ועדת ערעורים בבית הדין המנהלי בעפולה קיבלה לאחרונה תביעה של שוטר ותיק וקבעה כי המקור של מלוא הנכות שממנה הוא סובל בברכו היא בשירותו במדים. בכך היא דחתה את עמדת משרד הביטחון, שהסכים להכיר רק ב-80% מהנכות, והתעקש שהיתר הם תוצאה של השמנה הנמצאת באחריות השוטר.
השוטר נחבל בברכו שלוש פעמים במהלך שירותו מאז שנות ה-80 ומצבה החמיר לאורך השנים בגלל תנאי השירות. בדצמבר 2020 קבע קצין התגמולים במשרד הביטחון כי יש לייחס לשירות רק 80% מדרגת הנכות הכללית. השוטר ערער וביקש שנכותו תוכר ככזו שנגרמה כולה עקב השירות.
בדיון בבית המשפט הסתמך קצין התגמולים על חוות דעת מומחה אורתופדי מטעמו, שהסכים שהשוטר נפגע בתקופת השירות אך ציין כי במקביל הוא סובל מהשמנת יתר וכאבים בשתי הברכיים עם התפתחות "שינויים ניווניים". הוא הוסיף שקיים קשר חלקי בין הפגיעה בברך שמאל לבין החבלות וייחס 20% מהנכות להשמנת היתר.
השוטר טען שלאחר שתי החבלות הראשונות הוא סבל מכאבים ומגבלת תנועה בברך, ועקב כך עבר מתפקיד לחימה לתפקיד משרדי, הוגבל במאמצים פיזיים וזו הסיבה לעלייה של 15-10 ק"ג במשקלו. הוא הפנה למסמך מ-1990 שלפיו נמנע מלצאת לקורס קצינים כתוצאה ממצב הברך.
הוא צירף לערעור חוות דעת של מומחה לכירורגיה של הברכיים ורפואת ספורט, שטען כי יש לייחס את כל הליקוי בברך לשלוש החבלות. המומחה הוסיף כי עודף המשקל נגרם כתוצאה משתי החבלות הראשונות ולכן אין להביאו בחשבון כגורם בפני עצמו.
משרד הביטחון השיב כי גם אם השוטר עבר מתפקיד לחימה לתפקיד משרדי בעקבות הפגיעה, הוא עדיין היה מסוגל לפעילות גופנית. כראיה הציג מסמך רפואי בודד המעיד שהשוטר עבר בתקופה זו תאונת אופניים.
אבל ועדת הערעורים בבית הדין המנהלי בעפולה, בראשות השופט בדימוס יובל שדמי, קיבלה את הערעור. בהחלטה צוין כי קיים תיעוד רפואי של דיאטנית משטרתית מסוף 1999, שבה נאמר שבשנתיים האחרונות יש עלייה עקבית במשקלו של השוטר, "עקב פציעה והפסקת פעילות גופנית".
עוד נכתב כי ראייה יחידה על תאונת אופניים אינה מעידה בהכרח על פעילות גופנית ממשית בתחום זה. נקבע כי טענת קצין התגמולים במשרד הביטחון שלפיה עודף המשקל תרם גם הוא לליקוי היא סתמית ושרירותית, ולא עלתה מפורשות בחוות הדעת הראשונה מטעמו.
"על קצין התגמולים להראות ולשכנע על פי מאזן ההסתברויות, שעודף המשקל אינו נובע כשלעצמו ממגבלת התנועה של השוטר עקב החבלות הראשונות", כתבה והוסיפה כי הוא לא עמד בנטל.
הוועדה הבהירה כי מכיוון שהוכחה טענת השוטר שלפיה העלייה במשקל נבעה ממצבו הרפואי כתוצאה מהחבלות שנגרמו בשירות, היא משתלבת ב"שרשרת הסיבתית" הנובעת כולה מהחבלות, ואין לראות בה גורם נפרד המפחית מאחריות קצין התגמולים.
הוועדה הדגישה את הרציונל של החוק, הנועד לכך שמשרד הביטחון יתגמל שוטר הסובל מנכות עקב שירותו. בנסיבות אלה נקבע כי הפגיעה בברך שמאל נבעה כולה מהשירות. קצין התגמולים חויב בהוצאות בסך 5,000 שקל והחזר שכר טרחת המומחה מטעם השוטר.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד שרון מאירי עוסק בדיני צבא וביטחון
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
