את חגי תשרי העביר איתן ניישלוס (Eitan Neishlos), איש עסקים ומיליונר אוסטרלי-ישראלי, בתל אביב. "בפעם האחרונה הייתי בישראל לפני הקורונה", הוא אומר, כשהוא משקיף מגג הדירה הגדולה, ששכר בעיר הלבנה, אל הים. "התגעגעתי. כאן אני מוקף בחברים ובמשפחה, ומרגיש בבית".
למי שהשם ניישלוס, עדיין אינו אומר הרבה, הדבר אינו מקרי. עד עכשיו, בחר היזם הסידרתי שמתמקד בעיקר בעסקי פינטק, להישאר בצל. לא לחשוף יותר מדי את פעילותו העסקית, קל וחומר את חייו הפרטיים.
"מכל חוויה בחיי - למדתי"
אם יש כאלה שבכל זאת מזהים את שמו, יש לשער כי זה מגיע בעקבות הזוגיות שהיתה לו עם הדוגמנית הקנדית, לי לוי, האקסית של יאיר נתניהו. השניים נפרדו לאחר שכבר היו מאורסים. בתחילה, נדמה היה שזה עוד סיפור אהבה מהאגדות, כזה שבו המציאות עולה על הדמיון. בסוף 2019, חודשים ספורים לאחר שפצחו ברומן, הוא שלף טבעת יהלום יקרה במיוחד, והיא אמרה " I DO". אלא שלעיתים, אגדה לחוד ומציאות לחוד, ולאחר כשלוש שנות זוגיות, השניים הפרידו כוחות לתמיד.
"ברשותך, לא אתייחס לנושא", אומר ניישלוס. "דברים שבינו לבינה, צריכים להישאר כך. הפרק הזה שייך לעבר שלי, ומכל חוויה בחיים שלי, לטוב ולרע, למדתי. מה שעומד לנגד עיניי עכשיו, זה העתיד. אני מקווה ומצפה להכיר בחורה ישראלית, לה אנשא, ואיתה אקים בית בישראל".
"משפחה ציונית"
בריאיון ראשון, מספר היזם הסדרתי מה הביא אותו להחלטה להתחיל למקד חלק מהפעילות שלו בישראל, ולחלק את זמנו בין אוסטרליה וישראל. בריאיון איתו מתגלה דיסוננס, שמאפיין את חייו העסקיים והפרטיים. שילוב של ניהול קשוח ואסרטיבי עם רגישות, זה להיות זאב בודד במקביל להיותו חלק בלתי נפרד מאירועים חברתיים נחשבים, ואפילו התחביבים שלו מוכיחים זאת: מצד אחד נהג מירוצים, שלוקח סיכונים וטס אל האקסטרים, מצד שני מנגן על פסנתר ומקדיש חלק מהפעילות שלו להצלת חיות בר.
הוא נולד בחיפה, וגדל בדירה קטנה וצנועה. כשהיה בן שנה, עברו הוריו, חנוך וחנה, שהגיעו לישראל מלטביה בשנות ה-70, לפרטוריה, בירת דרום אפריקה. "אני מאוד גאה בהם", הוא אומר. "אבי נלחם כאן במלחמת 73, וקיבל תארים בטכניון, בנסיבות מאתגרות. הוא התחיל את לימודיו כשהוא מדבר רק רוסית, בזמן שספרי הלימוד היו באנגלית, וההרצאות בעברית, והוא הצליח בגדול".
לאחר שעברו להתגורר בדרום אפריקה, אביו עבד על טורבינות רוח ששימשו לטכנולוגיית מסוקים, ואמו הפכה מנהלת בנק להשקעות. "כבר כילד, בשל עיסוקי הוריי, נחשפתי לתחומים של טכנולוגיה ובנקאות, וגם לעולם האקדמיה והדיפלומטיה, כשאבי הפך פרופסור באוניברסיטת יוהנסבורג, ובהמשך שימש ראש המשימה הדיפלומטית ללטביה בדרום אפריקה. קחי את כל התחומים האלו, והם חלק ממה שאני עושה כיום". הוריו, אחותו יעל, מדענית מחשבים, בעלה, אותו מכנה ניישלוס ג'נטלמן אמיתי, וילדיהם, מתגוררים היום בסידני. "המשפחה שלי מאוד ציונית", הוא מדגיש.
