בית משפט השלום בפתח תקווה הכריע לאחרונה בסכסוך סביב מגרש במושב יד רמב"ם בין הבעלים המקורי שלו לבין חברו, שבנה עליו בית. הראשון טען שמימון הבנייה היווה הלוואה בלבד תמורת אפשרות לגור שם תקופה מסוימת ללא שכירות, ואילו השני התעקש שהנכס נמכר לו. השופטת עדנה יוסף-קוזין קבעה שאכן מדובר היה במכירה.
במסגרת פרויקט הרחבה שבוצע לפני כשני עשורים במושב הנמצא סמוך לרמלה, הקצתה רשות מקרקעי ישראל מגרש לטובת בתו של הנתבע. אלא שלא הייתה להם בזמנו יכולת כלכלית לבנות בית על המגרש, ומשכך חבר של האב ביצע את הבנייה. מאז מתגוררים החבר ואשתו בבית, אולם הבת נרשמה כבעלת הזכויות בנכס.
בתביעה שהגישו בני הזוג הם טענו כי לפני בניית הבית נמכר להם המגרש תמורת 122 אלף דולר, ומשכך המקרקעין והבית שעליו שייכים להם בלבד. בהתאם הם ביקשו לחייב את הנתבע ובתו לעשות את הפעולות הדרושות לצורך השלמת עסקת המכר ורישום הבית על שמם.
מנגד, הנתבע כפר בכך שנרקמה בין הצדדים עסקת מכר. לטענתו הסכומים שהשקיע חברו בבניית הבית ניתנו לו כ"הלוואה לטווח ארוך", ובתמורה לכך הוסכם שהחבר יוכל לגור בבית תקופה מסוימת מבלי לשלם שכירות. לפיכך, לצד כתב ההגנה, הגיש הנתבע תביעה לפינוי בני הזוג מהבית ולחיובם בדמי שימוש ראויים.
עו"ד אופיר מלךאבל השופטת יוסף-קוזין מצאה את גרסת התביעה אמינה יותר. היא קיבלה את טענת החבר שלפיה הנתבע מכר לו את המגרש תמורת 122 אלף דולר מפני שהיה אז חסר אמצעים. נפסק כי עלויות הבנייה כולן שולמו מכיסו של החבר, וכי הנתבע כלל לא היה מעורב. בנוסף, הבית עוצב באופן בלעדי על ידי בני הזוג והם אלה שהתקשרו מול נותני השירות השונים לצורך הבנייה.
בפסק הדין צוין כי לנתבעים לא הייתה כל מעורבות בתכנון הבית, הם לא לקחו חלק בבנייתו, לא התעניינו בתוכניות, לא בעלות הבנייה, לא באיכותה, לא בטיב החומרים, איכותם או עלותם, ולא בבעלי המקצוע שעסקו בתכנון ובביצוע ושכרם. עובדות אלה העידו שהצדדים ראו את ההתקשרות כמכירה סופית. טענת הנתבע שמשך ידו מעיסוק בעניינים הללו מפני שסמך על החבר לא הותירה רושם משכנע.
השופטת אף עמדה על העובדה שעד היום, יותר מ-20 שנה אחרי הבנייה, טרם הוחזרה אותה "הלוואה" נטענת. היא דחתה את טענת ההגנה שלפיה תמורת ההלוואה הייתה שכירות חינם לתקופה כלשהי, בנימוק שהיא בלתי סבירה או הגיונית: "לא מתקבל על הדעת שאדם ישקיע מזמנו ומרצו בניהול וביצוע פרויקט בניית בית מגורים תמורת חודשים ספורים של מגורים בבית שיבנה".
עובדה נוספת שהעמידה באור שלילי את גרסת ההגנה היא שלנתבע לקח 15 שנים תמימות להגיש את תביעתו לפינוי התובעים מהבית. השופטת תהתה מדוע לקח לו כל כך הרבה זמן אם לשיטתו מדובר בבית שלו. לאור זאת נקבע כי עסקת המכר תושלם באופן שתמורת תשלום יתרה של כ-400 אלף שקל יועבר הרישום בטאבו על שם בני הזוג.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד אירית ינקוביץ
• ב"כ הנתבעים: עו"ד ד"ר יחיאל וינרוט, עו"ד שמואל הקר, עו"ד יהודה רוזנגרטן
• עו"ד אופיר מלך עוסק במקרקעין ונדל"ן ומושבים וקיבוצים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
