בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור שהגיש בעל חנות בגדים על פסק דין קודם שבו נדחתה תביעה שהגיש על סך חצי מיליון שקל נגד עובד שלו לשעבר, בטענה שבעצם מדובר היה בשותף שלו. הוא טען שהעובד חייב לו כספים בגין חובות של העסק, אבל השופטים קבעו כי בין השניים היו יחסי עבודה.
ראשית הפרשה בתביעה שהגיש בעל החנות לבית משפט השלום, שבמסגרתה דרש מהעובד 553,290 שקל מכוח השותפות שלטענתו התקיימה ביניהם. מנגד הגיש העובד תביעה בבית הדין לעבודה בגין זכויות שונות המגיעות לו לטענתו לאור העובדה שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק.
לנוכח המחלוקת בשאלה אם מדובר בשותפות או ביחסי עבודה, הועברה גם תביעת הבעלים לבית הדין לעבודה. בהליך התברר שההתקשרות בין הצדדים נמשכה מסוף 1999 או תחילת שנת 2000, ועד סוף שנת 2016.
בחודשים הראשונים להתקשרות הועסק העובד כמוכר בחנות. לאחר כמה חודשים הצדדים הסכימו שהוא יוגדר שותף בחנות וחלקו יהיה 30%. למרות זאת, בחלק מתקופת ההתקשרות הונפקו לו תלושי שכר. אלה לא שיקפו את השכר האמיתי, שהיה גבוה יותר, והונפקו על סכום נמוך כדי שהעובד יוכל לקבל הטבות סוציאליות כמו הנחה בארנונה.
בנובמבר 2016 חתם העובד על מסמך הכולל סכומים שהוא חייב לכאורה לחנות. הבעלים טען כי בין הצדדים היו יחסי שותפות לכל דבר ועניין ותלושי השכר נועדו רק לצורך ההטבות ואינם מעידים על יחסי עובד ומעסיק. בנסיבות אלה, לדבריו, השותף חייב לו כספים בגין חובות החנות לאחר ספירת המלאי בעת פירוק השותפות, בתוספת כספים שנטל מהעסק וכן חלקו בהוצאות השותפות.
הנתבע טען כי הבעלים ניצל את תמימותו, פיתה אותו בהבטחות שווא ושידל אותו להיות "שותף" בכדי להתחמק מתשלום זכויות סוציאליות, כאשר בפועל הוא עבד כמוכרן בחנות בפחות משכר מינימום וללא תנאים.
בית הדין לעבודה הגיע למסקנה שלא התקיימה שותפות בין הצדדים ומדובר ביחסי עובד מעסיק ותפקידו של הנתבע התמצה בהפעלת החנות וניהולה. בין היתר, בית הדין בחן את כוונת הצדדים, וכן את יחסי הכוחות הלא שוויוניים ביניהם. בנסיבות אלה נדחתה התביעה והתובע חויב בהוצאות בסך 25 אלף שקל.
בעלי החנות הגיש ערעור לבית הדין הארצי, אך נדחה על ידי השופטים לאה גליקסמן, חני אופק-גנדלר ומיכאל שפיצר, שקבעו כי אין בסיס להתערבות בממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי. בנוגע למסמך ההתחייבות שעליו חתם העובד הם כתבו כי מפסק הדין האזורי עלה שהוא חש מאוים, לא קיבל פירוט אמיתי לגבי החובות וכי לאחר שחתם ישב בביתו ובכה.
הם הוסיפו כי נסיבות אלה אינן מצדיקות ביטול ההתחייבות אך לאור העובדה שלאורך שנים ניהלו הצדדים את ענייניהם במחשכים, במזומן, הרחק מעיני הרשויות, ובשל הערפל הראייתי לא ניתן לקבל את המסמך כמחייב.
עם זאת, השופטים קבעו כי מכיוון שהצדדים היו שותפים מלאים להתנהלות הכספית הלא תקינה, והמוכר אף קיבל תלושי שכר פיקטיביים לצורך הטבות סוציאליות, ראוי להפחית את ההוצאות בהן יחויב המערער בשתי הערכאות לסך של 10,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד דורל ליבוביץ, עו"ד איריס לוי אברהמי
• ב"כ המשיב: עו"ד חוה ולר
• עו"ד אריק שלו עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
