קודם פינגווין, עכשיו זוגלובק: מה קורה ל"שאנז אליזה של הגליל"?
(צילום: אביהו שפירא)
השאנז אליזה של הגליל. כך היו שכינו את שדרות הגעתון, הרחוב היוקרתי של נהריה, שעד שנות ה־80 כמעט כל נופש ישראלי פקד אותו, לעיתים בהליכה מהכניסה אל העיר וכמעט עד חוף הים. אבל מאז, נדמה, הקסם של המקום אבד. עדות עצובה לכך, חותמת רשמית אם תרצו, היא הסגירה המפתיעה של הסמל האחרון שנותר בגעתון, מוסד של ממש – חנות מפעל "זוגלובק", שפעלה בשעריו במשך 86 שנה.
לפני כחצי שנה נסגרה בגעתון גם מסעדת פינגווין המפורסמת, שפעלה במשך 83 שנה. קיצו של סמל אחר של העיר, מפעל טכנולוגיית להבים, שהיה בעבר בבעלות משפחת ורטהיימר מתשלובת ישקר, מתקרב אף הוא, עם סגירתו הצפויה ב־2025 ופיטורי אלף העובדים שבו. גם בעלי מלון קרלטון הוותיק שעל הגעתון מתכננים להרוס אותו ולהקים קומפלקס חדש במקומו.
הגעתון נמצא בלב האזור הצפוף ביותר מצפון לקו חיפה. הוא משמש ציר שמחבר בין תחנת הרכבת והים, וניצב בשורה אחת עם הרחובות המסחריים היקרים בארץ. בספטמבר אשתקד נמכרה בו למשל חנות בשטח של 45 מ''ר במחיר של 1.67 מיליון שקל – יותר מ־37 אלף שקל למ''ר. באוגוסט לפני כשנתיים שילמה קרן ריאליטי 77.5 מיליון שקל עבור הזכויות בקרקע של מפעל וחנות זוגלובק המשתרעים על פני 11 דונם. כשנה קודם לכן הודיעה חברת הבנייה אלון גבע על רכישת שטח מסעדת פינגווין בעסקה המוערכת בכ־22 מיליון שקל.
"אני המומה, זה היה כמו בית בשבילי, ועכשיו תראה, הדלתות נעולות", אומרת קלרה אבגיל בסמוך לחנות זוגלובק שאליה באה כבכל שבוע לערוך קניות של בשרים, עופות ואוכל חם לכבוד הנכדים שיגיעו לשבת. "אני קונה פה מאז 1965, ולא ידעתי שהולכים לסגור את המקום. איך עושים כזה דבר? כמעט כל העיר קונה פה".
בזה אחר זה אכן מגיעים לקוחותיה הקבועים של החנות שלא זזה ממקומה מסוף שנות ה־30 של המאה שעברה ומבקשים להיכנס. רגעים קצרים חולפים עד שהם מבחינים בשלט שקבעו הבעלים, בני משפחת זוגלובק, על דלתותיה: "לקוחות יקרים, החנות נסגרה. אנו מודים לכם על נאמנותכם משנת 1937". יעקב אדלר, מוותיקי העיר, עומד ומתבונן בשלט במשך דקות ומתקשה להיפרד. "כואב שמוסד כזה נסגר", הוא אומר. "הכרתי את אברהם ואירמה זוגלובק המייסדים, הם היו גרים כאן בקומה השנייה. היו להם ארבעה ילדים והנכד דני הוא שניהל את החנות עד עכשיו". אדלר מספר על "נופשים מכל המדינה שהיו מגיעים לפה עם צידניות וחוזרים הביתה עם נקניקים מהחנות".
לפני שנים רבות לצד מדרגות הכניסה למעון בני הזוג זוגלובק, שגרו כאמור בקומה השנייה של המבנה והאינטרקום העתיק עוד נושא את שמותיהם, נקבע שלט המספר את סיפורם של בני הזוג שנמלטו מאימת הנאצים בגרמניה ועלו לנהריה ב־1937. הם ייסדו כאן מפעל כשר לעיבוד בשר וייצור נקניקים. בשר הבקר הובא מלבנון ומסוריה ומכונות הייצור הובאו מגרמניה. ב־2020 הועתק המפעל, שגרם ברבות השנים למפגעי ריח וזיהום במרכז העיר, אל אזור התעשייה ביישוב שלומי.
