בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה עיריית רעננה נגד חברה שהפעילה מסעדה בעיר בגין חוב ארנונה של כ-150 אלף שקל משנת 2012. השופט אביים ברקאי קבע שהתביעה התיישנה מאחר שהוגשה יותר משבע שנים לאחר שנוצר החוב.
חברת "מיעד-מיקיעדי" החזיקה בנכס וניהלה בו מסעדה עד אמצע נובמבר 2012. הנכס היה חלק ממתחם הידוע כ"בית גמלא" ברעננה, ובו שלוש חטיבות שונות המשמשות למסחר ולמשרדים. המתחם בו נמצאה המסעדה כלל גם שטחים משותפים ואלה הביאו למחלוקת ביחס לחיובי ארנונה.
במרץ 2012 הוציאה העירייה לחברה שומת ארנונה ביחס לנכס. בעקבות השומה הוגדלו חיובי הארנונה של החברה לשנת 2012 והועמדו על כ-126 אלף שקל. החברה הגישה השגה על השומה החדשה והלינה על כך שחויבה בגין שטח משותף בתעריף של שטח הנכס עצמו. ההשגה נדחתה בספטמבר 2012 ולא הוגש ערר על דחייתה, כך ששומת הארנונה הפכה סופית.
החברה עזבה את הנכס בנובמבר 2012. למרות זאת, ב-2013 הגיש בא כוחה השגה על ארנונה לשנה זו, ומשנדחתה הוגש ערר שהצטרף לשורה ארוכה של עררים בגין נכסים באותו מתחם. כלל העררים נדונו במשך כמה שנים והם נדחו כולם בהחלטת ועדת הערר מיולי 2019.
כחצי שנה לאחר דחיית כלל העררים פנתה העירייה לחברה בדרישה לתשלום החוב מ-2012, ולאחר כשבעה חודשים נוספים הוגשה התביעה. העירייה טענה בין היתר שההליכים מ-2013 ואילך עיכבו את מרוץ ההתיישנות.
עו"ד איתי הכהןצילום: ישראל מלובניאבל השופט אביים ברקאי הבהיר כי תקופת ההתיישנות לתביעה היא שבע שנים והיא מתחילה להימנות ביום שבו התגבש החוב. הוא הוסיף כי אמנם הקפדה על מניין תקופת ההתיישנות עלולה להביא לתוצאה בה חוטא ייצא נשכר ונישומים יחמקו מחובות ארנונה, אבל ההקפדה משרתת צורך ואינטרס ציבורי ביצירת ודאות משפטית.
"דיני ההתיישנות מביאים בחשבון את הקושי הכרוך, מהיבטו של הנתבע, בשמירת הראיות וההוכחות שיסיעו לו לשחרר עצמו מסכנתה של תביעה לאורך זמן", כתב השופט.
הוא ציין שלושה נימוקים לדחיית התביעה. הנימוק הראשון הוא התיישנות, שכן חלפו שבע שנים ממועד התגבשות החוב. בנוסף, ההשגה מ-2013 לא עיכבה את מרוץ ההתיישנות שכן החוב ל-2012 הפך חלוט עוד קודם. בתוך כך ציין השופט שהליך השגה לשנת 2013 והערר היו תמוהים ומיותרים, לנוכח העובדה שהחברה עזבה את הנכס.
"כך או כך, אין בהליכי הסרק שנוהלו בין הצדדים ביחס להשגה וערר בגין שנת 2013, כדי לדחות את מניין תקופת ההתיישנות של חוב משנת 2012", נקבע. לבסוף כתב השופט כי החוב התיישן גם כלפי בעלי השליטה וסיכם: "אין ספק שהמחוקק לא התכוון לאפשר לעיריה לישון על זכויותיה במשך שנים". העירייה חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 8,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד ליאור שפירא, עו"ד גל אלפסי
• ב"כ הנתבעים: עו"ד דוד גואטה, עו"ד אברהם קניג
• עו"ד איתי הכהן עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
