מאופק ועד אופק נמתחים שדות הבוטנים שנזרעו בניר עוז בראשית האביב, ועכשיו, עם בוא הסתיו, הם נקטפים וממלאים את הפיילות ואת הדולבים (מכלי אחסון). כי הטבע, כידוע, לא שועה לשעון המלחמה, אבל החיים בקיבוץ ששוכן שני קילומטרים מגבול עזה, וש-117 מתוך 416 תושביו נחטפו או נרצחו ב-7 באוקטובר — רחוקים מלחזור למסלולם.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"מאות מחבלי חמאס נכנסו ל־96% מהבתים בניר עוז. הבתים הללו לא ראויים יותר למגורי אדם והקיבוץ צריך הרבה יותר סיוע מכל יישוב אחר, כדי שנוכל להחזיר לפה אנשים", אומר עמית גורן, מרכז גידולי השדה (גד"ש) של ניר עוז, שנכנס לתפקידו ב־9 באוקטובר, והחליף את המרכז הוותיק סעיד משה ז"ל שנרצח בשבת השחורה.
ואכן, באשמורת השחר של שמחת תורה עוד עמדו על תילם בניר עוז 223 בתי מגורים. כעבור שעות ארוכות של מאבק והפקרה, התברר שרק לשישה מהם לא נכנסו מחבלים. כלומר, 217 בתים נכבשו על ידי המחבלים שפגעו בהם או ביושביהם: רצחו וחטפו, שרפו עד היסוד והשמידו, בזזו וניפצו.
"אלה בתים מחוללים ואף אחד מאיתנו לא מוכן לחזור אליהם. שעות על גבי שעות עברנו בתוכם זוועות, כל משפחה נאלצה להילחם על חייה בדל"ת אמותיה והצבא לא בא. לחלק גדול מהבתים גם אי-אפשר לחזור. הם פשוט שרופים, חרבים וכבר לא ראויים בשום צורה למגורי אדם, אם רוצים להחזיר לכאן אנשים ולהביא משפחות חדשות, חייבים לבנות את הבתים מהיסוד. לא לשקם את הקיים, אלא להרוס ולהקים מחדש, אחרת אף אחד לא יבוא", מדגישה יושבת ראש הקיבוץ, אסנת פרי, שאיבדה את בן זוגה, חיים פרי, שנחטף ונרצח בשבי.
ואכן, בתי המגורים ומבני הציבור השרופים והמפויחים הם אנדרטאות שזועקות את האכזריות הנוראית שהתחוללה כאן, רק הנוי המטופח והשופע מסביב עשוי לתעתע במתבונן. "כי לא היו כאן קרבות", מסבירה פרי את הפרדוקס הכואב, "טנקים לא עלו על הצמחים כדי להציל תושבים, הדשאים והחצרות לא נדרסו, אין פה שכונות שכלי המלחמה הרסו אותן, כי לא היו פה כוחות שנלחמו. הלוואי שהיו באים להילחם עלינו. כל הקרבות הקשים התחוללו בתוך הבתים, בשעות הארוכות שהמחבלים רצחו, אנסו, עינו וחטפו. אצלי בבית היו מחבלים בשלושה סבבים שונים, ועשו מה שהם רוצים. היו פה 300 מחבלים על 400 איש, והמדינה באה אלינו עכשיו עם השטויות שלה? כן, המצב החיצוני של הקיבוץ נראה נהדר, הנוי שלנו נדיר ולא נהרס, אבל רק כשעוברים פה מבית לבית רואים את גודל הטראומה. ולכן לניר עוז לא חזרו אנשים, כי אין לאן לחזור".
רון בהט, בן הקיבוץ, שמוביל את השיקום הפיזי בניר עוז משלב התכנון ועד שלב הבנייה, מוסיף: "כיום הניצחון היחיד שלנו הוא להקים ולבנות את ניר עוז מחדש, חזק ומיטבי, גדול ויפה יותר. אם נשאיר את תילי ההריסות, ורק נשקם אותם, אז הובסנו. הניצחון היחידי הוא רק להקים את ניר עוז מחדש ולהחזיר לפה כמה שיותר אנשים, כדי לעורר מחדש חיי קהילה ותרבות וחינוך ומקום מצוין שילדים מסתובבים בו חופשי".