"אקזיט בגיל 20"
את הקריירה שלו כיזם וכאיש עסקים החל עוד בזמן לימודיו האוניברסיטאים בדרום אפריקה. כשהיה בן 20, פיתח עם חבריו ללימודים חברת אינטרנט, ממנה פרש לאחר שעשו אקזיט. לאחר מכן עבד במשרד עורכי דין מוביל, ועבר לתחום הבנקאות. לפני כחמש שנים עבר להתגורר בסידני, לאחר שקיבל הצעה לפתוח בה את חברת Resonance Australia. את הקשר שלו עם Resonance, ספקית של תשתיות תשלום ושירותים נלווים למוסדות פיננסיים שמתמחה במתן פתרונות תשלום טכנולוגיים מתקדמים לעסקים, החל עוד בזמן ששימש מנהל פיתוח עסקי ויועץ משפטי של African Resonance, שהוקמה על ידי אביו. לאחר שעזב את התפקיד, נשאר בה כבעל מניות.
כמנכ"ל החברה הוא הוביל אותה לקשר העסקי המשמעותי הראשון שלה עם ישראל. במרץ 2019 החליטה לאומי קארד (ששינתה את שמה למקס - MAX), להרחיב את פעילותה בתחום התשלומים, כדי להפוך מחברת כרטיסי אשראי לחברה העוסקת בתחום מוצרים פיננסיים שונים. במסגרת אסטרטגיה זו, היא רכשה את השליטה בכספיט טכנולוגיות תשלום, לפי שווי חברה של 100-50 מיליון שקל, כשקבוצת Resonance, שהחזיקה עד אז ב-8% מכספיט, הגדילה את אחזקתה בחברה ל-30%. "לאחר חמש שנים עזבתי את תפקיד המנכ"ל כי רציתי לגוון את החוויה העסקית שלי, ולשחרר לעצמי יותר זמן לפילנתרופיה".
היום הוא מתמקד בעסקים בתחום הפינטק, משלב בין השקעות לבנקאות, כששווי החברות בהן משקיעה חברת ההשקעות שלו, חוצה את ה-100 מיליון דולר. בין היתר הוא הבעלים הראשי של חברת Dashpay, שמציעה מתקני קבלת כרטיסי חיוב וכרטיס אשראי. החברה, שמאושרת על ידי מאסטרקארד וויזה, מציעה שירותי סוחרים במחירים נמוכים יותר.
את החברה הוא רכש ב-2015, כשלאחר רכישתה, החל לכוון למכירת העסק ל-Capital Appreciation LTD, ספקית תשתיות ופתרונות תשלום למוסדות פיננסיים, שרשומה בבורסה של יוהנסבורג. שנתיים לאחר הרכישה, הוא ביצע את המכירה, כשהוא נשאר בעל מניות ודירקטור ב-Capital Appreciation LTD.
"שבירה של מודלים עסקיים מסורתיים"
ניישלוס הוא גם בעל מניות ויועץ לדירקטוריון של חברת הפינטק CashD, שבאמצעות המערכות התפעוליות באוסטרליה, מציעה שירותי תוכנה לעובדים בהיקפי משרה שונים, במטרה לאפשר להם גישה לכספיהם בזמן אמת, לפני מחזור השכר הרגיל שלהם. "המשימה של צוותי CashD היא לחולל מהפכה באופן בו אנשים מקבלים תשלום ממקום עבודתם", הוא מסביר.
למה מהפכה?
"הפילוסופיה בבסיס החברה היא שעובדים יכולים לבחור איך ומתי הם יקבלו את התשלום החודשי שלהם. למה שמשכורת של עובד שכיר בחברה מסודרת לא תשולם עד הרגע האחרון? הסיבה היא מגבלות טכנולוגיות, לוגיסטיקה וניהול. במיזם שלנו יש שבירה של מודלים עסקיים מסורתיים. הצוות שלי יכול לשלב את האפליקציה הניידת עם חברת שכר. אנחנו עושים עסקה עם החברה, והם מוכנים לשלם לעובד את השכר במהלך החודש בפעימות, שנוחות לו. אנחנו מקבלים מזה דמי עסקה. זו חדשנות שכבר לקחה אותנו רחוק ויצרה ביקוש לתשתית תשלום גלובלית".
בגיל צעיר יחסית, אתה תמנון עסקי ואיש עשיר במיוחד. איך זה מרגיש?
