקרובה מנעד של וויסקי דיואר'ס שהתבגר בחביות ארטזינליות – כמו חבית טקילה מזקל, עץ יפני או וויסקי ששהה מעל 30 בחבית וכדומה. רוב הוויסקי שאנו מייבאים ושהצרכן הישראלי מחפש נועד לשתייה מיידית. אנשים פחות מחפשים משקאות להבגרה או למרתף יין, הם רוצים שהמחיר יהיה נגיש – ולשתות ממנו כבר עכשיו", אומרת ולדימירסקי. מה שקורה בשטח מראה אחרת.
יונתן ישי, מייסד ומנכ"ל מועדון הוויסקי הישראלי, מספר שמזקקות וויסקי צומחות פה כמו פטריות אחרי הגשם. זה התחיל עם המזקקות הפרטיות הגדולות, כמו "מילק אנד האני", "גולני", "פלטר" ו"יוליוס", ולאחר מכן הצטרפו "ירושלמי" ו־"Thinkers". בשנים האחרונות כבר נכנסו מזקקות קטנות חצי־ביתיות כמו "לג'נדרי" או "הינשוף השיכור", יועצים להקמת מזקקות כמו "אלכו־ג'ק", יבואני בוטיק, יצרני כוסות ובקבוקים, סדנאות ייצור, הרצאות, תערוכות, קבוצות בפייסבוק ועוד ועוד.
ישי מספר, כי בארץ אין רגולציה לעניין הפקת הוויסקי, ורוב המזקקים אימצו את הרגולציה הסקוטית. "מבחינת צריכה - יש מגוון אינסופי של מותגים מחו"ל בארץ, יש ייבוא אדיר, וזהו תהליך שהקורונה בהחלט האיצה: במקום לצאת לברים, אנשים ישבו בבית והזמינו בקבוקים, מה שגרם למחסור במלאים בקרב היבואנים".
זאב גלעד הוא מפיק תערוכת וויסקי לייב, שהתקיימה לפני כחודשיים על גג בניין עזריאלי בת"א. התערוכה מתקיימת מדי שנה ב־30 מדינות, ובתחילת 2014, כשהבין שיש ביקוש, החליט גלעד להרים את הכפפה בישראל, יחד עם תומר גורן, המזקק הראשי של מזקקת מילק אנד האני: "התערוכה התחילה מאוד בקטן, בגלריית דובנוב בתל־אביב, ובשנים האחרונות גדלנו. בשנה הבאה נעבור למקום הרבה יותר גדול - בעזריאלי צפוף לכ־10,000 איש בכל ערב. התערוכה פתחה את המודעות לסינגל מאלט ולזיקוקים ייחודיים, ואנחנו מארחים וויסקי ממזקקות מכל העולם. הישראלים הבינו שוויסקי שותים לא רק עם קולה או קרח; יש הבנה שוויסקי שותים בדיוק כמו שאוכלים במסעדת גורמה".
גלעד מספר על קבוצות בפייסבוק של יצרני וויסקי ביתי: "בקורונה אנשים לא יכלו לצאת לפאב ולדרינק שעולה בדרך כלל 50־70 שקל לכוסית, ולמדו שאפשר לקנות בקבוק יותר איכותי ב־300־400 שקל. עם הזמן, לומדים לחפש את הדברים המיוחדים".
עמית סלובטיק, הבעלים של רשת "יין בעיר": "עד לפני כמה שנים, ג'וני ווקר למשל היה נחשב לאחד ממותגי הפרימיום המובילים בשוק. היום הוא נתפס כבר כבסיסי ולא יוקרתי. הקהל מחפש מזקקות בוטיק ובקבוקים מיוחדים של מותגים, כמו גלנמורנג'י וגלנליווט, שמחירם גבוה ב־50%־100%. בנוסף, אם בעבר רוכשי בקבוקי היוקרה היו בני 40 ומעלה, וחלקם היו רוכשים את הבקבוק בכלל כמתנה, היום הגיל הממוצע ירד והרכישות מתבצעות בעיקר עבור צריכה אישית".
דוד זיבל, מזקק ראשי של מזקקות גולני וירושלמי, מספר כיצד התחיל בענף: "עליתי מקנדה עם משפחתי ביולי 2014 עם חלום לזקק וויסקי בארץ. ראיתי כי שוק צריכת הוויסקי רק מתחיל להתפתח כאן. בדיוק באותה תקופה הייתה בצפון אמריקה מהפכה גדולה של מזקקות קטנות, ובישראל היו רק שתיים. מיד הבנתי, שהאופנה יכולה להגיע גם לפה, וזה העתיד.
"קניתי ציוד עוד לפני שהגענו ארצה, המכולה הגיעה באוגוסט ובסוף החודש העברנו את הציוד ומיד התחלנו את הזיקוק - תהליך שלא לוקח הרבה זמן. איך שהגעתי, מיד יצרתי קשר עם ספק של מאלט מחו"ל, וחביות מקומיות רכשתי מיקב רמת הגולן, וכך התחלנו את מזקקת גולני. בספטמבר 2014 התחלנו למלא חביות".
