עד כמה המשפחה שאליה נולדנו מכתיבה את עתידנו? את המקום שאליו נוכל להגיע? זו שאלה עצומה שמעסיקה חברות בכל העולם, ואת החברה הישראלית במיוחד. חברה מגוונת מאוד, עם פערים גדולים מאוד בין אוכלוסיות, ומצד שני כזו שמצהירה על מחויבות למוביליות חברתית ולאפשרות של אדם להתקדם גם אם נתוני הפתיחה שלו לא פשוטים. שאלת הפערים תלויה בשלל פרמטרים: בנכסים ועושר, בהשכלה, במקום מגורים, בנורמות חברתיות ותרבותיות וכמובן ביכולת לעלות במדרגות השכר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
פרופ' קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל לשעבר והיום סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ערכה מחקר מקיף יחד עם החוקרים גבי גורדון ורועי קנת פורטל, שמטרתו לענות על השאלה עד כמה דור הילדים (ילידי סוף שנות ה־70 ושנות ה־80) הצליח להתקדם מבחינת יכולת השתכרות אל מול דור ההורים שלו. תוצאות המחקר מעודדות במידה מסוימת, ומדאיגות במידה רבה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המחקר מראה כי המוביליות הבין־דורית בארץ נמוכה יחסית. הסיכוי בישראל של ילדים המגיעים מהרבעון התחתון להגיע לרבעון ההכנסה העליון עומד על 14%, נמוך ביחס לממוצע ב־OECD שעומד על 17%. כמו כן, הסיכוי של ילדי הרבעון התחתון להישאר באותו רבעון הכנסה יחסי כמו אביהם עומד בישראל על 36%, לעומת סיכוי של 31% בממוצע במדינות ה־OECD.
"בחברה החרדית עשירון ההכנסה הממוצע ירד מ־4.4 בקרב ההורים ל־3.9 בקרב דור הצאצאים", אומרת פרופ' פלוג. כלומר, קבוצה מוחלשת שממילא התחילה מתחת לממוצע, הידרדרה עוד יותר בדור הילדים. זו ירידה דרמטית למי שהתחיל ממילא בעשירונים נמוכים. "אם בעבר היו משפחות חרדיות שהיו בעשירונים הגבוהים יותר, אצל הילדים זה כבר לא ככה, כי הם לא קיבלו השכלה רלוונטית לשוק העבודה. כמו כן, בדקנו מה הסיכון של ילד שנולד ברבעון התחתון להישאר בו כשהוא בוגר. בקרב חרדים, 50 אחוז יישארו באותו אחוזון נמוך כמו הוריהם. זה נקרא 'רצפה דביקה', מלכודת עוני שלא מאפשרת התקדמות. בקרב ערבים המצב השתפר, ויש התקרבות לממוצע, אבל השיפור הוא איטי. בקרב מוסלמים ישנה עלייה מעשירון הכנסה ממוצע 3.1 ל־4.2, אולם 67% מהנשים שנולדו להורים ברבעון התחתון נשארות ברבעון זה, לעומת 35% מהגברים המוסלמים. בקרב ערבים נוצרים, דור הילדים הינו במצב טוב בהרבה ביחס לדור ההורים, אבל גם בדור הילדים קיים עוני משמעותי".
בקרב יהודים שאינם חרדים תמונת האי־שוויון מעניינת גם כן. בחלוקה לפי מוצא הפערים בין הקבוצות הצטמצמו. העשירון הממוצע בקרב היהודים האשכנזים ירד מ־7.5 בדור ההורים ל־6.3 בדור הצאצאים, בעוד בקרב היהודים המזרחים הוא עלה מ־5.3 בדור ההורים ל־5.6 בדור הצאצאים. הפערים בהשתכרות בין אשכנזים למזרחים עדיין קיימים גם בדור הילדים, אבל הם קטנים יותר.