עיר שינה
בעיריית נהריה מציגים בחודשים האחרונים שלל תוכניות שמבטיחות את חידוש פני הגעתון והפיכתו למוקד של טבע עירוני משולב עם מגדלי יוקרה ושטחי מסחר יוקרתיים. הוועדה העירונית לתכנון ובנייה אישרה בספטמבר האחרון את תוכנית לב העיר, המייעדת 2,000 יחידות דיור, 20 אלף מ"ר למסחר, 81 אלף מ"ר לשטחי תעסוקה ו־34 אלף מ"ר לתיירות. כיום לאורך השדרה יש 210 יחידות מגורים ו־100 בתי עסק, כולל מתחם זוגלובק לשעבר. מותגי העבר שהיו בה יכוסו ברבי־קומות, ושלטים שלצידם יספרו על עבר מפואר שהיה ואבד. השאלה היא אם העתיד שמסרטטים לה, יחזיר לנהריה את הכבוד שהחזיקה בו בעבר.
"נהריה הפכה לעיר שינה, צר לי להגיד זאת", קובע יעקב הרן, מאושיות העיר. "הילדים שלי לא גרים פה וכך גם ילדיהם של חבריי. הדבר היחיד שיכול להציל את נהריה הוא מלחמה עם לבנון ואחר כך שלום. הרחוב הזה היה התמזה של לונדון. היו פה מסעדות לרוב ובתי קפה וינאיים. היו גם פנסיונים לאירוח. אני זוכר שהיינו פה 5,000 תושבים ובקיץ היו מגיעים 45 אלף נופשים. זה כמו חצי מיליון איש שהיו מגיעים היום".
הרן נזכר בערגה במלכות היופי הטריות שהיו מגיעות לעיר אחרי הזכייה בתחרות שבמסגרתה קיבלו שבוע נופש בריביירה שעל שפת הים. "היינו כנערים משיטים אותן על יאכטות לראש הנקרה, הייתה פה תחושה של אירופה", הוא מסכם, אבל ממאן להספיד את עירו: "כשסגרו את פינגווין אחרי 83 שנים זה היה כאילו הורידו לי רגל אחת, ועכשיו זוגלובק זה כאילו הורידו לי את הרגל השנייה, ואני צריך לקנות כיסא גלגלים. אבל הכל יהיה בסדר, צריך אופטימיות בחיים".
לאחרונה הציבה העירייה בחזית פינגווין שבמרכז הגעתון חומה, ועליה איורים צבעוניים המפרסמים את חיי התרבות והקהילה בנהריה. מאחוריהם חורבה ושממה. לקוחותיה של המסעדה הוותיקה שנסגרה מוצאים נחמה בחומוסייה סמוכה ובבתי קפה קטנים בסביבה שבהם מגישים את "קפה אילן" לצד טבלת טוטו ומשבצות מספרי לוטו.
"כילד עבדתי בפינגווין במלצרות, כולנו עברנו דרך המסעדה הזאת בנערותנו", מספר זאב ז'בוטינסקי בר ששת, בן 68, יליד מרוקו. "כואב לי שהמקומות האלה הולכים ונגמרים. אבל אין פתרון אחר לעיר. אתה רואה שצריך למצוא מקומות דיור ופרנסה. כל הבניינים פה מסביב עם שתי קומות ייעלמו".
הרוב קובע
התחלת הבנייה במתחמי זוגלובק ופינגווין עוד רחוקה ומוקדם להעריך מתי תצא לפועל. עד אז יוותרו המבנים בשיממונם. בתוכנית השימור למתאר העיר נהריה משנת 2013 נקבע כי בית זוגלובק בן שתי הקומות ומבנה מסעדת פינגווין הם מבנים לשימור ולהם ערך היסטורי. אבל אף אחד כאן לא תמים: הנדל"ן כנראה יכריע את ההיסטוריה והם ייהרסו.
מתנגדי תוכניות המתאר העתידיות טוענים כי הן יגרמו לכאוס במרקם העירוני – מרכז העיר כבר היום נמצא בעומס תחבורתי. הבניינים המתוכננים בו הם בני עד 28 קומות ובראשם מגדל בן 40 קומות שיוקם על חורבות זוגלובק. המתנגדים טוענים כי הוועדה המקומית מיהרה לאשר את תוכניות המתאר של שבעה מתחמים שונים ללא ראייה הוליסטית של כל מרחב הגעתון.
"איך משלבים תוכנית שימור עם מגדל בן 40 קומות שאמור להיבנות פה ותוכניות לשיקום הנחל שעובר ברחוב", תוהה רותם כבסה, פעילה חברתית מהקריות שעד לפני עשור התגוררה בנהריה וכיום בונה בעיר את ביתה. כמו משפחה נהריינית קלאסית, סבה המנוח אימרי קורנוייל ז"ל עבד בזוגלובק במשך 30 שנה, והיא בעצמה עבדה בנערותה במלצרות בפינגווין במשך חמש שנים.