למה דווקא ברמת הגולן?
"בגלל השקט והטבע, והאפשרות לזקק עם מים לא מותפלים. עשינו הרבה מאמצים לגדל כאן זן שעורה ייחודי, ואנחנו בשלבי הנבטה שלו. כל החביות מיקבים ישראליים. בסך הכול אנחנו מצליחים לייצר בערך 100 אלף ליטר בשנה".
ואיך השוק מגיב לוויסקי הישראלי?
"התחלנו למכור בשנת 2016. הקהל היה יותר מוכן מהקמעונאים. היום אנחנו נמכרים ביותר מ־450 נקודות מכירה, כ־150 אני פתחתי לבד בשטח. בהתחלה היה מאוד קשה. אמרו לי: 'בחיים לא תוכל למכור וויסקי מקומי במחיר של 150 שקל לבקבוק'. אבל ראינו שהישראלי מוכן לשלם".
פתיחת מזקקה היא עסק יקר?
"זו השקעה רצינית. נאלצתי לקחת הלוואות: למזקקה בסיסית צריך לפחות חמישה מיליון שקלים. למזלי, היום כבר הצלחנו להחזיר את כל ההשקעות, ואפילו עשינו השקעה של מיליון שקל נוספים כדי להגדיל את הייצור. שבע שנים, ורק עכשיו זה התחיל להפוך לעסק רווחי".
מזקקת ירושלמי?
"בעקבות ההצלחה, קיבלתי הרבה טלפונים ממשקיעים שרצו לפתוח מזקקות, ומצאתי שותף שרצה להכין וויסקי מעושן באיזור ירושלים. הקמנו את המקום בשנת 2017, התחלנו לזקק ב־2019 והשקנו ב־2020. אנחנו מייצרים שם חמישה מוצרים שמשחקים עם חביות מקומיות, חביות בירה, חביות יין קינוח וחביות רום - מאוד מעניין ומתחבר עם העשן".
גל יניב הוא המנכ"ל של יקב ומזקקת פלטר, שגם הם שוכנים ברמת הגולן. המזקקה מייצרת ג'ין ורדרד מתפוחי פינק ליידי, ברנדי תפוחים, ברנדי תמרים, ערק ענבים ולאחרונה גם סינגל מאלט וויסקי, ששהה ארבע שנים בחביות ברבן: "יש פה הרבה יצירתיות. כיום אנחנו עוברים לחווה שסמוכה ליקב, שם נפתח עוד דודי זיקוק ונעביר לשם את הוויסקי ואת הברנדי ענבים. היתרון ברמת הגולן הוא שיש לנו גובה, המים טובים, חומרי הגלם מעולים - כמו התפוחים, וגם ה'אנג'ל־שייר' (אידוי טבעי שנגרם לכוהל של הוויסקי וגורם לאובדן בייצור - ש.ש.) הוא נמוך יחסית בשל מזג האוויר הקר בעונת החורף.
"המזקקה מייצרת היום בסך הכול 50 אלף בקבוקים. פעולת הזיקוק הרבה יותר פשוטה מייננות, אבל ההשקעה ההתחלתית היא גדולה - בציוד, במיכון, ואחרי זה צריך גם נדל"ן - כי וויסקי צריך 'להתבגר' הרבה שנים בחבית. זו השקעה של מיליונים, בניית מותג, אחסון, ציוד, גז (חימום הדודים). ובסוף - וויסקי צריך 'לשבת' עשר שנים, הוא צריך את השקט שלו".
המזקקה הכי מוכרת בבועה התל־אביבית - אולי כי היא נחשבת לגדולה והמצליחה בישראל - היא מילק אנד האני. הרעיון נולד בשנת 2012, ובשנת 2017 הושק הסינגל מאלט הישראלי הראשון. מילק אנד האני הוקמה על־ידי קבוצת חברים, יזמי היי־טק וחובבי ויסקי מושבעים, בראשם גל קלקשטיין (בעלים ראשי ומנכ"ל המזקקה). הם הקימו אותה צמוד לאצטדיון בלומפילד בתל־אביב. לחבורה הצטרף המזקק תומר גורן, שאחראי על תהליך ייצור הוויסקי עצמו. גורן השתלם במזקקות סקוטיות, והשלים את לימודיו לתואר מאסטר דיסטילר באנגליה: "כרגע אנחנו מתרחבים וגדלים כל שנה. הייצור עומד על כ־200 אלף בקבוקים בשנה ובשנה הבאה נגיע כבר ל־300 אלף בקבוקים. תוך שלוש שנים נגיע ל־350 אלף בקבוקים, ויתכן שהמקום שאנו נמצאים בו כיום כבר יהיה קטן עלינו. המטרה היא גידול משמעותי".
מילק אנד האני מייצרת שתי רמות של וויסקי: סדרת אלמנטס וסדרת אפקס, ובכל סדרה יש תתי־סדרות על פי החביות השונות - למשל, חבית קוניאק, חבית רום מג'מייקה, חבית יין רימונים וכן הלאה - כאשר כל וויסקי מקבל את הזהות, הריחות והטעמים הייחודיים שלו.
