בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת דחה לאחרונה תביעה שהגישו יורשיו של מנהל משק במושב נגד דודים ובני דודים שלהם, על רקע סכסוך בעלות על השטח שהיה שייך בעבר לסבתם. השופטת פאני גילת כהן קבעה שהמנוח עצמו הודה בעבר בהליך בוררות שהמשק לא שלו אלא שייך לעיזבון אמו.
קרב הירושה החל ב-1997, אז הלכה לעולמה הסבתא, הרשומה כבעלת הזכויות במשק. 16 שנה אחר כך הלך לעולמו בנה הבכור, אבי התובעים. לאחר מותו הגישו ילדיו את התביעה לבית המשפט, ובמסגרתה עתרו להצהיר עליהם כבעלי המשק מכוח ירושת אביהם.
לטענתם, אביהם נמנה על דור המייסדים של המושב. הזכויות במשק התקבלו לידיו באמצע שנות ה-50 ומאז ועד מותו הוא נהג במשק מנהג בעלים. לגרסתם, ב-1962 הוא רכש זכויות במשק אחר ולנוכח מגבלה שאסרה אז החזקה של יותר ממשק אחד, הוא העביר לאמו את זכויותיו במשק נשוא התביעה בנאמנות. לשיטתם, הבעלות שלו במשק הוכחה ללא עוררין ולכן יש להכריז עליהם כבעלי המשק מתוקף ירושה.
מנגד טענו בני המשפחה הנתבעים שמדובר בהמצאה וכי אין שום מסמך שמאמת את עניין הנאמנות. לטענתם, המנוח גזל מאמו את זכויותיה במשק באמצעות השלטת טרור ואלימות וכעת מבקשים יורשיו להוסיף חטא על פשע ולהנציח את המצב. הם הפנו להליך בוררות שניהל מול אגודת המושב ב-2003, שבמסגרתו לא הועלתה כל טענה בנוגע להחזקה בנאמנות.
השופטת פאני גילת כהן קבעה שמדברי המנוח בתיק הבוררות עולה שהוא הודה שהזכויות במשק אינן שלו, ובין היתר כתב שם כי לאחר פטירת אימו הפך המשק "לנכס של עיזבון". היא ציינה שהדברים מדברים בעד עצמם, ושהלכה למעשה למנוח – וממילא לתובעים – אין זכויות במשק. היא הוסיפה בהקשר זה שאין מחלוקת כי המנוח לא תבע בחייו את אימו בעניין הזכויות במשק.
בפסק הדין צוין שמשקל הודאתו הכתובה של המנוח בזמן אמת גוברת עשרת מונים על גרסת יורשיו בעל פה הנשענת על עדות שמועה. הודגש שבתביעת הבוררות המנוח לא הזכיר את עניין הנאמנות ולו ברמז.
השופטת מתחה ביקורת על התובעים שלדבריה נקטו "שיטת מצליח" לצורך קבלת זכויות במשק תוך התעלמות בוטה מהודאת אביהם. היא קבעה שבנסיבות אלו יש להחיל עליהם את כלל ההשתק השיפוטי שמונע מבעל דין (או במקרה זה, יורשיו) להעלות טענות סותרות בשני הליכים שונים.
אפילו בהנחה שהמשק אכן הועבר בנאמנות, הוסיפה, הרי שהתובעים מבקשים למעשה שבית המשפט ילבין הערמה על הרשויות לצורך רכישת משק נוסף: "ודאי אין לצפות כי בית המשפט יתן ידו לכך ויכשיר זאת בדיעבד. היעלה על הדעת, כי אדם יבקש לרתום את בית המשפט לצורך מתן לגיטימציה למעשה שבחטא הולדתו?! ברי, כי התשובה לכך היא בשלילה". התובעים חויבו בהוצאות משפט בסך 35 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד גבי מיכאלי
• ב"כ הנתבעים 1, 4-13: עו"ד אלישע כהן
• ב"כ הנתבעים 2-3: עו"ד מיכל ראובן
• ב"כ הסוכנות היהודית: עו"ד מנחם גדרון
• עו"ד רגב אלקיים עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
