הורים רבים בפריפריה החברתית בישראל אינם יכולים לאפשר לילדיהם להשתתף בחוגים ולהרחיב אופקים. קשיי הפרנסה והפערים אף מקשים על רבים לעודד את הילדים להשקיע בלימודים. עמותת "שער שוויון" לחינוך בלתי פורמלי מעניקה לבני נוער במאות בתי ספר ובכל המגזרים הזדמנות שווה לשחק כדורגל כמעט מקצועי, והם מצידם מתחייבים להתנהגות מכבדת לצד השקעה ברכישת השכלה וערכים, שישרתו אותם כאזרחים בוגרים ותורמים בחברה.
חברת הבנייה המודולרית ישראמרין, שמפעלה ממוקם בכפר קאסם, נרתמה למיזם, ובשלוש השנים האחרונות תומכת בהפעלתו בקרב קבוצה של 12 נערים תלמידי שכבה ט' בתיכון מקיף כפר קאסם.
"לילדי הפריפריה החברתית חסרות מסגרות, וגם האפשרות הכלכלית והתמיכה מהבית מוגבלות", מסביר יו"ר העמותה לירן ג'רסי. "הקבוצות שאנחנו מעמידים הן כמעט מקצועיות, וכוללות מאמן, תלבושות וציוד. לצד האימונים הנערכים פעמיים בשבוע לאחר שעות הלימודים, הנערים מתייצבים יומיים נוספים במרכז למידה, שבו הם מכינים שיעורים, מרחיבים אופקים ומשתתפים במגוון פעילויות העשרה לפיתוח מנהיגות, בתחומים כמו אזרחות, עברית וגיאוגרפיה". ג'רסי מציין, שהיה קושי להכניס את הפעילות לכפר קאסם, וכי בחברה סייעו לכך בזכות העובדה שהמפעל שלה, המייצר מבנים טרומיים, ממוקם ביישוב.
מאמן הקבוצה ומי שמעביר את תחומי ההעשרה הוא עומר בדיר, בעצמו בוגר המקיף, שחקן כדורגל בעבר, וכיום איש חינוך ומורה לספורט. "הפעילות השנה הייתה משמעותית עבורי ועבור הנערים, שהפכו לחבורה מגובשת, כמעט משפחה", מספר בדיר. "בתחילת השנה התמקדנו בהיכרות, בדגש על ניסיון לגרום לנערים לדבר בפתיחות שהם לא רגילים אליה. בהמשך התמקדנו בפעולות, שעיקרן פיתוח מנהיגות וערכים. במקביל הנערים השקיעו באימונים והשתפרו מבחינה מקצועית. היה מאוד בולט שהקבוצה היוותה עבורם מפלט מהשנה הקשה של הקורונה, והיה מדהים לראות אותם נהנים מהמשחק שהם כה התגעגעו אליו".
אדם, אחד מהנערים המשתתפים, מחזק את הדברים: "הקבוצה הייתה בשבילי הדבר הכי כיף השנה. ממש נמאס לי מהזום, והתגעגעתי מאוד לחברים ולכדורגל. כל השנה למדנו דברים מעניינים על כדורגל ועל העולם. הכי אהבתי את הפעולות על סיפורי החיים של כדורגלנים שאני מעריץ ואת החידונים שעומר הכין לנו. גם במשחק אני מרגיש שהשתפרתי השנה, בהתחלה היה לי קצת קשה, כי היו שחקנים הרבה יותר טובים ממני, אבל עכשיו אני משחק כמו כולם".
במסגרת הפעילות, חמש פעמים בשנה נערך טורניר אזורי, המפגיש בין בני נוער מקבוצות אחרות המשתתפות בפרויקט, ונרקמים קשרים עם נערים ממקומות וממגזרים אחרים – יהודים וערבים, חרדים וחילונים ועוד.
"ישראמרין שמחה לתמוך בתוכנית המופלאה", אומר טרי ניומן, יו"ר ובעלי החברה, שהוא גם חבר בוועד המנהל של העמותה. "אנו מאמינים שהתוכנית מקדמת את החברה הישראלית, וההזדמנות לעשות זאת בשילוב כדורגל היא מדהימה עבורנו. אנחנו מאמינים בחיבור בין תעשייה לתושבים כדרך לחזק את החברה שבה אנו חיים ופועלים. השכנות והקשרים יוצרים תחושת שותפות גורל, ואנחנו שמחים לסייע בפיתוח הדור הבא של כפר קאסם".