מי שהבין שהקהל הישראלי מחפש טעמים ייחודיים הוא אדם האפט, שפתח עסק עצמאי בשם מאשינג, ומתפקד כבוטלר, מבקבק עצמאי: "הייתה לי קריירה מוצלחת בענף הכושר, אבל אני בן 37 ואז גם הגיעה הקורונה. חיפשתי מה לעשות. אני חובב וויסקי, ושמתי לב שהצרכנים בארץ מחפשים כל הזמן מותגים מיוחדים או טעמים של חביות חדשות".
האפט הולך למזקקות קיימות ובוחר חביות שנראות לו מעניינות. את הוויסקי שרכש בהן הוא מבקבק תחת המותג שלו. "אני מנגיש טעמים אחרים. יכול להיות שזה יהיה וויסקי של 50% כוהל ויכול להיות שזה יהיה וויסקי שהתבגר בחבית פורט או ברנדי, או טעם ייחודי אחר. יש לי יתרון על פני המזקקים - אני הולך ובוחר באופן אישי מה למכור, ואפילו יכול להתאים לפי דרישת לקוח. קפצתי על העגלה כי בהחלט יש פה היתכנות כלכלית".
ענף נוסף שנוצר עם הגל החדש הם יבואני הבוטיק. סער גביש פרש מאחת היבואניות הגדולות בארץ כדי להקים את "ספיריטס קיורייטור", שמספקת מגוון של יבוא מוצרי יוקרה בכל קטגוריה של אלכוהול: "מול כל מותגי הוויסקי שנמצאים על המדף, אנחנו צריכים להבליט את המוצר הייחודי והבלעדי שלנו. כך, למשל, אנו מייבאים את וויסקי בימבר - והצלחנו לשכנע את הבריטים שמייצרים את המשקה לעשות מיזם של מהדורה ישראלית, יזראאל אדישן. הם הסכימו, והוסיפו דגל ישראלי על התווית האחורית".
בישראל יש היום עוד מנעד מכובד של מזקקות אלכוהול, אשר חלקן מייצרות את הכוהל ומבגרות את הוויסקי אצלן במרתפים. חלקן מייבאות מחו"ל את האלכוהול מוכן ורק מבגרות את הנוזל בחביות שרכשו, ויש גם כמה שקונות את הוויסקי מוכן ורק מבקבקות אותו תחת המותג שלהן.
"הוויסקי הוא אחת ההשקעות הטובות ביותר בעשור החולף, עם תשואה של כ–483%, עדיף על יין מתיישן ומכוניות קלאסיות"
רן דור חי, היזם והבעלים של הוויסקי בר מוזיאון בשרונה תל־אביב, נמצא בשלבי הקמת קרן וויסקי, שתתמקד בהשקעות בתחום הצומח במהירות בעשור האחרון. הקרן צפויה לגייס ולהשקיע כ־10־12 מיליון שקל בשלב הראשון, כאשר אפיקי הפעילות וההשקעה העיקריים יהיו רכש בקבוקים מהארץ ומהעולם, רכישת חביות ממזקקות נבחרות מתוך מטרה לבגר, לבקבק ולמכור, וכן השקעה במזקקות קיימות.
דור חי: "הוויסקי מהווה את אחת ההשקעות הטובות ביותר בעשור החולף, עם תשואה של כ־483%. על פי מדד נייט פרנק, וויסקי נדיר מוביל את רשימת ההשקעות הטובות ביותר מול מוצרי יוקרה אחרים כמו ומכוניות קלאסיות. כיום, שוק הוויסקי, במיוחד בן ה־18 ומעלה, הוא בעל היצע מצומצם אך עם ביקוש עצום שרק עולה ומתגבר".
על מנת שוויסקי יכונה "וויסקי סקוטי" עליו להיות מופק אך ורק בסקוטלנד, צריך שיהיה בו לפחות 40% כוהל, ושיתבגר לפחות שלוש שנים בחביות עץ אלון. הוויסקי תמיד מורכב משלושה רכיבים: מים, דגנים ושמרים. בסקוטלנד יש חמישה סוגי וויסקי, כשהנמכר מכולם כאן הוא הממסך (בלנדד), המהווה 72% מצריכת הוויסקי בישראל.
הסינגל מאלט, אשר מהווה 16% ממכירות הוויסקי בארץ הוא יקר יותר, עשוי משעורה בלבד, והמילה סינגל מייצגת את העובדה שהמאלט מגיע ממזקקה אחת בלבד, בניגוד לבלנדד שעשוי מתערובת של כמה סוגי מאלט. גם הבלנדד וגם הסינגל מיוצרים רק משעורה ומזוקקים בשיטה של זיקוק דודי, השיטה העתיקה ביותר לזיקוק אלכוהול. ולבסוף, יש ענפים ממש קטנים מבחינת היקף המכירות בארץ ובעולם בכלל: בלנדד מאלט, סינגל גריין, ובלנדד גריין.