"יש כאלה שרוצים להפוך את הרחוב להייטק, וכאלה שרוצים שייראה כמו עיירה כפרית עם נהר זורם ובתי קפה לכל אורכו", כבסה מספרת. "כאשר יצא נספח השימור לפני מספר שנים מיהרו כל בעלי המבנים להגיש ערעור נגדו, שחס וחלילה לא יפריעו להם למכור בעתיד. כל בנייני הבאוהאוס ברחוב אמורים להיהרס גם כן, ונישאר עם שלטי שימור כחולים של 'כאן היה' ולידם פודטראק של נקניקיות. זה מה שאנחנו רוצים שיישאר מכל העיר הזאת שנוסדה ב־1934? תראה מה עשו בשדרות רוטשילד בתל־אביב. שימרו את חזיתות המבנים, ואפשר שם גם לבלות וגם לנסוע בקורקינט חשמלי ולהיזכר בהיסטוריה וליהנות מהמקום הכי יקר בארץ".
כבסה מציינת כי נהריה משנה את צביונה לעיר דתית יותר. "יש שמירה על סטטוס קוו אך לאט־לאט מבינים שהרוב קובע", היא אומרת. "מרבית העסקים כבר כשרים ומכבדים קהל שומר כשרות. מרבית העסקים בשדרות הגעתון סגורים בשבת והנהגת העיר מקדמת את המקום רק בקיץ. איך אפשר לייצר תיירות כאשר לא בדקו מי הם התושבים החדשים של העיר? חבל לשפוך כסף בלי לחשוב קדימה. היום העוגנים של שדרות הגעתון הם שני בנקים, פועלים ודיסקונט. אם הם ייצאו מהעיר, כפי שנסגרים סניפים בארץ, אז צריך כבר עכשיו לבנות תוכנית ליום שאחרי".
כבסה חוששת כי העיר לא תהיה מסוגלת להתמודד עם המתוכנן לה: "לא תהיה פה מנהטן. את כביש 4 לא שידרגו קרוב ל־20 שנה וגם לא את הכביש המסכן בין נהריה למעלות. אם אתה מגדיל את הבנייה כבר מעבר ל־24 קומות, ומתכנן בניין של 40 קומות, מי מרוויח מזה, הציבור? לא, היזמים מרוויחים. מתכננים פה שבעה מתחמי מגורים שבתוכם יהיה מרכז מסחרי ומקום לשבת ופנאי וכיכר העם ודירות קטנות של שניים או שלושה חדרים. כל התכנונים האלה הם טלאי על טלאי".
העידן הבא
בעיריית נהריה מציגים כאמור מנגד חזון שאפתני ואופטימי. העומד בראשה, רונן מרלי, משוכנע כי עתידה של העיר מזהיר. בחודש דצמבר נבחרה תוכנית אדריכלית שצפויה לשנות את פני מרכז העיר. לפי התוכנית, תוואי הנחל החוצה את נהריה יהפוך למוקד עירוני המשלב בין הטבע, הקהילה והחקלאות. שדרת הגעתון תהפוך למרחב אחד, עורק ירוק, שדרה ארוכה ברוחב של 20 מטרים מהכניסה לעיר ועד לשפך הים. בתכנון החדש תינתן תשומת לב להולכי רגל ותחבורה ציבורית. כמו כן יישתלו לאורך הנחל מינים מקומיים של צמחייה ועצי איקליפטוס. התוכניות הסופיות נמצאות כעת בעבודה והערות הציבור אמורות להילקח בחשבון לפני אישורן.
תוכנית נוספת שעומדת רגע לפני הפקדה מתייחסת למתחם העירוני שבשטחו פעל בעבר מפעל זוגלובק ונרכש כאמור על ידי קרן ריאליטי שעוסקת בהשבחת נכסים. התוכנית רחבה יותר משטחי המפעל ותשתרע על פני כ־90 דונם. היא כוללת גם שטח סמוך, שעליו קיימים מבני מגורים וחנויות, וגם את בית רייך, ששימש לפני דורות כמבנה הביטחון הראשון בעיר ולאחר מכן שיכן בתוכו את הספרייה העירונית והוכרז בתוכנית המתאר לשימור, לצד מבנה חנות הנקניקים הוותיקה של משפחת זוגלובק. בזכות התוכנית, אומרים בעירייה כי עתידים להיבנות בית ספר יסודי חדש במרכז העיר, כיכר עירונית חדשה, חדרי מלון, שטחי תעסוקה, דירות קטנות לצעירים וקשישים לצד דירות למשפחות, וכל זה במרחק הליכה קצר מאוד מתחנת הרכבת והשדרה המרכזית.