אז קברניטי ניר עוז מכוונים לעלייה מחודשת על הקרקע, ממש כמו בימי ראשית המדינה. חולמים על תקומה במקום על שיקום, ועל בנייה מהיסודות במקום על סיוד של הטראומה שחקוקה כאן בכל בית, גם כדי שאנשים צעירים וחדשים יבואו. רק שעלייה מחודשת על הקרקע עולה כסף, והרבה, דבר שהמדינה מתקשה להבין ולשחרר. גם כיום, שנה אחרי, תהליך הבנייה של ניר עוז החדש תקוע. בניר עוז ציפו שאחרי המכה האיומה שספגו — המדינה תפגין נדיבות, תפתח את פנקסי הצ'קים ותיתן את כל צה שהם מבקשים ואפילו יותר. בפועל, שנה עברה, ובניר עוז מתמודדים, לתחושתם, עם בירוקרטיה, אטימות וחשבונאות. על כל סעיף וסעיף בתוכנית השיקום הם צריכים להילחם.
"כל הזמן שואלים אותנו למה אנחנו לא מתגוררים פה, הרי לבארי ולכפר עזה כבר חזרו אנשים. אומרים שאנחנו מפונקים. אבל תסתכלי מסביב, אין פה כלבו — הוא נשרף", אומרת פרי ומצביעה על המבנה המפויח, "אין חדר אוכל ואין מטבח – גם הם נשרפו, אין בתים, אין גנים לילדים, איך נחזור לגור כאן? וגם הזמן כבר עובד לרעתנו".
אסנת פרי, יו"ר הקיבוץ: "המדינה מטפלת במה שקרה ב–7 באוקטובר בלי לשנות את החוקים שהיו נהוגים עד 6 באוקטובר. במס רכוש לא מבינים שאנשים שעברו זוועות בבית שלהם לא מוכנים לחזור לגור בו"
כלומר?
"יש באז של לגור בעוטף, וצעירים כן רוצים לבוא ולעלות כאן על הקרקע, אבל אנחנו לא יכולים לקלוט אותם כי אין לנו עדיין בתים למגורים. ברור לנו שאנחנו מפסידים טרנד שמביא איתו הזדמנות נדירה מאז קום המדינה להקים ממש מההתחלה יישוב שהוא אגודה שיתופית, שלתושבים תהיה אפשרות להשפיע על אופי החיים שיתקיימו בו. אם אני הייתי היום בת 30, זה היה עבורי אתגר נהדר", אומרת פרי ואולי לראשונה בשיחה קצת מחייכת.
אתם מבקשים עזרה מהמדינה?
בהט: "אנחנו מנסים. יש עם מי לדבר במדינה? דרך מינהלת 'תקומה' ודרך פורום 'הביתה' (שמאגד את הקיבוצים ה"אדומים" — ניר עוז, בארי וכפר עזה – שעל פי הפרמטרים של מינהלת תקומה נפגעו באופן הכי קשה, ולכן הפיצוי שהם אמורים לקבל גבוה יחסית) אנחנו מנסים לפנות למדינה ולהגיד לה שהצרכים של ניר עוז הם ייחודיים בהשוואה לקיבוצים אחרים שנפגעו. ואני חלילה לא משווה אסונות. בכל הקיבוצים פה קרה אסון נוראי, אבל למשל בבארי ובכפר עזה נפגעו שכונות מסוימות, בעוד שלרוב השכונות והבתים לא נכנסו. בניר עוז חייבים לבנות את הקיבוץ מהיסוד".
