בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה כי סירובה של בת 87 בעלת דירה במתחם ההסתדרות בגבעתיים לחתום על הסכם פינוי-בינוי במתחם אינו סביר. השופטת מיכל עמית-אניסמן כתבה כי "מלחמת חרבות ברזל, במהלכה נכפה על הציבור במדינת ישראל להפנים עוד יותר, בצער, בכאב ובמחיר עצום של חיי אדם, את חשיבות קיומו של מרחב מוגן תקני (לרבות ממ"ד) לשמירה והגנה על חיי האזרחים בעורף", מצדיקה את דחיית הסירוב של האישה.
ביולי 2018 אושרה תוכנית התחדשות עירונית להריסת 915 יחידת דיור ישנות ובניית 2,679 יחידות ב-19 מגדלי מגורים במקומן, לאורך רחוב ההסתדרות שבחלקה הדרומי של העיר. על פי ההסכם, שנחתם מול "אאורה ישראל", עתיד כל אחד מבעלי הדירות במתחם לקבל נכס חדש ומודרני בקומה 11 ומעלה, ששטחו יהיה גדול בלפחות 45 מ"ר מדירתו הישנה.
אף שמדובר על פניו בעסקה אטרקטיבית שתניב לה תועלת כלכלית של שני מיליון שקל, סירבה אחת מבעלי הדירות לחתום על ההסכם. במאי 2022 הגישו השכנים התומכים הפרויקט – שכינו עצמם "בני ערובה" של הסרבנית – עתירה לאכוף את ביצועו באמצעות מינוי גורם שיחתום על ההסכם במקומה.
הסרבנית טענה בתגובה שהיא מתגוררת בדירה מאז 1963 ועומדת לה הזכות בגילה המתקדם לסרב להיטלטל בדירות שכורות עד השלמת הבנייה. היא הדגישה שהיא לא מתנגדת לפרויקט כשלעצמו, אלא כל שהיא מבקשת הוא לקבל את דירתה החדשה, או לפחות את תמורתה, כאן ועכשיו.
אבל השופטת עמית-אניסמן דחתה אותה וכתבה: "אמנם הנתבעת אישה מבוגרת ואין להקל ראש בטענותיה בדבר מצבה הבריאותי ובדבר גילה המתקדם. יחד עם זאת, אין בנסיבות אישיות אלו כשלעצמן כדי להצביע על כך כי ביצוע עסקת הפינוי ובינוי מולה, בתנאים שסוכמו עם שאר בעלי הדירות, הינו בלתי סביר".
היא הפנתה להליך משפטי אחר שבו נפסק כי בקשת סרבן לעבור ישירות לדירתו החדשה מחמת גילו המתקדם, מבלי לבלות את תקופת הביניים בדירה שכורה, נחשבת כדרישה בלתי סבירה בעליל.
השופטת הטילה ספק באמינות גרסת האישה ביחס לסיבה שבגינה היא מסרבת לחתום. כך, הקשישה, שדירתה ממוקמת בקומה הרביעית ללא מעלית, סיפרה שרק לאחרונה נאלצה בשל מצבה לעבור לדירה אחרת. אלא שממסכת הראיות עולה כי עוד מאוגוסט 2018 היא עומדת בסירובה לחתום.
בנסיבות אלה ציינה השופטת שקיים קושי לקבל את הטענה שלפיה מצבה הרפואי הנוכחי של הסרבנית הוא העומד בבסיס סירובה המתמשך לחתום על ההסכם במשך למעלה מחמש שנים, ולכן אין לראות בו כסירוב סביר.
השופטת הוסיפה כי מלחמת "חרבות ברזל" המתחוללת בימים אלה מהווה נימוק משמעותי לקבלת העתירה. לדבריה, עצם העובדה שהדירות החדשות בפרויקט נועדו לשפר באופן ניכר את רמת המיגון של הדיירים, יש בה להטות את הכף לעבר המסקנה כי תנאי ההסכם אינם מפלים את הנתבעת לרעה, אף בהינתן נסיבותיה האישיות.
לפיכך השופטת קבעה שהנתבעת היא "בעל דירה מסרב" כהגדרת סעיף 2(א) לחוק פינוי בינוי, ומשכך יש מקום למנות בעל תפקיד שיהיה מוסמך להתקשר בעסקה בשמה. ואולם השופטת הותירה לנתבעת אפשרות לעדכן תוך חודש האם היא מוכנה לחתום בעצמה, באופן שייתר את המינוי.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד רונית ליבשין ועו"ד חן עמידור
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מיידן שוקר
• עו"ד אדיר שמואל עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
