בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעה שהגישו הורים נגד הבן שלהם וכלתם, שבמסגרתה ביקשו לבטל הסכם מתנה שהעניק להם את הנחלה במושב. לטענתם הבן וכלתו הפרו את התחייבותם לגור בנחלה ולעזור להם בזקנתם, אולם השופטת מיכל ברדנשטיין סברה שהסכסוך נעוץ דווקא בהתנהגות מחפירה ואלימה של ההורים כלפיהם.
הורים שישה ילדים – שלוש בנות ושלושה בנים. לפני שנים רבות הם החליטו להעביר את הזכויות במשק, ובמשך כשנתיים ניסו לשכנע אחד מהילדים עד שבסוף בן הזקונים הרים את הכפפה והסכים. העסקה בוצעה ב-2010-2009: כיוון שאין במושב מוסד של "בן ממשיך", ההורים ובנם וכלתם חתמו על הסכם מתנה רגיל ובהמשך הזכויות נרשמו על שמם והם בנו שם את ביתם.
אלא שבחמש השנים שחלפו עד שהסתיימה הבנייה הידרדרה מערכת היחסים בין הזוג הצעיר לבין ההורים בצורה מכוערת. ההורים האשימו אותם בעיכוב בקבלת היתר הבנייה, והאב ניתק איתם יחסים למשך כשמונה חודשים. לאחר מכן, הוא דרש לבטל את ההסכם ולערוך הסכם חדש שיבטיח שהזכויות יגיעו רק לבנו ולא לאשתו – וכשהבן סירב, המתיחות הגיעה לשיא נוסף.
לנוכח ההתנהלות הזו החליטו הבן ואשתו בסופו של דבר שלא לעבור לבית החלומות שבנו, והשכירו אותו. בתגובה הגישו נגדם ההורים תביעה לביטול ההסכם. טענתם הייתה שההסכם הותנה בכך שבני הזוג יגורו לידם ויסייעו להם בזקנתם, והם הפרו את ההתחייבות שלהם. לכן, לטענתם, דין העסקה להתבטל.
הבן ואשתו טענו מנגד כי התנאי היחיד בהסכם היה שלהורים תהיה זכות מגורים בבית שלהם עד מותם – והתנאי הזה מתקיים. הם הדגישו כי מעולם לא דובר על כך שמגורים בנחלה הם תנאי לקבלת הזכויות ולא נכתב תנאי כזה בהסכם.
עו"ד רן שדה אלבום פרטיבצד זאת, הנתבעים הדגישו כי הכוונה שלהם הייתה לעבור לגור בבית והם אף נערכו לכך והשקיעו בו את מיטב כספם, אבל השינוי בתוכניות הגיע בשל התנהגות ההורים שהם לא יכלו לשאת עוד.
השופטת מיכל ברדנשטיין קבעה כי ההורים לא הוכיחו בשום צורה שהיה איזשהו תנאי – בעל-פה או משתמע – למגורים בבית. היא הוסיפה כי התרשמה שלהורים הייתה "ציפיה טבעית ומובנת מאליה לכך שהנתבעים יגורו בבית", וברור שהם התאכזבו מאוד מההחלטה של בנם.
אלא שהם התעלמו לחלוטין מהחלק שלהם בתוצאה הזו. השופטת קיבלה את גרסת הבן ואשתו להתנהלות האלימה של ההורים וציינה כי קיבלה ביטוי גם במהלך המשפט, כשהשניים לא הפסיקו לגדף ולקלל את הנתבעים והאב אף איחל לבנו למות וירק לעבר עורך הדין שלו.
בפסק הדין צוין כי מהעדויות והראיות בתיק עלה שלפני חתימת ההסכם לא דובר מעולם על התחייבות מצד הזוג לגור במשק. גם אם אפשר היה לקרוא לתוך ההסכם תנאי שלא נכתב בו, ההורים הם אלה שגרמו לנתבעים להפר אותו בהתנהגותם. לפיכך התביעה נדחתה וההורים חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 70 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד בן ציון הכהן
• ב"כ הנתבעים: עו"ד דן פיאלה
• עו"ד רן שדה עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