3 צפייה בגלריה
ניומן (מימין) וקבוצת כפר קאסם בטורניר אזורי של "שער שוויון". למטה: במהלך המשחק
(צילום: יח"צ)
"חברה חזקה למען חברה חלשה"
ממחשבים ומורים לילדים ועד קורס פסיכומטרי ב"יואל גבע": חברת שתית ושותפות חיפה־בוסטון חברו למיזם חינוכי מתמשך למען צעירים יוצאי אתיופיה / ענתי גילעד
חברת שתית ושותפות חיפה־בוסטון חברו השנה למימון קורס הכנה לפסיכומטרי בבית הספר של יואל גבע בחיפה עבור 22 צעירים יוצאי אתיופיה. ההתגייסות של שתית למען בני הקהילה בחיפה החלה לפני כ־12 שנה, כשהתברר שבשכונת פז בחטיבת כרמלי בעיר חיים רבים מיוצאיה. במתנ"ס השכונתי פעל אז רק חדר מחשבים אחד. "הביקוש נסק. דור שלם של ילדים שצמאים לידע ושלא היו להם מחשבים בבית. הקמנו עוד שלוש כיתות מחשבים, ציידנו אותן ומימנו מורים שילמדו אותם", מספר שלום שטרית, מבעלי שתית ומסביר: "כאזרח ישראלי הרגשתי שזו אוכלוסייה שקשה לה להיקלט וצריכה דחיפה. הבטחתי שאדאג לחזק את הקהילה בנקודות שיביאו לשילובה בחברה".
עם השנים הצרכים התרחבו, כאשר הצעירים שגדלו בשכונה וסיימו את שירותם הצבאי, שואפים כעת להתקבל ללימודים גבוהים. החברה החליטה להקים עבורם קרן מלגות, שחילקה עשרות מלגות בתחומי הנדסה והנדסאות. בד בבד שלומי טמנו (32), בן הקהילה, סטודנט באוניברסיטת חיפה ומדריך פסיכומטרי כעשר שנים, הגה רעיון לפתוח קורס הכנה לפסיכומטרי ליוצאי אתיופיה. "רציתי לעזור ליותר צעירים מהקהילה ללמוד לתואר ראשון, שהוא כיום דרישה כמעט הכרחית בשוק העבודה. אחד האתגרים בדרך לתואר הוא ההתמודדות עם הבחינה הפסיכומטרית. כמורה ביואל גבע, חשבתי שאני יכול לסייע בכך, ומובן שבית הספר נרתם ונתן לי רוח גבית מלאה", מספר טמנו.
שטרית: "בנקודה זו חבר אלינו אל"מ במיל' יעקב סלע, העוסק בהתנדבות חברתית, שלקח על עצמו את קידום המיזם, כשאנחנו מממנים". בשיתוף פעולה עם עמותת חיפה־בוסטון נפתח לבני הקהילה קורס ביואל גבע. דנית ליש, אחראית הפרויקט מטעם העמותה מסבירה, כי קשה להישען רק על התרומות מבוסטון, ולכן החיבור עם שתית, העירייה, אוניברסיטת חיפה והטכניון מאפשר לזה לקרות. ליש: "הבנתי שהמשתתפים בפסיכומטרי צריכים לפטופ. שתית נרתמה, וכל סטודנט קיבל מחשב נייד בהשאלה, ובהמשך, אם יציג אישור ללימודים גבוהים, יקבל אותו במתנה".
לדבריה, לצד ההכרה של בני הקהילה בחשיבות ההשכלה הגבוהה, נתוני הנשירה שלהם גבוהים בשל הפערים הלימודיים. לצורך כך יואל גבע בנה להם מכינה בת שלושה חודשים לסגירת פערים באנגלית, מתמטיקה ועברית, בדרך למעמד סטודנט מן המניין בקורס הפסיכומטרי. "מדובר בהנגשת שירותים בסטנדרטים הכי גבוהים, ללכת על הטופ בלי להתפשר", מציינת ליש ומוסיפה שהמכינה החלה בזום, הסתיימה בפסח, ומיד החל הקורס. המבחן צפוי בחודש יולי, כך שהמשתתפים יוכלו להירשם ללימודים כבר לקראת השנה הבאה.
