בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגישו אלמנתו וחמשת ילדיו של מטופל בן 43 שמת מדום לב בבית החולים הממשלתי פוריה בצפון: השופטת בלהה טולקובסקי דחתה את גרסת המדינה שלפיה המנוח ניתק עצמו מהמוניטור, וקבעה שמשפחתו תפוצה ב-2.9 מיליון שקל.
בתביעה נטען שהאב היה המפרנס היחיד במשפחה. ביום האירוע חזר האב מעבודתו בשעה 16:00 והתלונן שהוא חש כאבים בחזה. הוא פנה לרופא המשפחה בקופת החולים שביצע לו בדיקת א.ק.ג והורה על פינויו באמבולנס לבית החולים. הוא התקבל בחדר המיון בסביבות 18:30, וב-19:50 נמצא במיטתו ללא סימני חיים. ניסיונות החייאה לא צלחו ובשעה 20:50 נקבע מותו.
לטענת בני המשפחה, האב לא חובר למוניטור בחדר המיון כך שלא זוהתה הפרעת קצב שהתבררה בדיעבד כקטלנית. מומחה מטעמם כתב בחוות דעתו שהאב הופנה למיון באבחנה ברורה של אירוע לבבי חריף והיה צריך להיות מחובר באופן רציף למוניטור. לדבריו, לו היו מזהים את הפרעת הקצב מיד לאחר הופעתה, סיכויי ההישרדות לאחר קבלת מכת חשמל תוך פחות משתי דקות היו גבוהים מ-90%.
המדינה הכחישה את הדברים וטענה שהמנוח קיבל טיפול נאות וחובר למוניטור מרגע הגעתו לבית החולים. לדבריה, הוא ניתק את עצמו מהמוניטור בניגוד להנחיות הצוות הרפואי ויצא מחדר המיון כדי לדבר עם בני משפחתו ששהו במקום. בנסיבות אלה, מותו לא יכול היה להימנע.
בתגובה ציינו בני המשפחה כי אם האב אכן חובר למוניטור, הרי שהיה על בית החולים לשמור את תרשימי המכשיר שהם חלק מהרשומה הרפואית שמתעדת את הטיפול במנוח. לדבריהם, בית החולים התרשל בכך שלא דאג לשמירתם ולהדפסתם של תרשימי המוניטור.
עו"ד אורלי לאשאושרי מוסינדיואכן, השופטת בלהה טולקובסקי קיבלה את התביעה וקבעה שאין מחלוקת שהמנוח שהגיע לבית החולים בשל חשד לאירוע לבבי חריף היה צריך להיות מחובר למוניטור. היא ציינה כי אין ברישומים שנערכו לפני מותו התייחסות כלשהי לחיבור למוניטור. ההתייחסות הראשונה מופיעה בטופס סיכום הפטירה שבו נרשם כי היה מחובר למכשיר. מעבר לכך, אין פירוט לגבי התרשים.
בפסק הדין נקבע שחלה על בית החולים חובה לשמור את תרשימי המוניטור כחלק מהרשומה הרפואית, אולם המדינה הודתה שבבית החולים תרשימי המוניטור שמועברים למחשב המרכזי נשמרים למשך 96 שעות בלבד. השופטת קבעה שהתנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק המחייבות שמירת הרשומה הרפואית למשך 10 שנים (ושבע שנים לאחר פטירת החולה). נוכח מות האב, על אחת כמה וכמה, היה על בית החולים לפעול להדפסת תרשימי המוניטור ושמירתם.
בסיכומו של דבר נקבע שהטיפול במנוח במיון נפל מסטנדרט הזהירות הסביר משלא היה מחובר למוניטור כל זמן שהותו ומשלא ניתן הסבר מדוע לא ניתנו מדללי דם, אשר בהתאם להנחיות איגוד הקרדיולוגים, יש לתת אותם לכל חולה שסובל מאירוע לבבי חריף.
השופטת הדגישה שבהיעדר תרשימי הניטור, הנטל להוכיח את סיבת המוות עבר לכתפי המדינה והיא לא עמדה בו. בנסיבות אלה קבעה השופטת שהמנוח נפטר עקב פרפור חדרים, כקביעת המומחה מטעם התובעים. למשפחה נפסקו פיצויים של כ-3.3 מיליון שקל, ובניכוי גמלאות השארים המדינה תשלם להם 2.33 מיליון שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 23.4% מהפיצוי והוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד ע' מולסון, עו"ד צ' אונגר שור
• ב"כ הנתבעת: עו"ד א' כצנלסון ואח'
• עו"ד אורלי לאש עוסקת ברשלנות רפואית
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