"סיפור יוצאי ברית־המועצות הוא מאוד מעניין", אומרת פרופ' פלוג על ממצאי המחקר, שיוצג בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה בשבוע הבא. "הם צימצמו באופן מלא את הפער שהיה בדור ההורים. עשירון ההכנסה שעמד על 4.9 בדור ההורים עלה לעשירון הכנסה 5.8 בדור הצאצאים. יש פה קשר הדוק להשכלה. לדור ההורים הייתה השכלה גבוהה, אבל היא לא עזרה להם בשוק הישראלי, כי הייתה חסרה להם שפה או כישורים נוספים שנדרשו להשתלבות בשוק העבודה הישראלי. אותם הורים דחפו את ילדיהם לרכוש השכלה, ובדור הילדים הם יכלו ליהנות משלל יתרונותיה ולצמצם פערים".
"למערכת החינוך, שנמצאת במשבר גדול, יש פה תפקיד קריטי. על המדינה לסבסד חינוך לגיל הרך לאוכלוסיות מרקע סוציו–אקונומי נמוך, לתגבר שעות באזורים עם אוכלוסיות מוחלשות ולהביא אליהם מורים איכותיים"
המחקר שלכם לא מתייחס לנכסים, לירושות, לנדל"ן ולהשקעות. ביוקר המחיה הנוכחי, אנשים יכולים לעבוד מאוד־מאוד קשה, אבל זה לא יספיק בשביל לקנות דירה למשל. ל"כסף ישן" יש פה תפקיד קריטי, הוא מגביר את האי־שוויון.
"אנחנו התמקדנו ביכולת ההשתכרות מעבודה, ואכן לא הכנסנו לחישוב הון ממקורות אחרים וגם לא קצבאות, למשל, שמקבלים באוכלוסיות המוחלשות. לצערי, אין בישראל מדידה סדורה ושקופה של ההון והעושר של האוכלוסייה, אבל ודאי שזה מחמיר את הפערים. הפערים של הכנסה מעבודה הצטמצמו בין היתר כי נשים נכנסו לשוק העבודה ויש היום במרבית המשפחות שני מפרנסים פר משק בית. ועדיין, הפערים בשכר השעתי הם גבוהים מאוד ביחס לעולם. יש קבוצות באוכלוסייה שיצטרכו לעבוד הרבה יותר קשה והרבה יותר שעות בשביל להגיע לאותה רמת הכנסה. לפעמים זה קשור להשכלה או לכישורים ומיומנויות, ולפעמים אלו מקצועות שלא מוערכים מספיק – כמו מקצועות טיפוליים ומקצועות בתחום החינוך, שנתפסים כנשיים".
מה התפקיד של המדינה בצמצום הפערים ביכולת ההכנסה?
"המשמעות הנובעת מהמוביליות הלא־גבוהה בישראל היא שהתהליכים של צמצום הפערים לוקחים דורות. העובדה שבאת מרקע של השכלה יותר נמוכה לצד המוביליות הנמוכה, אומרת שאלא אם המדינה תעשה צעדים הרבה יותר משמעותיים להעדפה מתקנת, סגירת הפערים תתרחש לאט מאוד. למערכת החינוך, שנמצאת היום במשבר מאוד גדול, יש פה תפקיד קריטי. על המדינה לדאוג לסבסוד חינוך לגיל הרך לאוכלוסיות המגיעות מרקע סוציו־אקונומי נמוך, לקדם העדפה מתקנת בתגבור שעות באזורים עם אוכלוסיות מוחלשות ובהבאת מורים איכותיים למקומות אלה. תפקיד המדינה גם לדאוג לאוכלוסייה החרדית ולוודא שלילדים הללו יש כלים לצאת אל עולם התעסוקה. בעיניי אפשר להשלים את התהליך שאמור לקרות בגנים, בבתי הספר ובהשכלה הגבוהה באמצעות מערכת נרחבת ואפקטיבית של הכשרה מקצועית. אצלנו נעשה הרבה פחות מאשר במדינות אחרות בתחום הזה: הממשלה מוציאה הרבה פחות על הכשרה מקצועית, למרות שלאחרונה התקבלו החלטות להרחיב ולשדרג את הטיפול בנושא".