עכשיו הם בשלב החשיבה והתכנון. עובדים עם משרדי אדריכלים וגם אדריכלי נוף שישמרו על הנוי הייחודי שיש כאן שאחראי לו הגנן המיתולוגי של הקיבוץ רן פאוקר, שנטע פה עצים עוד לפני שהוקמו הבתים הראשונים של הקיבוץ ב־1955.
מה אומרים לכם במינהלת תקומה?
"המבנה של מינהלת תקומה לא יודע לתמוך בצרכים שלנו. הבית נשרף? אוקיי, כמה מטר הוא היה? הבנו, זה מה שמגיע לכם כדי לשקם אותו. אבל זה לא מתאים לקיבוץ שצריך לבנות מחדש. בשבוע שעבר העברנו דרך חברת הניהול שלנו כסף מקופת ניר עוז לאדריכלים השונים, כי כמה הם יכולים לעבוד בחינם".
למה אי-אפשר להרוס את הבתים שנשרפו כליל ולשקם את האחרים שנפגעו רק חלקית?
"נכון, יש גם בתים עם שלושה חורי ירי, לכאורה צריך רק לצבוע קצת ולהסתיר את הטראומה, אבל כשיש לצידם עשרות רבות של בתים שרופים, ועוד עשרות שקרו בהם זוועות שאי־אפשר להכיל, אז איך אפשר לחיות בתוך הפסיפס הזה? איך אפשר 'רק' לצבוע או לשקם בית שמי שיגור בו בעתיד יגידו לו: 'אה, את גרה בבית של הנרצחת זאת וזאת?' אני לא רוצה להחזיר את הבנות שלי לאותו ממ"ד שבו נלחמנו על החיים שלנו. המסה של הפגיעה בניר עוז היא אחרת, והאפקט המטורף של האירוע המנטלי מאוד משמעותי. לכן, כדי להחזיר לפה כמה שיותר אנשים צריך להקים הכל מחדש. מתוך 416 איש, 117 נרצחו או נחטפו, וזה לא רק המבנים שצריך לבנות מחדש. זו קהילה שלמה שצריך להקים, ואת זה המדינה מסרבת להבין".
מה מקומה של מינהלת תקומה במסלול קבלת ההחלטות?
"יש שם אנשים טובים ומוכשרים, אבל היא רק צינור שעובד בתוך החוקים שהמדינה הגדירה. שלושה ימים לפני שעזב, אמר לי משה אדרי, מנכ"ל תקומה, שנפל לו האסימון ושניר עוז זה אירוע אחר. אבל אדרי עזב ואת מקומו ממלא עכשיו יוסי שלי, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שגם הוא תיכף זז לתפקיד הבא וכבר הכריז שלא יעשה מהפכות".
פרי: "המדינה מנסה בכל הכוח לטפל במה שקרה ב־7 באוקטובר בלי לשנות את החוקים והתקנות שהיו נהוגים עד 6 באוקטובר. אבל בעזרת החוקים של 6 באוקטובר לא ישוקמו הקיבוצים ולא יחזרו לפה אנשים ולא יבואו חדשים. זרועות המדינה, כמו למשל מס רכוש, לא מסוגלים להתמודד עם גודל האירוע ולא מבינים את גודל השעה. מס רכוש לא מכיר בעובדה שאנשים שעברו זוועות בבית שלהם לא מוכנים לחזור נפשית ולגור באותו הבית. דבר שני זה גובה הפיצוי עבור הרכוש שנשרף או נפגע. קחי זוג ש'רק' שרפו לו את הבית. לא רצחו לו אף אחד, לא חטפו, הם לא נפגעו בגוף, רק בנפש, והבית שלהם נשרף, על תכולתו. מה הפיצוי הכי גדול שזוג כזה יכול לקבל ממס רכוש על זה שנשרפו לו כל החיים ואין לו כלום? 90 אלף שקל. אנשים פה בני 70, 80, וזה מה שהם מקבלים על כל מה שצברו כל החיים".
