בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות שהגישו אחייניה של אישה שהלכה לעולמה לצוואה שבמסגרתה הורישה את כל רכושה לאחד הדודים שלהם. השופטת תמר סנונית פורר לא קיבלה את טענתם שלפיה הצוואה פסולה מחמת טעויות בניסוחה, העדר כשירות מצד המנוחה והשפעה בלתי הוגנת שהופעלה עליה.
למנוחה ובעלה, שנפטר לפני כארבעה עשורים, לא היו ילדים. בתחילת 2010 היא עברה לבית אבות, ושלושה חודשים לאחר מכן ערכה את הצוואה שבמוקד הדיון, ובה הורישה הכול לאחיה, ואם לא יהיה בחיים בשעת מותה – לבנו ולאחיין נוסף.
השנים חלפו, כל אחיה של המנוחה נפטרו ובמרץ 2020 גם היא הלכה לעולמה. לאחר מותה הגישו הזוכים בצוואה תביעה לקיומה, בעוד חלק מהאחיינים שלא נכללו בה הגישו התנגדות. הם טענו שיש כמה טעויות בצוואה השוללות את תוקפה – למשל בשם בית הכנסת שבו ביקשה להנציח את שמה. אחד מהם העיד כי הוא מכיר את בית הכנסת ובר המצווה שלו נערכה שם, אך המנוחה טעתה בכתיבת השם של המקום.
בנוסף טענו המתנגדים כי בשעת עריכת הצוואה הייתה דודתם במצב קוגניטיבי ירוד ו"לא ידעה מימינה ומשמאלה", והופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת מצד אחיה, הזוכה המקורי בצוואה שאף היה מעורב בהכנתה. מנגד טענו הזוכים כי דודתם הייתה כשירה בעת החתימה על הצוואה, וכי המסמך משקף את רצונה ביחס לרכושה אחרי שנים רבות שבהן אחיה ובנו דאגו לה.
ואכן, השופטת סנונית פורר דחתה את כל טענות המתנגדים. אשר לשגיאה בשם בית הכנסת היא קבעה שלכל היותר מדובר בטעות סופר שאינה שוללת את תוקף הצוואה. גם טענת חוסר הכשירות נדחתה, לאחר שמומחה בית המשפט מצא שרוב הסיכויים כי בשעת החתימה על צוואתה הייתה המנוחה צלולה. עורכת הדין שניסחה את הצוואה חיזקה מסקנה זו, כשאישרה כי למנוחה אמנם היו קשיים בהליכה והיא נעזרה במקל ובהליכון, אולם מבחינה שכלית היא הייתה דעתנית ואסרטיבית.
עו"ד נתן מינקוביץבפסק הדין נקבע שלא הופעלה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת ואחות בבית האבות העידה כי אחיה הזוכה בצוואה ובנו ביקרו אותה "ודאגו לה באופן ראוי לציון". השופטת הדגישה שדבריה משמעותיים דווקא בגלל שהובאה לעדות מטעם המתנגדים.
מנגד נמצא שחלק מהמתנגדים בקושי התעניינו בדודתם. כך, אחת המתנגדות אישרה שב-10 השנים בהן שהתה דודתה בבית אבות, היא ביקרה אותה פעמיים בלבד. מתנגד אחר אישר שביקר אותה 6-5 פעמים ולא היה עמה בקשר טלפוני. יתרה מכך, באחת הפעמים שבהן דודתו נפלה וביקשו ממנו לעזור הוא לא נענה לבקשה ואפילו לא הגיע לבית החולים כדי לבדוק מה מצבה.
בסוגיית המעורבות בהכנת הצוואה האמינה השופטת לעדות עורכת הדין כי האח הזוכה המתין בחלק נפרד של המשרד בשעה שהמנוחה חתמה על הצוואה. עובדת נוספת אישרה שהאח ישב בחדר המזכירות ואילו המנוחה ישבה עם עורכת הדין בחדר הישיבות, כשהדלת ביניהם הייתה סגורה.
השופטת סיכמה ש"הוכח כי המנוחה הייתה בקשר הדוק, קרוב, מיטיב וקבוע עם אחיה שנים על גבי שנים... בנסיבות הללו הורשה לאח ככלל בצוואה ורק אם לא יהיה בן החיים למבקשים, הגיונית ומסתברת מנסיבות חייה של המנוחה וקשרי המשפחה שניהלה בפועל". המתנגדים חויבו לשלם לזוכים הוצאות משפט בסך 63,180 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשים: עו"ד פשה אלון
• ב"כ המתנגדים: עו"ד קראוס ועו"ד אלזם
• עו"ד נתן מינקוביץ עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