"אני חושב, שזה בדיוק הזמן להתחיל לדבר על פילנתרופיה", הוא משיב באלגנטיות, מתעלם מתשובה ישירה לשאלה, ומכוון למשנה הסדורה שלו, שבבסיסה נמצא השילוב שבין עסקים ופילנתרופיה, והרצון לייסד כמה שיותר "עסקים עם מצפון", כפי שהוא מכנה אותם.
התחלת השיחה בנושא מתמקדת בסיפור חייה של סבתו, אמו של אמו, Babushka תמרה, כפי שהוא מכנה אותה באהבה. "גדלתי על סיפורי השואה של הוריהם של שני הוריי, אבל הסיפור שלה מהדהד", הוא אומר, גומע עוד לגימה מהקפה, ועיניו מתכסות בלחלוחית קטנה. "סבתא תמרה נולדה ב-1929 במינסק. כשהיתה בת 11, משפחתה נרצחה על ידי הנאצים, והיא ניצלה בזכות משפחה נוצרית, פאוטר וינינה חורוסביץ, שהחביאו אותה בביתם בבלארוס, ביחד עם שלוש בנותיהם.
"הזוג ואחת מהבנות נרצחו על ידי הנאצים, כשאלו גילו את המסתור. סבתי לא נחה ולא שקטה, עד שב-1966 קיבל הזוג חורוסביץ ביד ושם תעודה של חסידי אומות העולם. לאחר שהיא נפטרה, לפני כעשר שנים, מצאה אמי בארגז נעליים ישן יומן שהיא כתבה, זו הצוואה הרוחנית שלה, שאני שוקד על קיומה. לפני כשנה, כשהוזמנתי לדבר ביום השואה באוסטרליה, התמקדתי באותם 25,000 לא יהודים, חסידי אומות העולם, שסיכנו את חייהם כדי להציל חיי יהודים".
"לחיות את החיים במלואם - ולתת בחזרה"
אחת הפעילויות הפילנתרופיות המרכזיות שלו היא במסגרת הארגון Courage to Care (אומץ לטפל), שהוקם באוסטרליה לפני כ-20 שנה, במטרה למנוע אפליה ובריונות באמצעות תוכניות חינוכיות. "מזה כשנה אני משמש יו"ר הארגון. כשקיבלתי את המינוי, הרגשתי תחושה של חובה לייצג את סבתי. התוכנית שלנו מתמקדת בסטודנטים ובצעירים, אותם אנחנו מחברים לסיפורים של אותם אנשים, שהצילו יהודים בתקופת השואה, וכמובן לסיפורים של ניצולי שואה, שנכון להיות נשארו 17 באוסטרליה. כך אנחנו מעבירים מסר של סובלנות קהילתית.
"יש בארגון כבר מעל 100 מתנדבים, כשעד היום מעל 200,000 צעירים שמעו את הסיפורים וקיבלו הרצאות על אנטישמיות, גזענות וכל צורות הקנאות. 'לעולם אל תשכח', אנחנו אומרים, כחלק משיעורי ההיסטוריה, אבל מעבר לשיעורים, אנחנו רוצים לעורר מודעות ולשנות התנהגות. אנחנו גם מחנכים על סיפור רצח העם ברואנדה, על רציחת העם הארמני, ואפילו על מצוקת האבוריג'ינים באוסטרליה. הפעילות שלי בארגון גם עזרה לי לפתח מודל, עליו אמורה להתקיים הפילנתרופיה במאה ה-21".
והוא?
ראשית, עליך להמשיך במה שאתה עושה טוב. אם אתה יכול לתרום מכספך, אז תרשום את הצ'קים. שנית, צריך לבנות קהילות כי לקולקטיב יש כוח. שלישית, תביט על המשאבים האישיים והעסקיים שלך, ושאל את עצמך איך אתה יכול לתרום באמצעותם. למשל, לי יש ניסיון רב בתחום הטכנולוגיה, לכן בין היתר, אנחנו מתכננים ליצור פלטפורמה אינטראקטיבית יותר לנושא, באמצעות לימוד מרחוק. אחרון, תזכור שזמן זו גם דרך לתרום".
קל להיות פילנתרופ עם מיליוני דולרים בבנק.
"אני עדיין לא ביל גייטס", הוא משיב מיד. "לכן, כשהתחלתי לשאול את עצמי, איך עוד אני יכול לתרום מלבד כסף, התשובה הברורה היתה: זמן, כשחלק מהזמן שלי מוקדש לפעילות, וחלק ליצירת הדור החדש של הפילנתרופים. שתדעי", הוא מישיר מבט, "העבודה הפילנתרופית שלי מגוונת מאוד ומונעת על ידי רגש. ספגתי עליה גם ביקורות כי כמו כל דבר בחיים, אנחנו מקבלים ביקורת על דברים שאנחנו עושים, לטוב ולרע".
