בית המשפט המחוזי בירושלים דחה לאחרונה תביעה להפרת הסכם שהגישה חברת "פרמיו השקעות" נגד חברת "חשדר", שממנה רכשה נכס ברחוב יפו בירושלים: התובעת טענה שהוטעתה לגבי הסכום שמשלמת מסעדה השוכרת את הנכס, אולם קבעה שלא הייתה הטעיה ואין עילה לביטול ההסכם.
הסכם המכר בין הצדדים נחתם בדצמבר 2015 תמורת 2.1 מיליון שקל. התובעת טענה שהנתבעים (החברה המוכרת ובעליה) הציגו בפניה מצג שווא שלפיו הנכס מושכר למסעדה פעילה לתקופה של ארבע שנים עם אופציה להארכה, תמורת 18 אלף שקל לחודש בשנה הראשונה ותוספות לסכום בשנים שלאחר מכן.
ואולם בפועל, נטען, עסקת השכירות לא הייתה אמיתית בשל יחסים רומנטיים מיוחדים בין אחת מבעלות המסעדה לבין אחד ממנהלי החברה הנתבעת. הרוכשת ציינה שהמסעדה הפסיקה את פעילותה זמן קצר לאחר חתימת הסכם המכר, דמי השכירות לא שולמו, והתברר כי דמי שהשכירות הריאליים של הנכס עומדים על 9,500 שקל בלבד. היא הדגישה כי מבחינתה הגורם העיקרי להתקשרות בעסקה היה הרצון לתשואה נאותה, ובעניין זה הנתונים שנמסרו לה שגויים.
הנתבעים טענו מנגד שהסיבה האמיתית לרצונה לבטל את ההסכם היא טעות בכדאיות העסקה, שאינה מקימה עילת ביטול. לדבריהם, מנהל התובעת הוא מומחה לנדל"ן והיא התקשרה בעסקה על יסוד בדיקות עצמאיות שערכה מבלי שהסתמכה על מצגיהם בנוגע להשכרה. זאת ועוד, התובעת ידעה כי הסיכוי שהמסעדה תמשיך לפעול בנכס נמוך שכן באותה תקופה ירושלים הייתה תחת מתקפת "טרור הסכינים" ומעטים העזו להסתובב באזור.
עוד טענו הנתבעים כי אמנם בין המנהל לבין אחת מבעלות המסעדה היה קשר רומנטי, אך זה הסתיים כחצי שנה לפני עסקת המכר וממילא לא השפיע על מערכת היחסים העסקית בין הנתבעת לשוכרת.
עו"ד משה פורמןואכן, השופטת חגית מאק-קלמנוביץ דחתה את התביעה וקבעה שמדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה מקימה עילה לביטול חוזה. היא ציינה כי ההשכרה לצד ג' מהווה אמנם אינדיקציה מסוימת לערך הנכס ולביקוש לו, ואולם שכירות אינה חזות הכל ואין זה סביר לראות בקיומו של הסכם השכירות כאלמנט החשוב ביותר שלפיו תקום ותיפול העסקה.
זאת ועוד, כל רוכש יכול, בעצמו או באמצעות אנשי מקצוע, להיחשף לנתונים בנוגע לעסקאות מכר ולהערכה של דמי שכירות מקובלים בנכסים דומים. מה גם שמנהל התובעת הוא בעל ידע ומומחיות מיוחדת בתחום הנדל"ן המניב והוא ערך בדיקות שונות לגבי הנכס טרם רכישתו.
"הטענה שמי שמגלה בקיאות כה רבה בהערכת שווי נדל"ן נפל שבי וטעה להעריך את ערכו אך ורק בשל קיומו של חוזה שכירות עם מסעדה שזה מקרוב הוקמה אינה סבירה", נכתב בפסק הדין.
השופטת ציינה בנוסף כי לא השתכנעה מטיעוני הקונספירציה של התובעת בכל הנוגע ליחסים בין הנתבעת לבין השוכרת. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד יעקב שפיגלמן ושי סיני
• ב"כ הנתבעים: עו"ד ארז חקימוביץ ועמיעד גולדברגר
• עו"ד משה פורמן עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
