"חוק התכנון והבנייה הפך להיות חוק בלתי אפשרי. צריך לתקן אותו ופשוט לכתוב מחדש. לצערי, באקלים הפוליטי אי-אפשר להעביר את החוק בפעם אחת. לכן החלטנו שנעשה זאת בכמה שלבים". כך אמר השבוע יו"ר מטה התכנון הלאומי במשרד הפנים, נתן אלנתן, בכנס השנתי של איגוד מהנדסי ואדריכלי הערים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
אלנתן, שאחראי על מינהל התכנון ועל ועדות התכנון והבנייה ומשמש יו"ר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, התייחס בדבריו בעיקר לסחבת בשוק הדיור שבגינה לוקח זמן רב מרגע תכנון פרויקט נדל"ן ועד לסיום הקמתו. בכנס שנערך בקיבוץ אילות שבדרום הארץ הוא ציין כי "אנחנו רוצים לשנות הכול מהבסיס. להבין, לדוגמא, אם צריך בכלל ועדה מחוזית, האם צריך מדרג של תוכניות מקומיות ומחוזיות. להתאים את החוק לחיים האמיתיים כיום".
אלנתן סיפר, בין היתר, כי סעיף 62(א) לחוק, שמתייחס לסמכות הוועדה המקומית, כולל 10 עמודים, ובמטה רוצים להפוך את הסעיף לעמוד אחד בלבד כדי לפשט אותו. "גם פה בין המומחים אני לא יודע מי מכיר לעומק את הסעיף הזה", אמר. לדבריו, "משבר הדיור נוצר גם בגלל חוק התכנון והבנייה והדרך מכוחו להוצאת היתר בנייה. זה היעד הראשון שלי בתפקיד - הסרת חסמים במתן היתרים, לצד שינוי שיטת חישוב השטחים, שצריך לפשט אותה. לריביות של היום יש משמעות קריטית, והשילוב עם הדרך הארוכה להוצאת היתר בנייה מוביל להפסדים ליזמים ולקבלנים. המשימה שלנו היא לשכתב את עיקרי החוק, כי אנחנו מבינים שהמצב לא יכול להימשך כך".
צחי כץ, יו"ר איגוד מהנדסי הערים, אמר בכנס כי "החוק נחקק ב-1965, ועד 2014 היו 101 תיקונים - ממוצע של שני תיקונים בשנה. מאז ועד היום עוד 40 תיקונים". לטענתו, "התיקונים היום של פקידי האוצר הם מתוך ראייה כלכלית ולא תכנונית במסגרת חוק ההסדרים. במקום לעסוק באתגרים בתחום הדיור והתשתיות אנחנו עסוקים בלהטמיע חקיקה שסותרת את עצמה. כל ממשלה מנסה לדרוס את זו שלפניה. הכל תקוע בעיקר בגלל העניין הזה".
עו"ד אייל מאמו ממשרד עוה"ד אגמון-טולצ'ינסקי התייחס גם הוא למצב וטען כי "תהליכי החקיקה המטורפים והעקומים של חוק התכנון והבנייה הביאו לאובר רגולציה שהיא בלתי אפשרית. תהליכי הרישוי כיום מייקרים את הדירות ובסוף מגולגלים לקונה".
עו"ד שלום זינגר, מומחה לדיני תכנון ובנייה והיועץ המשפטי של מרכז השלטון המקומי ופורום ה-15, סיפר: "כתבתי את החוק החדש ב-2010 יחד עם המשנה ליועמ"ש לממשלה, אבל זה נפל מסיבות פוליטיות. עסקנו בדברים הבסיסיים: למה צריך רגולציה? מי הגוף הכי מתאים לרגולציה ספציפית? איפה יש כשלים שרק הגוף הזה יכול לטפל? איפה הממשלה צריכה להתערב לשלטון המקומי? הייתה הסכמה שההתערבות צריכה להיות רק בשוליים. בשנים האחרונות זה שוב מקודם על ידי האוצר במסגרת חוק ההסדרים. הבעיה שהם לא באים מהתחום ושחוקי הסדרים יוצרים פתרונות כשאין בעיות".
עו"ד מירה סולומון, ראש מינהל משפט וכנסת במרכז השלטון המקומי, הוסיפה: "בחוק ההסדרים הקודם ההרגשה הייתה שמשחקים איתנו כיסאות מוזיקליים. הרבה הקלות או הסדרה שלא מסתכלת על הצרכים המקומיים. ועדות מקומיות מקבלות יותר סמכויות, אבל אם לא עמדו בלו"ז, אפשר לעקוף אותן ויצרת סלט. לא נעשתה אבחנה מה מתאים לשלטון מרכזי ומה למקומי. אין חשיבה מה צריך ואיך פותרים כשלי שוק. כולם עושים את הכל ונוצר בלגן".
