מנהג הוא לבקש כפרה לקראת יום הכיפורים על מעשים לא טובים במיוחד שאדם ביצע בשנה החולפת ועל מעשיו שפגעו בבני אדם או בארגון או גוף כלשהו. אולי העליב, אולי רימה, אולי נהג שלא בהגינות, אולי לא תמך כספית דווקא במי שהיה זקוק לתמיכה ואחרים יצאו נשכרים על חשבונו.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בתחום הכלכלי השנה החולפת מחייבת כפרה לא שגרתית. ראוי שהממשלה היוצאת וקברניטי המדיניות הכלכלית יבקשו סליחה וכפרה דווקא על מה שלא עשו מאז ראש השנה אשתקד. כן, וגם הממשלה הנוכחית כבר צריכה לכפר מעט על עוונות שלושת חודשיה הראשונים.
2 צפייה בגלריה
הבטחות חגיגיות ללא כיסוי. נפתלי בנט, יאיר לפיד, בני גנץ ואביגדור ליברמן בהצבעה על התקציב במליאת הכנסת
(צילום: עמית שאבי)
מנהג הכפרות היהודי העתיק, שמועדו נקבע לערב יום הכיפורים, מחייב על פי המסורת לסובב תרנגול מעל לראשו של כל יהודי ותמורת נטילת חייו "ילך האדם לחיים טובים ולשלום". התרנגול יימסר כצדקה לעניים או ייפדה בכסף הנמסר לעניים. כיום מעדיפים רבים לרחם על התרנגולות ולפדות את עוונותיהם בתרומת כסף. התוצאה היא אחת: "פדיון כפרות".
אז על מה חייבת הממשלה היוצאת לבקש כפרה ומחילה מאזרחי ישראל, ולא רק מהיהודים?
רשימת האל תעשה ארוכה עד מאוד. בראשה עומדת ההחלטה שלא לאשר תקציב מדינה וחוק הסדרים כבר 20 חודשים. את הסליחה חייבים - מי שמנעו את אישור התקציב - מכל שדרות העם. מהקשישים שקצבתם לא עלתה, מהרופאים והאחיות שלא זכו לתגבורת בשל האיסור להוסיף תקציבים ארוכי טווח, מעבר לכספים שהוקצו למאבק בקורונה, מהנערות בסיכון שמעונן נסגר, מחניכי תנועות הנוער שלא תוקצבו ופעילותם הופסקה.
לא, אין לנו די מקום להזכיר את כל הנפגעים מהאיוולת (שאין דוגמתה עוד בעולם) של אי אישור תקציב מדינה בשתי שנות תקציב כל כך קריטיות.
אך הסליחה חייבת להיות רחבה בהרבה. הכניעה ללחצים של קבוצות ומגזרים בחברה הישראלית, שגרמו בשנה החולפת לקיפוח של אלה שאין להם לובי שחברי הממשלה והכנסת קשובים להם - האזרחים קשי היום, העניים שרעבו לא אחת ללחם, המוגבלים שחלקם לא יכולים היו להפנים כלל שקופחו, הקשישים הבודדים-גלמודים שחלקם הלכו לעולמם הרחק מעינם של השבעים, הילדים במשפחות הרוסות.
2 צפייה בגלריה
אין די מקום להזכיר את כל הנפגעים מהאיוולת של אי אישור תקציב בשתי שנות תקציב כל כך קריטיות. בנימין נתניהו וישראל כץ
(צילום : אוהד צויגנברג)
וסליחה גדולה מגיעה גם למגזרים שנפגעו יותר מכל - כי אחרים הועדפו עד מאוד - כמו האמנים ומורי הדרך שנפלו בעידן הקורונה חודשים ארוכים בין הכיסאות, עד כי חלקם הפכו באחת, ממש שלא באשמתם, לעניים המתקשים להתקיים.
רק שלושה חודשים בדיוק מכהנת פה ממשלה חדשה וכבר כדאי שיצטיידו גם ראשיה בכמה כמה תרנגולות לכפרות. איך לא כללו חבריה בתוכניותיהם, למרות הבטחות חגיגיות במערכת הבחירות, את העלאת קצבאות הקשישים, הכפלת שכר חיילי החובה ומאבק עיקש בתאונות הדרכים והעבודה, שגבו כבר עשרות קורבנות נוספים.
ומדוע בימים כה קשים של מגפה עולמית, ממשיכים באוצר להתחשבן על כל שקל עם בתי החולים הקורסים תחת העומס? גילוי נאות: אני עצמי הייתי עד לאחרונה למחסור בכוח אדם ולצמצום הכואב בציוד במערכת הרפואית ושמעתי את כאבם על המצב הקשה של הרופאים והאחיות.
הכלכלנים מגיבים על התקציב של ליברמן: מה יקרה אם הוא יעבור?
(צילום: משי בן עמי)
ומדוע דווקא לפנסיות של משרתי הקבע בצבא נמצא כסף גדול וגם לחוק נורבגי מנופח ומינוי שרים וסגני שרים מיותרים לחלוטין, אך תקציבים דחופים להרחבת כבישי דמים, כמו דרך הערבה וכבישים עתירי תאונות קטלניות בצפון לא נמצא "כי לא נותר כסף להכל עכשיו"?
במקום לסובב תרנגולות מעל לראשי האזרחים, ניתן על פי ההלכה לכפר על העוונות כבר בימים האלה באמצעות פדיון העוונות בכסף. ממשלת ישראל - עוד לא מאוחר לתקצב את המגזרים והתחומים שהוזנחו כאן שנים. אם לא תחטא הממשלה שוב באל תעשה, אולי בשנה הבאה בקשת הכפרה והמחילה תהיה מיותרת. גמר חתימה טובה!