רז דיאור, שמעיד על עצמו ש"העוטף זורם בעצמותיי", הוא מרכז המשק של ניר עוז. דיאור, איש חד מחשבה וחובש כיפה, שאינו תושב הקיבוץ אלא ממלא את התפקיד כשכיר, אוחז בתפקידו קרוב לעשור לאחר שבעבר ניהל את כפר עזה. "אנחנו מתוקצבים על ידי תקומה במחצית מהסכום שצריך לעלות לנו לקומם את ניר עוז", הוא אומר. "עשינו חשבון שלהקים מחדש רק את הבתים, מבני ציבור ותשתיות באזור המגורים ומבני הציבור, כדי שנוכל להחזיר את המשפחות והילדים לגור בקיבוץ, יעלה לנו 400 מיליון שקל. המדינה נותנת 200 מיליון".
ומה אומרים לך במינהלת תקומה?
"תבין, יש סרגלים ויש מפתחות ויש ועדת תמיכות..."
פרי: "נו מה שאמרתי, מנהלים את אוקטובר 2024 לפי החוקים של 6 באוקטובר 2023".
דיאור: "לתומי חשבתי שאחרי 7 באוקטובר כל שרי הממשלה יישבו איתי ויריבו ביניהם מה הם נותנים לי, ושאחד יגיד אני נותן לך אנרגיה והשני יגיד אני נותן לך עוד קרקעות והשלישי תקציב לשיקום והרביעי יבנה את הבתים לכל הצעירים שיחזרו לפה. אמרתי שזה מחדל כזה גדול שקרה כאן שאין ספק שהמדינה תעשה כל צעד שיידרש למען התקומה של ניר עוז. אבל נפלנו על הממשלה הלא נכונה, ויש לי הרושם שזה נכון לממשלות בישראל בכל השנים האחרונות. ממשלות שלא אימנו את השרירים לעשות משהו עבור האזרחים. ממשלות של לפלפים שפשוט לא יודעים לעשות מה שצריך והלכה למעשה לא עושים כלום. וכולם, כולם מקטרים עליהם. אני לא מיוחד. נכון שהם מפלים את החרדים לטובה, ואני לא רוצה להיכנס לזה כי זה לא נושא השיחה שלנו, אבל זו ממשלה שלא מבינה או לא רוצה להבין שאנחנו במצב חירום, ושכבר ב־8 באוקטובר חזרה לאותה התנהלות ביזארית של 6 באוקטובר".
מילים קשות.
"קשות? תראי לי נושא אחד אסטרטגי שהמדינה קידמה. מה? חקלאות? אנרגיה? בריאות? חינוך? ביטחון? כלכלה? לחלק כספים קואליציוניים, בזה הם טובים, אבל שום דבר שהם נוגעים בו לא מתקדם. אין מדינה בכלל והדבר הזה מקשה עלינו מאוד. התחלנו עם ציפייה שהמדינה תעטוף ותיאבק עבורנו, אבל אנחנו רואים שככל שעובר הזמן, גם אם היה רצון טוב, היום יש ברקסים בגלגלים ואנחנו מתמודדים מול הרגולציה והכסף וועדות התמיכה של האוצר והיועץ המשפטי של האוצר".
מה האוצר רוצה מכם?
"המדינה צריכה לתת לנו לעקוף את כל התורים, רק שבמקום זה אומרים לך: 'אה, לא הגשת את הטופס הזה עד התאריך הנקוב? הלך עליך'. כל ההתנהגות הזו שערורייתית ומעידה על כך שהמדינה לא מבינה את האירוע. אף אחד לא אומר לא, אבל בסוף אף אחד לא חותם. כי יש אילוצי תקציב, כי יש ועדות".
רז דיאור, מרכז המשק של ניר עוז: "הממשלה והיושב בראשה לא עוסקים בניהול משרדי הממשלה, הם עוסקים בהישרדות של הממשלה. עכשיו נוצרה פה הזדמנות, אמנם איומה ונוראה ורעה, אבל הזדמנות לעשות תיקון ביחס לעוטף עזה, ובהמשך לצפון הארץ. וראש הממשלה חייב לעסוק רק בזה, רק בזה"
מגיע הדג עם שלוש המשאלות – מה אתם מבקשים?