"זאת הזדמנות של פעם בחיים, שפשוט צריך לחטוף", אומרת דנה טאגלו, 23, תלמידה במכינה. "אני רוצה להתחיל ללמוד, ואחד הקריטריונים לקבלה הוא פסיכומטרי. תמיד פחדתי מהמילה פסיכומטרי, ועצם הזכות שניתנה לי להשתתף בקורס הפכה את הפחד הזה להזדמנות. אני נמצאת בידיים טובות של מורה מכיל ומובן, ואני מרגישה רגועה וחיובית. החלום הוא באמת לרכוש ולעסוק במקצוע שאני אוהבת. זה המפתח להצלחה בפרט בעידן שלנו, כשהעולם מתפתח ומשתכלל".
התרומה של הקורס ניכרה בקרב המשתתפים במפגש המסכם לאחרונה. "ראיתי שהם כבר מכוונים גבוה, כשאחת הסטודנטיות אמרה, 'חשבתי ללכת ללמוד להיות אחות, עכשיו אני יודעת שאני יכולה ללמוד רפואת שיניים", אומר שטרית. "גם המורה הוא בן הקהילה, שנהנה ממלגה של הקרן וקיבל 780 במבחן הפסיכומטרי. זה יוצר חיבורים לדברים טובים".
שתית מקצה מדי שנה בין 5 ל־10 אחוז מרווחיה לקידום של אוכלוסיות חלשות. "אנחנו מקפידים מדי שנה לבחור פרויקט מרכזי ולקדם אוכלוסיות שידם אינה משגת. בשנה שעברה תרמנו להקמת חדר פעילות במתנ"ס ומלגות לסטודנטים בעלות של כמיליון שקל. גם השנה נמשיך ונשקיע בצעירים. אני מקווה כי תרומתנו תסייע למשתתפים לכוון גבוה להשכלה גבוהה ולהשתלבות מיטבית בשוק העבודה", מסכם שטרית.
אתם לא לבד
חברת פרשקובסקי רתמה ותרמה לשיפוץ בית של שורדת שואה, במסגרת עמותת "סיירת שיפוצים" / ענתי גילעד
מדי יום מתמעטים שורדי השואה החיים בינינו, ומזלם של רבים מהם לא שפר עליהם גם בחייהם. הם שרויים בעוני מחפיר ובבדידות ונאלצים לא פעם להכריע בין מזון לתרופות, כאשר שיפור התנאים הפיזיים של מגוריהם נראה כמו חלום רחוק. חשמל בטיחותי, קירות יבשים ומקלחת מסודרת? - מדובר במותרות.
בתפר הזה, שבו הסיוע מהמדינה אינו מספק, נכנסים אנשים פרטיים ועמותות, העושים כמיטב יכולתם להעניק לשורדים חיים מכבדים. כך, עם תחילת משבר הקורונה שהדגיש ביתר שאת את המצוקה, קמה עמותת "סיירת השיפוצים" במטרה להכשיר את דירותיהם למגורים ראויים ובטיחותיים. מתנדבים רבים נרתמו לחדש ולשקם בתים מסוכנים ומוזנחים ולהשיב לשורדים את ביטחונם האישי וכבודם לצד האמונה באדם. עד כה שוקמו יותר מ־10 דירות, שנדרש בהן טיפול דחוף.
סוזי פרשקובסקי, סמנכ"לית השיווק בחברת פרשקובסקי, שמעה על המיזם דרך קרוב משפחתה, שנרתם לרצף את הדירה של חנה מראשון לציון. הדירה הייתה ללא מטבח תקין, ללא שירותים ומקלחת נגישים וללא תנאים בסיסיים למגורים. כשהשיפוץ הסתיים, חנה חזרה לבית חדש, מונגש ובטוח. "הבית נראה כמו ארמון עכשיו. תודה מכל הלב. אין לי מילים. הלוואי שעוד אנשים שלא יכולים יזכו לשיפוץ", אומרת חנה.
"כחברה המגשימה את חלום המגורים החלטנו להירתם מייד למשימה", מציינת פרשקובסקי. "תרמנו דלתות בשיתוף חברת פנדור, מטבח של חברת אברבוך וריצופים של נגב קרמיקה לצד עבודות אינסטלציה. כל הספקים נרתמו מייד ותרמו ביד נדיבה".
