בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור שהגיש שחקן הכדורגל לשעבר אליניב ברדה על החלטת פקיד שומה למסות את מכירת כרטיס השחקן שלו להפועל באר שבע כהכנסה מעבודה. ברדה טען שמדובר במכירת נכס בעל ערך כלכלי, שנעשתה ללא קשר להעסקתו בקבוצה, ולכן המס צריך להיות על רווח הון (בסכום נמוך יותר), אבל השופטת אורית וינשטיין לא קיבלה את עמדתו.
ב-2013 חתם ברדה עם הפועל באר שבע על הסכם העסקה לשנים 2015-2013 שבו נקבע כי משכורת הבסיס שלו תעמוד על כ-40 אלף שקל בחודש והוא יקבל בונוסים בהתאם לביצועים שלו ושל הקבוצה. בהסכם נפרד הוא מכר לקבוצה את זכויותיו הספורטיביות (כרטיס השחקן) תמורת 3.628 מיליון שקל. מדובר למעשה בהסכם שמבטיח לקבוצה בלעדיות על השחקן, וערך התמורה נקבע לפי כישוריו, גילו, מדינת המוצא שלו, הנתונים הספורטיביים שלו והפוטנציאל להעביר אותו לקבוצה אחרת.
בשומת המס שהוציא פקיד שומה חיפה לברדה עבור שנים אלה הוא החשיב את מכירת כרטיס השחקן כהכנסה מעבודה. בערעור שהגיש על כך ב-2019 טען ברדה כי לא מדובר בשכר עבודה אלא במכירת נכס בעל שווי שוק שצריך למסות כרווח הון, בסכום נמוך יותר.
פקיד השומה טען מנגד כי הסכם ההעסקה והסכם מכירת הזכויות הם למעשה הסכם העסקה כולל שנכרת במסגרת יחסי עובד-מעסיק בין השחקן לבין הקבוצה. התשלום שקיבל ברדה מכוח ההסכם הוא למעשה שכר על כך שהעמיד את ההון האנושי שלו לטובת הקבוצה ולפיכך נחשב כהכנסה מעבודה.
ואכן, השופטת אורית וינשטיין קיבלה את עמדת פקיד השומה. "מנקודת מבטם של דיני המס, השואפים תמיד למסות עסקה על פי מהותה הכלכלית האמיתית, יש לראות בהסכם הזכויות בין המערער לקבוצה, המעגן את 'מכירת' כרטיס השחקן על-ידו, כחלק ממכלול הסכמי העבודה בין הצדדים, ואין לייחס משמעות לפיצול ההסכמים. אי לכך, התקבול בגין הסכם הזכויות מהווה תקבול שניתן למערער במסגרת יחסי עובד-מעביד", כתבה.
בפסק הדין הובהר שבהעברה של הכרטיס לקבוצה שבה בחר תמורת תשלום מביע השחקן הסכמה לשחק בקבוצה באופן בלעדי. כלומר, לעבודה אצלה. על כן, אין שוני בין התמורה שהוא מקבל על פי הסכם ההעסקה לבין זו שנקבעה בהסכם מכירת הזכויות הספורטיביות – בשניהם הוא הסכים להעמיד את שירותיו וכשרונו לטובת המעסיקה. לפיכך התמורה שהוא מקבל במסגרת שני ההסכמים היא בגדר שכר עבודה.
עוד ציינה השופטת כי שחקן שמוכר את זכויותיו הספורטיביות לא נפרד מכרטיס השחקן לנצח אלא מקבל אותו חזרה בתום תקופת ההעסקה, כך שלא מדובר במכירה לצמיתות של נכס בהתאם להגדרת המונח "מכירה" בפקודת מס הכנסה. לפיכך הערעור נדחה וברדה חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד ענת אנגל טנא, עו"ד הלנה בן ברוך
• ב"כ המשיב: עו"ד לינוי רוזנר מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
• עו"ד ירון נדם עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