"ארבע משאלות: חקלאות, קרקע, מים ותקציב נאות להקמת הבתים. ונגיד שקיבלתי את זה. ומה עם התעשייה? אני צריך להקים גם את התעשייה של הקיבוץ מחדש. אבל תקציב תקומה הכולל להקמה מחדש של כלל תעשיות וכלכלת העוטף שנפגעו, עומד על 200 מיליון שקל".
וכשאתם דופקים על השולחן מה המדינה אומרת?
"לכו למס רכוש. אבל אני אומר להם ששיקום מפעל אחד, למשל כמו נירלט, ששייך לניר עוז, רק זה יעלה חצי מיליארד שקל. כי גם פה, אני לא רוצה רק לשקם – אם כבר נחרבנו, אז להקים מחדש ולהפוך את נירלט החדש למה שהוא יכול להיות היום בעולם, ולעשות אותו הדבר עם דפוס בארי ועם כפרית כפר עזה. נחרבנו? אוקיי, בואו נעשה קפיצה. אבל איזו קפיצה אפשר לעשות ב־200 מיליון? רק הקפיצה שנירלט לבדו צריך זה יותר מ־200 מיליון. ככה אתם רוצים למשוך לפה את הצעירים, שצריכים לקחת את חבל הארץ הפגוע הזה קדימה? תביאו לפה הייטק, תביאו תעסוקה, תביאו חינוך הכי טוב בעולם ופרנסה מכובדת ואמנות ותרבות. תנו לנו להקים את עצמנו מחדש".
פרי, באנחה ובעיניים מושפלות: "החיים שלנו היו בעייתיים גם עד 7 באוקטובר. אני לא מסוגלת לשאת את המילה 'סבב'. 20 שנים של סבבים עברנו פה. אני חיה כאן 48 שנים, אנחנו אוהבים את המקום הזה, ועכשיו המדינה אומרת: 'אחזיר אתכם להיות כמו שהייתם', ואני אומרת: 'השתגענו?' קודם היינו תמימים, אבל עכשיו אנחנו מבינים שלאותו מצב ביטחוני ואותה קמצנות אנחנו לא נחזור. צריך להגיד את האמת — הממשלה, המדינה, לא רוצה לשקם את האזור הזה".
דיאור: "נכון. המדינה לא רוצה. אני אומר שהיא גם לא מסוגלת. כי הממשלה והיושב בראשה לא עוסקים בניהול משרדי הממשלה, הם עוסקים בהישרדות של הממשלה. עכשיו נוצרה פה הזדמנות, אמנם איומה ונוראה ורעה, אבל הזדמנות לעשות תיקון ביחס לעוטף עזה, ובהמשך לצפון הארץ. וראש הממשלה חייב לעסוק רק בזה, רק בזה. איך אתה מבטיח לאנשים בצפון ובדרום סיבה טובה לחזור הביתה?"
פרי: "יש בממשלה גם יוצאי דופן. למשל שר הרווחה יעקב מרגי, שנמצא בקשר מאוד הדוק איתנו, שר הפנים משה ארבל — המשרד היחידי שתיפקד מהר ועשה דברים חשובים מאוד בימים הראשונים ממש, ושר הבריאות בוסו. הם כולם שרי ש"ס, והם יודעים לעבוד. הם שלושתם התעשתו מהר ועזרו לנו מאוד יחסית לשר החקלאות אבי דיכטר, שמבחינתו אין צפון, אין עוטף עזה. תעשה מה שאתה צריך, תביא עובדים. מה דיכטר כן עשה כשפגש אותנו? סקירה ביטחונית. הממשלה עסוקה בעצמה".