מה אתה עושה איתה?
"הביקורת אינה רלוונטית עבורי. אשאר בנתיב שלי ואעשה מה שאני מאמין בו, מתוך מה שמעניק לי השראה. אני צריך ורוצה לחיות את החיים במלואם, אבל במקביל לתת כמה שיותר בחזרה".
הוא תורם וגם משמש מנטור בקק"ל אוסטרליה, JewishNationalFund, וגאה במיוחד בפעילות של גיוס כספים לחיילים בודדים, במסגרת עמותת "רואים רחוק", שמכשירה ומלווה בוגרים על הרצף האוטיסטי בצה"ל ובשוק האזרחי, במקצועות נדרשים.
בפברואר האחרון, למשל, הוא נצפה על היאכטה המפוארת שלו, עם תומר חמד, חלוץ נבחרת ישראל בכדורגל והיום שחקן וולינגטון פיניקס הניו זילנדית, רעייתו, הדוגמנית שונית חמד, ויוסי אשד, שליח ישראל לגיוס משאבים ב-JNF Australia. ההפלגה התקיימה במסגרת אירוע התרמה לעמותה, והיתה חלק מהשקת קמפיין Gen Chai ("דור חי"), במסגרתו כל צעיר מהקהילה יתרום 18 דולר מדי חודש לעמותה.
"הוזמנתי להיות דובר מרכזי בארוחת ערב גאלה ראשונה לצעירים. גייסנו כסף לפרויקט, שתומך בחיילים בודדים בישראל. דיברתי עם הקהל, עודדתי אותם לתת כסף, והבטחתי לעשות מאצ'ינג. בסוף הערב הייתי צריך לרשום צ'ק די גדול", הוא צוחק. "גם הסברתי לקהל, שהביטוי "עם ישראל חי" אומר, שהאומה נמצאת בישראל ומחוצה לה. לכן, כשחיילים בישראל מגינים על מדינת ישראל, הם גם נותנים אריכות ימים לקהילות יהודיות ברחבי העולם. לאחר האירוע הגיעו כ-20 מהצעירים לביתי, להתייעץ איתי איך הם יכולים להמשיך לפעול. הצעתי שכל אחד מהם יתרום 18 דולר לחודש, וכך יווצר מספר משמעותי לתרומה, משם נולד המיזם 'דור חי'". הוא גם פעיל, תורם וחבר דירקטוריון במרכז הישראלי לשיקום חיות הבר, והרשימה עוד ארוכה.
"כדי להבין את ישראל, צריך להבין את מנהיגיה"
בתקופת הקורונה קדח במוחו רעיון נוסף, שהביא אותו לכניסה לתחום התקשורת. הוא הקים את חברת ההפקות "18 השתקפויות". "המטרה היא לספר את סיפוריהם של מנהיגים פוליטיים ברחבי העולם", אומר ניישלוס. כעת הוא עובד על מיני-סדרה על ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל.
למה רבין?
"דמותו עדיין מהדהדת אצל המוני אנשים, בלי קשר לדעות הפוליטיות שלהם. רבין, שנמצא בכל ציון דרך של ההיסטוריה הישראלית, עמד על מנהיגות ודמוקרטיה, ללא קשר לאמונות שלך, שני ערכים שאנחנו חייבים לאמץ. בנוסף, כדי להבין את מדינת ישראל, אתה צריך להבין גם את מנהיגיה".
קח אותי חמש שנים קדימה. איפה מוצאים אותך?
"ההישג הגדול בחיי הוא העובדה, שנולדתי בישראל. אני מגיע לכאן כדי לפתח את העסקים שלי פה, ולחזק את הקשר שלי למדינה. אני גם רוצה לחקור הזדמנויות פילנתרופיות נוספות, בארץ ובעולם, ולהגדיל את המעגל. גם להיות מנטור ודוגמא אישית לפילנתרופים עסקיים כדי שאינטרסים עסקיים יתרכזו במצפון חברתי. וכמו שאמרתי, אני מקווה, שתמצאי אותי נשוי לישראלית, ואבא להכי הרבה ילדים, שאשתי תסכים שיהיו לנו".