בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגישה אישה בת 65 שדרשה לקבל את חלקה בירושת הוריה ללא מינוי נאמן, אף שהם קבעו כך בצוואותיהם בשל התמודדותה עם בעיות רפואיות ונפשיות. היא טענה שמכיוון שנמצאה כשירה ולא מונה לה אפוטרופוס, יש להעניק לה את חלקה בירושה ישירות, אולם השופט שאול שוחט הדגיש את חשיבות כיבוד רצון המת.
הירושה צוותה למבקשת ולשתי אחיותיה. ההורים ערכו צוואות נפרדות שבהן כתבו כי לנוכח בעיות רפואיות ונפשיות שמהן סובלת הבת, חלקה בנכסי העיזבון יוחזק עבורה בנאמנות. האם ביקשה ששתי האחיות האחרות ינהלו את חשבון הנאמנות עבור אחותם ואילו האב הפקיד את המשימה בידי אחת האחיות.
האם הלכה לעולמה ב-2007 והאב ב-2021. לאחר מות האב מונה מנהל עיזבון לרכוש שהותירו ההורים ובסמוך לאחר מכן הגישה הבת בקשה דחופה לבית המשפט למשפחה בתל אביב לפתיחת חשבון נאמנות על שמה ולמינוי בא כוחה דאז כנאמן לכספים שהיא אמורה לקבל ממנהל העיזבון. במסגרת זו היא ביקשה שיוקצה לה תשלום חודשי, מעין "דמי מזונות", בסכום של 5,000 שקל שיועברו אליה מחשבון הנאמנות.
אחיותיה התנגדו והעלו חשש כי על רקע אשפוזיה בעבר, ייתכן שהיא זקוקה לאפוטרופוס או לכלי משפטי אחר שיגן על רכושה. ואולם, בינואר נעתר בית המשפט לבקשה. בפסק הדין נכתב כי בא כוח היועמ"ש במשרד העבודה והרווחה עדכן כי אינו מתכוון לבקש מינוי אפוטרופוס בעניינה. גם בא כוח היועמ"ש באפוטרופוס הכללי הודיע כי בהסתמך על עמדת בא כוח היועמ"ש במשרד העבודה והרווחה, אין לו מניעה כי חלקה של האישה בעיזבון יועבר לידיה.
בחלוף כחצי שנה פנתה הבת לבית המשפט בבקשה חדשה "לשחרור הנאמן מתפקידו ושחרור כספי הנאמנות לטובת הנהנית". היא טענה כי בינה לבין בא כוחה שמונה כנאמן התגלו חילוקי דעות מהותיים ולפיכך היא מבקשת להעביר לחשבונה הפרטי את כל הכספים הנמצאים בחשבון הנאמנות.
עו"ד עדי חןאוראל כהןבית המשפט דחה הפעם את הבקשה תוך שהסתמך על צוואת האם המנוחה והוראותיה, כמו גם על הסכמת הבת בבקשה הראשונה שלפיה ימונה נאמן על הכספים שתקבל מעיזבון ההורים. בית המשפט מינה נאמנת במקום עורך דינה לשעבר של המבקשת. בבקשת רשות הערעור טענה הבת כי מדובר בהחלטה שפוגעת באופן קשה ובלתי מידתי באוטונומיה שלה ובזכותה לפעול ברכושה כרצונה, וזאת בהיעדר צידוק שכן היא כשירה ואינה זקוקה לאפוטרופוס.
השופט שאול שוחט דחה את הערעור וכתב: "בהליכי קיום צוואה אין שני צדדים. יש שלשה. אחד שאיננו וישנו. הוא השלישי. כל ציפייתו היא שדבריו, אותם גולל בגיליון הנייר שהותיר אחריו, יקוימו כפי שהתכוון ורצה". הוא ציין שאין כל מחלוקת כי רצונם האמיתי והברור של ההורים היה שהמבקשת לא תוכל לעשות בחלקה בעיזבונם מנהג בעלים וחלק זה ינוהל לטובתה כנהנית בנאמנות על ידי אחרים.
בפסק הדין הוסבר כי החלטת בית המשפט שלא להעביר את כספי העיזבון לבת נבעה מכך שזה היה רצון ההורים ואין בה משום הטלת דופי בכשרותה המשפטית של המבקשת. "המבקשת, להבדיל מאחיותיה, לא ירשה את הוריה המנוחים באופן ישיר אלא חלקה בעיזבון ניתן לנאמנות כשהיא הנהנית באותה נאמנות (אך לא בעלת הרכוש)", נכתב.
אף שניתן היה לקבל את בקשת האישה בהתבסס על עמדת שני הגופים שייצגו את המדינה והסכימו לבקשה, בית המשפט יישם את עיקרון העל העובר כחוט השני בחוק הירושה המורה על כיבוד רצון המת, ונתן בכורה לרצון המצווים ולתקינות הליכי הירושה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשת: עו"ד דן לימור
• ב"כ המשיבים: לא צוין
• עו"ד עדי חן עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