דיאור: "מינהלת תקומה נתנה ליישובי החבל מענקים לצמיחה ופיתוח. זה נקרא עידוד השקעות הון בחקלאות. והשאלה הנשאלת היא, אם רואים אותנו כאסם התבואה והירקות של ישראל, למה אנחנו מקבלים רק 50% מעלות הפיתוח החקלאי שדרוש לנו? תנו לנו להתפתח, לא רק להחליף כמה סככות, זה כבר יהיה מנוף למשהו גדול. סכומי עידוד השקעות ההון נמוכים מדי. בארי, כפר עזה, ניר עוז – היו צריכים לקבל 100% מענק. כדי שהחקלאי המצטיין עמית גורן, שמאז 8 באוקטובר קפץ על הטרקטור ומנהל את גד"ש ניר עוז, יקבל תוספת קרקעות ומים, כדי לקומם את הקיבוץ. זו הייתה הדרישה שלנו. צעקנו, בכינו, אבל לא ספרו אותנו. אנחנו יודעים איך לעבוד, יש לנו רצון מטורף להביא לתקומת הקיבוץ, אבל המדינה נשרכת מאחור במקום להעמיד משאבים".
ענפי החקלאות של ניר עוז כוללים מטעי רימונים ואבוקדו, לול לפיטום, חוות הקנביס הגדולה בישראל בשותפות עם קנדוק, רפת חלב גדולה בשותפות עם ניר עם וגידולי שדה. עמית גורן החליף כאמור את סעיד משה ז"ל שנרצח. משה ניהל את הגד"ש ב־25 שנים האחרונות ובנה אותו כעסק שהוא גם כלכלי וגם חברתי. "כולם היו רוצים לבוא לישיבות עם צוות הגד"ש", מספרים לנו.
ואתה נכנסת למגפיים הגדולים שלו.
"כן, מגפיים ענקיים", אומר גורן.
ומה אתה מוצא כשאתה מתחיל?
"תוהו ובוהו. ערימות כלים שבורים, משרדים הרוסים, סככת טרקטורים ריקה כמעט לחלוטין, מתוך 15 טרקטורים נגנבו 13".
כמה עולה טרקטור?
"בין 600 אלף למיליון שקל".
ומה המדינה מחזירה על טרקטור?
"מבחינת מס רכוש, ההחזר הוא לפי השווי של הטרקטור שנגנב. אם הוא בן עשר, מקבלים לפי שווי של עשר שנים".
כלומר, לא מחזירים לכם כסף עבור טרקטורים חדשים.
"לא. רק שווי ערך משומש, ולך תחפש לקנות טרקטורים משומשים. אנחנו החלטנו לקנות חדש, ונעזרנו בתורמים כדי להשלים את הפער, בעזרת חברה שנקראת 'ריגרו ישראל', שעוזרת לכמה משקים בעוטף. ואני לתומי חשבתי שזה תפקיד המדינה".
ומה אומרים לכם במינהלת תקומה?
"הם אומרים שבהמשך השנה יהיו מענקים להצטיידות בציוד חקלאי שנבזז או נגנב, והשיעור הסופי של המענקים עוד לא ידוע. עד עכשיו קיבלנו 9.3 מיליון שקל להצטיידות בציוד חקלאי או לבניית סככות".
דיאור: "אחרי אסון כמו 7 באוקטובר היינו מצפים שמס רכוש ומדינת ישראל ייתנו 100% פיצוי כך שהקיבוץ יוכל לרכוש טרקטורים חדשים. לשמחתנו, ריגרו סייעה לנו במקום המדינה".
גורן: "וצריך זה לשקם את הלול, את הרפת. היו לולים שנשרפו, הרפת לא עבדה, הפרות היו בטראומה. איך זה יכול להספיק? יישוב שלא נבזז ולא נגנב לו ציוד חקלאי מקבל את אותם המענקים כמו ניר עוז, שבו הנזק עצום. 13 טרקטורים, שתי מזרעות, מרסס, גובה הנזק האמיתי הוא באזור 13 מיליון שקל רק לציוד חקלאי שנגנב".
גם אם תקנה טרקטורים, יש מי שיעבוד עליהם?