פרופ' קרנית פלוג הייתה נגידת בנק ישראל בין השנים 2013 ל־2018. היא התעקשה לאורך כל השנים לא להעלות את הריבית במשק, גם כששר האוצר משה כחלון חשב אחרת. בכך המשיכה את המדיניות של הנגיד שכיהן לפניה, סטנלי פישר. כעת, כשעליית המחירים משתוללת והאינפלציה גואה, גם הריבית עלתה.
"אני חושבת שחשוב לייצר הבחנה בין יוקר המחיה לאינפלציה", היא אומרת. "בישראל יקר לחיות בהשוואה למדינות אחרות בעולם, וזה קשור להיעדר תחרות בתחומים שונים. אם זה ביבוא, ברשתות השיווק, או בתקנים יחודיים למוצרי יבוא. נראה כי נעשה מאמץ אמיתי על ידי הממשלה הנוכחית לטפל בחסמים הללו בחוק ההסדרים, אבל אני לא יודעת מה מזה יקרה לאור חוסר היציבות וסכנת הבחירות. בשביל להילחם ביוקר המחיה צריך להפחית מכסים, להקל על יבוא מקביל, להפחית את היתרונות של היבואנים הראשיים, להחליש את הקשר של רשתות השיווק עם יבואנים גדולים ולהסיר תקנים ייחודיים למוצרים שיש להם תקנים בינלאומיים".
ומה לגבי העלאת הריבית?
"מה שנעשה בישראל עם הריבית תואם את המהלך שנעשה על ידי מרבית הבנקים המרכזיים בתגובה לעליית האינפלציה. תוואי הריבית העתידי יהיה תלוי בהתפתחויות באינפלציה, וקצב העלייה והעוצמה שלה תלויים בנתונים שיתקבלו. האינפלציה חורגת מיעדה ולכן בנק ישראל מעלה את הריבית. האינפלציה הייתה נמוכה יחסית לאורך זמן, ולאחרונה היא עלתה בגלל נושאים גלובליים בצד ההיצע, כמו בעיות בשרשרת האספקה בגלל הסגרים בסין והמלחמה באוקראינה שגרמה למחסור בתבואה, בדשנים ובמתכות ולעליית מחירי האנרגיה. לצערנו, עליית המחירים מתרחבת עכשיו גם לענפי השירותים, שמושפעים פחות מהעניין הגלובלי. ככל שהעלייה באינפלציה תביא לעליות בשכר עלולה להיווצר ספירלה אינפלציונית, כלומר עלייה במחירי התשומות שמעלה את מחירי המוצרים, את האינפלציה, גוררת עלייה בשכר וחוזר חלילה. כשצרכנים מרגישים שהמחירים רק עולים, הם מקדימים צריכה ומחזקים עוד יותר את האינפלציה. התפקיד של בנק ישראל, באמצעות העלאת הריבית, הוא לעצור את התהליך הזה".
אז יש קשר לעליית מחירים.
"למרות שהאינפלציה בישראל עלתה, בהסתכלות על השנה האחרונה עליית המחירים היא 4%. זה הרבה יותר ממה שהיה קודם, אבל זה בערך מחצית מהעלייה במדינות המפותחות האחרות".
היום בישראל לעבוד קשה זה לא מספיק. בשביל דירה צריך הון שמגיע מירושות או מהשקעות. מחירי הדיור הרקיעו שחקים. יש עכשיו גם גל התייקרויות מאוד קשה בתחום השכירות.
"מדינת ישראל זקוקה לתוכנית של בנייה מסיבית לשכירות ארוכת טווח. יש תוכנית כזו, שהוכרזה כשלפיד היה שר האוצר ב־2014. הוקמה חברה – דירה להשכיר – שהציגה יעד של 150 אלף דירות שמיועדות לשכירות ארוכת טווח, אבל בפועל הבנייה להשכרה ארוכת טווח היא במספרים מזעריים. בשנים האחרונות נבנו אלפים בודדים של יחידות דיור. זה לא מספיק. חייבים לייצר תמריץ מספיק חזק ליזמים בשביל שיוכלו להיכנס לפרויקטים של שכירות ארוכת טווח בהיקפים הרבה יותר גדולים".
