חברת סלקום פתחה לצפייה חופשית ללא תשלום את ערוצי one פרימיום - ערוצים 49,64,65 בשלט, למשך 21 יום, החל מ-22 באפריל עד 15 במאי ב-9:00. לקוחות שכבר מנויים על ערוצים אלה - יקבלו את ערוצים 57-60 בחינם. הערוצים ייסגרו לרכישה בתקופה המדוברת אלא אם לקוח יתקשר ויבקש לרכוש אותם כמנוי לתקופה ארוכה.
לא מדובר בנדיבות פתע אלא בפיצוי שסוכם במסגרת הסדר פשרה בתביעה ייצוגית 34452-07-19 לין נגד סלקום. התביעה הוגשה ב-2010 אך ההליך המשפטי התארך, ביהמ"ש התעכב ושירותי התוכן המדוברים נעלמו מזמן מן העולם. משמע, רק צרכן עם כסף וסבלנות יכול לשרוד הליך כזה נגד חברת ענק.
התובעת היא לקוחת סלקום שטענה כבר ב-2010, בגלגול הראשון של התביעה, כי חויבה על ידי סלקום בתשלום חודשי של 26 שקל עבור הודעות סמס עם תוכן רכילות ששווק תחת השם "הבועה", מבלי שהסכימה לחיובים אלו ומבלי שהיתה בידי סלקום אסמכתא לכך שהלקוחה הסכימה לשלם עבור מסרונים אלו. סך הכל חויבה ב-312 שקל.
התוכן סופק על ידי חברת התוכן יוניסל, שהייתה אז ספקית תוכן גדולה בסמסים, בימים בהם האינטרנט הסלולרי היה עוד בחיתוליו. התביעה הוגשה במאי 2010 לביהמ"ש השלום נגד מספר ספקים.
כעבור כחצי שנה, התובעת תיקנה את הבקשה לתביעה ייצוגית כך שתהא נגד סלקום בלבד. התיקון הוגש כעת לביהמ"ש המחוזי בת"א. הלקוחה טענה כי באותם ימים, חיוב לקוחות על שירותי תוכן, ללא הסכמה מפורשת מראש ובכתב, הייתה תופעה רחבת היקף ולכן יש עילה לתביעה ייצוגית. לטענתה, סלקום הפכה את מכשיר הטלפון הסלולרי של לקוחותיה לכרטיס אשראי כאילו היה מדובר ברכושה שלה. הצרכנים לא התקשרו ישירות עם חברות התוכן ולא היו מודעים להיקף החיובים, כך נטען.
מנגד, סלקום טענה, בין היתר, כי הלקוחה לא הוכיחה קיומה של קבוצה, שכן אין כל ראיה שסלקום נהגה כשיטה לחייב לקוחות בגין שירותי תוכן ללא הסכמתם ובפרט לגבי שירות הרכילות עליו נסובה התביעה. היא גם דחתה את טענת הלקוחה כי זו לא הסכימה לקבל שירותי תוכן. לטענת סלקום, היא כן נרשמה לקבלת שירותי תוכן באופן אקטיבי, בדצמבר 2007 ונתנה את הסכמתה המפורשת לשלם עבורם.
עוד טענה סלקום כי גם התנהגותה מלמדת על הסכמתה, שכן במשך שנה קיבלה מדי יום מסרונים ולא העלתה טענה כלשהי בעניין. עוד טענה החברה, כי אף שאין חובת תיעוד מראש ובכתב להסכמה, הרי שבעניינה של הלקוחה התובעת - קיים תיעוד של מסרון אותו שלחה הלקוחה ומסרון במסגרתו אושר רישומה לשירותי "הבועה". התובעת טענה שלא ביקשה את השירות וכשהבינה שהיא מחויבת - פנתה לחברה להסברים ולהשבת הסכומים שנגבו ממנה שלא כדין לטענתה.
במשפט הוצגו גם עמדות משרד התקשרות והיועמ"ש, שלדעתו על סלקום היה להבטיח שהסכמת הלקוחה היא הסכמה מפורשת.
כעבור שנים של התדיינות, השופט אישר לתובעת בקשה לגילוי ועיון במסמכי סלקום. בהתאם, סלקום חויבה לגלות מסמכים הנוגעים לתלונות של 50 לקוחות שונים בשנים 2016-2010 שמתייחסות לשלוש חברות תוכן לפחות, בגין חיוב בשירותי תוכן במסרונים, ללא הסכמת הלקוחות. עוד חויבה סלקום לגלות התכתבויות עם משרד התקשורת המתייחסות באופן כללי לתופעה והעתקי ההנחיות והנוהלים שבידי סלקום לשנים 2010-2005 שנוגעים לחיוב הלקוחות בגין אספקת שירותי תוכן במסרונים, על ידי ספקי תוכן או חברות תוכן.
הצדדים החלו בהליך גישור שכשל והבקשה שונתה שוב ב-2019 כך שהתמקדה בשירות תוכן אחד - אותו שירות הודעות רכילות לו היו בשיא 758 מנויים בשנה. במקביל, תביעות ייצוגיות דומות נגד ספקי תוכן אחרים כמו אי אינטראקטיב, פופיק ואינטרנט קליק - שעבדו עם חברות סלולר מתחרות - הסתיימו בפשרה.
אחרי תלאות גם ייצוגית זו הסתיימה בפשרה. הוחלט לחשב את הפיצוי לפי גבייה שנתית מכ-6,000 מנויים סך הכל (לפי תקופת הפעילות 2011-2004) והוא הועמד על 1,891,968 שקל כשלאחר צירוף הפרשי הצמדה וריבית מתקבל סכום של 3 מיליון שקל. הפיצוי ניתן לכלל הלקוחות והוא חלקי שכן לא כל הלקוחות מתעניינים בערוצי ספורט. בנוסף, יש פה גם קידום מכירות עבור סלקום שכן ייתכן שיהיו מנויים שיצפו בערוצי הפרימיום, יחבבו אותם ויחלו לשלם עליהם עשרות שקלים בחודש.
התובעת קיבלה פיצוי של 126 אלף שקל בתוספת מע"מ. שכר הטרחה לבאי כוחה נקבע על 630 אלף שקל בתוספת מע"מ.