"אני, בתור מנהל גד"ש, מפחד לקחת אחריות לשלוח אנשים לעבוד בטרקטור 200 מטר מהגדר, כי אותו כפר שממנו תקפו אותנו עדיין מהווה סכנה. הצבא לא על הקו שלנו. הוא בחאן-יונס ורפיח או עלה צפונה".
זו כבר לא בעיה של מינהלת תקומה.
"נכון, אבל להקים מחדש את הקיבוץ זה גם להקים מחדש את תחושת הביטחון לעובדים ולאנשים שירצו לחזור לגור פה".
אז סכם את הדרישות שלך בעצם.
"80% מהציוד החקלאי נגנב או נהרס. אנחנו רוצים עוד קרקעות ומים כדי להגדיל את הפריון של הקיבוץ. ולהשיב לנו את תחושת הביטחון בעבודות החקלאיות. לנו יש 2,000 דונם שהם במרחק 200 מטר מהגדר לאורכה, והם חשופים לירי. הייתי רוצה שיתנו לי במקום אחר, בטוח יותר, אדמה בשטח זהה. ועל הדרך גם שייתנו לי מים, שלא לדבר על הוצאות הדלק שיש לנו כיוון שהאנשים שלנו מתגוררים בכרמי גת, וחלקם מגיעים לכאן וצריכים לנסוע 120 ק"מ ביום. זה יוצר 400 אלף שקל בשנה על דלק יותר ממה שהוצאנו בעבר. וגם, כל עוד החזרה שלנו למגורים פה מתעכבת, אנחנו גם מתמודדים עם מעמסה בגיוס עובדים, כי מי ירצה לעבוד כאן בידיעה שהוא צריך לנסוע הרבה זמן הלוך וחזור?"
אז מי האנשים החרוצים שמסתובבים פה?
"נכון לעכשיו, בקיבוץ ניר עוז נמצאים עובדי הגד"ש, שמחציתם תאילנדים ומחציתם חברי הקיבוץ ותושבים".
דיאור: "מינהלת תקומה בראשותו של משה אדרי על כל פקידיה, הלב שלהם היה במקום הנכון, אבל מהר מאוד המדינה על מוסדותיה לקחו צעד אחורה, וקירקעו את כולנו למציאות המאוד קשה של המדינה. אין חזון, אין מדיניות, אין אסטרטגיה. אנחנו לא מחפשים גמ"ח, אנחנו מחפשים מנופים לצמיחה".
וכאן דיאור מספר: "ניר עוז עברה תהליך הפרטה כדי שנוכל לקלוט אנשים צעירים בקיבוץ. ב־11 באוקטובר 2023 היו צריכות להצטרף אלינו עשר משפחות ראשונות מתוך 40. עכשיו המדינה צריכה לספק לנו את כל הצרכים כדי שנוכל לקלוט משפחות חדשות במקום מי שלא יחזרו, וגם כדי להגדיל את הקהילה".
ובעיניי, שאלת המפתח היא אם המדינה בכלל רוצה שניר עוז החדשה תעלה על הקרקע.
ממינהלת תקומה נמסר בתגובה: "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם כל קהילות החבל ובכלל זה גם עם קהילת ניר עוז. מינהלת תקומה מקיימת קשר שוטף עם הנהגת ניר עוז ומסייעת ככל שניתן בתהליך גיבוש תכנית שיקום יישובית. שלשום נערכה פגישה משותפת נוספת של נציגי המינהלת עם נציגי הקהילה, על מנת לבחון אפשרויות סיוע בהתמודדות עם המאפיינים הייחודיים של הקהילה. מינהלת תקומה תקיים מפגש נוסף עם הקהילה לאחר החגים על כדי לקיים חשיבה משותפת ולייצר כלים מותאמים לצרכים שעולים מהשטח. מינהלת תקומה רואה בקהילות שותפות מלאות ותמשיך לפעול כדי ליצור פתרונות מותאמים וליישם אותם כחלק מהתוכנית".