מה לגבי שכירות מוגנת?
"יש פה בעיה כי יש ממד של פגיעה בזכות הקניין. אם רוצים אפשר למסות את השכירות, אבל זה עלול להתגלגל על השוכרים עצמם".
"נכון שמשבר הדיור היה במוקד המאמצים של השר כחלון, אבל העצירה הזמנית הייתה תוצאה של תוכנית מחיר למשתכן. אנשים לא קנו דירות כי הם קיוו לזכות בהגרלות. לדעתי זו הייתה תוכנית מאוד רגרסיבית. היו בה לא מעט בעיות"
מנתוני משרד האוצר, שפורסמו בכאן, עולה שהשכר הממוצע של מי שקנו דירה להשקעה באזור המרכז בחודש אפריל עומד על 64 אלף שקל. לעובדי ההייטק למשל יש כוח קנייה מאוד גבוה שנמצא בקרב קבוצה קטנה יחסית. בתקופה שבה כחלון היה שר האוצר ואת היית הנגידה כן הייתה האטה במחירי הדיור.
"אני גם רואה ב'ארץ נהדרת' את ההתרשמות הזו וקוראת את אותן כתבות, אבל צריך לנהל את הדיון הזה על בסיס נתונים שנאספו לאורך זמן. זה נכון שמשבר הדיור היה במוקד המאמצים של השר כחלון, אבל העצירה הזמנית הייתה תוצאה של התוכנית של מחיר למשתכן. אנשים לא קנו דירות כי הם קיוו לזכות בהגרלות. אבל לדעתי זו הייתה תוכנית מאוד רגרסיבית. היא נתנה סבסוד גדול לאנשים שיכלו לשים הון עצמי משמעותי ובכל זאת נהנו מהיכולת לקנות דירות מסובסדות. בתוכנית הזו היו לא מעט בעיות".
מה עמדתך לגבי הצעת החוק להעלות את שכר המינימום ל־40 שקל לשעה?
"צריך להעלות את שכר המינימום מעבר למה שסוכם בעסקת החבילה לאור עליית האינפלציה, אבל לעשות זאת במתינות. צריך לאזן בין הרצון לשפר את השכר של בעלי ההכנסה הנמוכה, אבל לא באופן שיוביל לעלייה חדה בעלויות הייצור של השירותים שנשענים על עובדים בשכר מינימום. הרי זה יתגלגל לעליית מחירי השירותים הללו לצרכן".
במצב הנוכחי, הפערים לצד האינפלציה שוב פוגעים בעיקר בשכבות החלשות.
"הממשלה צריכה לכוון להשגת צמיחה מכלילה. הכוונה היא שכל חלקי האוכלוסייה נהנים מהתהליך הכלכלי ונהנים מפירות הצמיחה. לצערי אנחנו לא עושים מספיק לשם כך. חלק גדול מאוד מהתהליך הזה קשור למערכת החינוך, והחינוך לגיל הרך, אבל לא רק. למשל, צריך לעודד את החדשנות ואת העלייה בפריון בענפים שאינם הייטק. אלו תחומים עם פריון נמוך ועם שכר נמוך. כשרוצים לדחוף לצמיחה מכלילה, צריך שגם בענפים הללו תאומץ טכנולוגיה מתקדמת. צמיחה מכלילה גם קשורה לתחבורה נוחה שמקרבת את הפריפריה למרכז, ולפס רחב בכל קצות הארץ שמאפשר לאנשים ללמוד ולעבוד מרחוק. הרפורמות שעברו בחוק ההסדרים הן בכיוון הנכון, ואני מקווה שיצליחו להשלים אותן".
פורסם לראשונה: 07:24, 17.06.22
