כשמדובר ברשות המסים, הרי שחיוב וגביית מס יכולים להיעשות רק אם קיימת לכך הוראה בחוק. כלומר, לא עצם הכוח השלטוני הוא זה שמקנה יכולת לחיוב מס, אלא החוק עצמו ויישומו בידי בעל התפקיד. כלל בסיסי זה הובהר לאחרונה בפסק דין מעניין בנוגע לרווח שצמח לאדם ממכירת קערה עתיקה.
שיטת המיסוי בישראל משייכת רווח למקור שהניב אותו. פקודת מס הכנסה מסווגת את המקורות השונים ובוררת את אלו החייבים במס – מקור פירותי או הוני. הכנסה שלא נמצא לה מקור באחד משני המסלולים האלה, לא תהיה חייבת במס. אבל מה אם מדובר בהכנסה גבוהה מאוד? מבחינת רשות המסים, כך אפשר ללמוד מפסק דין שפורסם לאחרונה, אי-מיסוי רווח משמעותי הוא חוסר צדק ודי בכך כדי להצדיק הטלת מס.
מדובר בפסק דין שבו עמדה לדיון עסקת מכירת קערה עתיקה עשויה זכוכית רומית. מקורה של הקערה ככל הנראה במצרים מהמאה הרביעית או החמישית לספירה. היום הקערה מוצגת במוזיאון הזכוכית של קורנינג בניו יורק. תושב ישראל בן 50, שאין לו קשר לתחום העתיקות, רכש את הקערה בתל אביב למטרת נוי תמורת 28 אלף שקל. במשך כתשע שנים עמדה הקערה על מדף בסלון ביתו, ואפילו נפלה ונשברה. לימים התברר ערכה של הקערה, והישראלי מכר אותה למוזיאון תמורת 1.35 מיליון דולר (ברווח של כארבעה מיליון שקל).
מס הכנסה סבר שמדובר ברווח מעסק, או לכל הפחות מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, כך שעל המוכר לשלם מס הכנסה. הנישום סירב להשלים עם ההחלטה והגיש ערעור. לאחר שבית המשפט בחן את עמדות הצדדים הוא בחר לקבל את זאת של הנישום. השופט הרי קירש השתכנע שהוא רכש את הקערה כקישוט לביתו ולא ממניעים מסחריים. בין היתר הוא ראה במשך הזמן שחלף מהרכישה עד למכירה כמעיד על היעדר כוונה לעשיית רווח מהיר.
עו"ד יהושע (שוקי) ג'אנההשופט היה ער למבחנים השונים ואף בחן האם הם עולים לכדי "עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי". הוא גם ציין את התהיות השונות שעולות מהפרשה, למשל כיצד בחור יחסית צעיר רוכש קערה לשם נוי במחיר של עשרות אלפי שקלים, עם זאת, השופט השתכנע שהרכישה מעידה על טעם יקר, אבל לא על מסחריות, הואיל וזו נעשתה מבלי להתעניין בזיהוי הקערה, וההזדמנות המסחרית הכרוכה בה. בתוך כך הבהיר השופט שפנייה לשמאי לצורך הערכת הכלי אינה סממן למסחריות.
"אחת ההבחנות בין מכירת נכס באופן מסחרי/עסקי (פירותי) ובין מכירה הונית, היא מקורה של עליית שווי הנכס ממועד רכישתו ועד מועד מכירתו. האם העלייה נובעת ממעשיו היזומים של הבעלים המכוונים להשביח את הנכס, או שמא שווי הנכס עלה בשל מגמות שוק כלכליות המשפיעות על המחירים של נכסים מאותו סוג, ללא קשר למאמציו של הבעלים", כתב השופט.
השופט הגיע למסקנה, כי אין לסווג את פעולת המכר כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. בשלב הבא עבר השופט לבחון האם יש הצדקה למסות את המכירה כרווח הון.
"חפצים פשוטים ורגילים"
רשות המסים טענה כי אמנם על מכירת מטלטלין לשימוש אישי לא מוטל מס אך במקרה זה הקערה לא נרכשה לשימוש אישי כך שהיא לא נכללת בחריג. לשיטתה, החרגת מיטלטלין לשימוש אישי מהגדרתו של "נכס" בפקודה נועדה לפטור ממס רק חפצי בית פשוטים ורגילים. דברי ערך יקרים מאוד אינם יכולים לעמדתה להיחשב מיטלטלין לשימוש אישי, ללא קשר לצורת השימוש בהם.
בית המשפט לא חסך ביקורת על השקפת רשות המיסים. "המשיב העדיף לעסוק בדין הרצוי (לפי השקפתו) ולא בדין המצוי שעל בית המשפט ליישם", כתב השופט תוך שדחה את עמדת הרשות על כל חלקיה.
השופט הבהיר שהמבחן להחרגת חפץ מהגדרת נכס הוא פשוט ונדרשים שלושה יסודות: 1. הרכוש הוא בבחינת "מיטלטלין". 2. המיטלטלין שייכים לאדם יחיד. 3. החזקת המיטלטלין על ידי היחיד היא לצורך השימוש האישי שלו, או של בני ביתו.
עיון בלשון פקודת מס הכנסה מגלה – ללא צורך בפרשנות נוספת – כי המונח מיטלטלין לא הוגבל לסוגים מסוימים של מיטלטלין. בנוסף, החריג לא מוגבל למיטלטלין שערכם הכספי נמוך מסכום מסוים. לפיכך מתחייבת המסקנה כי החריג חל על כל סוגי המיטלטלין ולא כפי שניסתה רשות המיסים לטעון.
השופט סיכם שהרווח שנצמח לנישום ממכירת הקערה איננו חייב במס לפי פקודת מס הכנסה, לא כרווח פירותי ולא כרווח הוני. הוא כתב כי "עמדת המשיב (רשות המיסים, ש"ג) נגזרה מהשקפה לפיה כל התעשרות כספית ראויה להיות ממוסה לפי הפקודה וזאת כדי להגשים עקרונות צדק. בעיני המשיב תוצאה של העדר מיסוי היא מקוממת ובלתי צודקת, לנוכח התוספת הממשית לעושרו של המערער. דא עקא, עליי לשפוט על פי הדין המצוי, ודין זה מושתת, גם היום, על תורת המקורות. במקרה זה נקבע כי מקור ההתעשרות הוא במישור ההוני ולא במישור הפירותי, אולם לאור הגדרת 'נכס' והחריג לה, אין בסיס חוקי לחייב במס את הרווח ממכירת הקערה".
בסופו של דבר ערעור הנישום על החיוב במס התקבל ורשות המיסים חויבה בהוצאות בסך 40,000 שקל.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• התיק: ע"מ 29712-02-19
• ב"כ המערער: עוה"ד שגיא גרשגורן, הילה תירוש ואלעד רן
• ב"כ המשיב: עו"ד אדם טהרני מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
• עו"ד יהושע (שוקי) ג'אנה עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
