בית המשפט העליון דחה לאחרונה באופן סופי שבעה פועלים זרים מסין שביקשו לקבל תושבות קבע בישראל לאחר 15 שנות עבודה בארץ. בכך אישרה השופטת יעל וילנר את ההחלטה שהתקבלה בשתי ערכאות קודמות.
השבעה נכנסו לישראל בשנים 2007-2006 כעובדים זרים בענף הבנייה. רישיונות העבודה שלהם הוארכו מעת לעת על ידי שר הפנים, עבור שניים מהם עד 2019 והחמישה האחרים – עד 2021. לפני כ-3.5 שנים דחה בית הדין לעררים בתל אביב בקשה שלהם שלושה מהם לקבל תושבות קבע. בהמשך איחד בית המשפט תיקים דומים ומספר המבקשים עלה לשבעה. בהליך ייצג אותם עו"ד יוני רן ואילו את משרד הפנים ייצג עו"ד צור הלוי. בהמשך ייצגו גם עורכי הדין אביאב הולנדר, מוריה פרימן ומתניה רוזין.
1 צפייה בגלריה
מהגרי עבודה באתר בניהמהגרי עבודה באתר בניה
ארכיון. מהגרי עבודה מסין באתר בנייה
(צילום: שאול גולן)
"בהתאם לחוק הכניסה לישראל", נימק הדיין דותן ברגמן, "אין למי שאינו אזרח ישראלי (או בעל אשרת עולה) זכות קנויה להתיישב בישראל", וזאת חרף תקופת שהייה ממושכת. ואולם השלושה לא ויתרו והגישו ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב.
גם שם קיבלה השופטת מיכל אגמון-גונן את טענת המדינה שלפיה לשון החוק ברורה ותואמת את הרציונל העומד מאחוריו: מתן אשרה לעובדים זרים לתקופה קצובה, בכפוף להארכות שניתנות כחריג כאשר העובד מודע לכך שמדובר בהארכת אשרת עבודה. "מלשון החוק לא נובע כי מי שנותר בישראל ברישיון עבודה תקופה ממושכת יזכה לקבל מעמד של קבע", קבעה ודחתה את הערעור.
כניסיון אחרון הגישו שבעת העובדים את בקשת הערעור לעליון, שבה חזרו על הטענה כי שהותם הארוכה בישראל מצדיקה להעניק להם רישיונות קבע.
המדינה ומשרד הפנים, מצידם, נותרו בעמדה שאין להם זכות קנויה לקבל מעמד של קבע בישראל, וכי בהינתן שיקול דעתו הרחב של שר הפנים בענייני הגירה הרי שאין מקום להתערב בהחלטותיו, שאינן מעלות שאלה משפטית עקרונית המצדיקה ערעור בגלגול שלישי.
ואכן, השופטת וילנר הסכימה לטענת משרד הפנים וקבעה שעניינם של המערערים אינו נופל לאותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות לערער פעם נוספת. למעלה מהצורך היא ציינה שאף לגופו של עניין – כפי שנקבע בפסק הדין המנהלי – פרשנות המערערים לחוק, המקנה להם כביכול תושבות קבע מעצם שהייתם הארוכה בישראל, "אינה מעוגנת בלשונו או בתכליתו".
בתוך כך נדחתה טענה נוספת שהעלו העובדים הסינים, שלפיה הארכת רישיונותיהם לתקופה ארוכה של כ-15 שנה במצטבר נעשתה על ידי שר הפנים בחוסר סמכות. השופטת הבהירה שאין בכך כדי לבסס תשתית לזכאותם למעמד קבע בישראל.
לפיכך נדחתה בקשת הערעור ובכך נקבע באופן סופי שהחלטת משרד הפנים שלא להעניק למערערים תושבות קבע התקבלה כדין, וכי עליהם לצאת מישראל לאלתר.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ הסינים: עו"ד יוני רן • ב"כ משרד הפנים: עו"ד צור הלוי, עו"ד אביאב הולנדר, עו"ד מוריה פרימן ועו"ד מתניה רוזין • ynet הוא שותף באתר פסקדין