בית המשפט למשפחה בחיפה קבע לאחרונה שבן 96 המתגורר בדירה שהייתה משותפת לו ולאשתו המנוחה, ייאלץ למכור אותה בעוד ארבע שנים, בהתאם לתביעה שהגישה בתה של האישה מנישואים קודמים. השופטת שלי אייזנברג קבעה שמאחר שמדובר בניצול שואה סיעודי, הוא יוכל בינתיים לשלם לבת שכירות לפי חלקה, ובתום התקופה יימכר הנכס כדירה תפוסה תמורת 70% ממחיר השוק.
הבת שירשה את הזכויות של אמה המנוחה נרשמה ב-2015 כבעלת חצי מהדירה. ארבע שנים לאחר מכן היא הגישה את התביעה, שבמסגרתה ביקשה למכור אותה כדירה פנויה ולקבל חצי מהתמורה. תוך כדי ההליך התברר לה שהבעל של אמה העביר את זכויותיו בדירה לנכדתו, ונרשמה עליה הערת אזהרה שמבטיחה לו זכות מגורים עד סוף חייו.
הבת טענה שהיא זקוקה לכסף בדחיפות משום שמצבה הכלכלי הידרדר והיא מטפלת בבת עם פיגור שכלי. היא ציינה כי ניסתה להגיע להבנות עם האלמן של אמה אבל הוא הציע לה מחיר מאוד נמוך, ולפיכך נאלצה להגיש את התביעה. לדבריה, הוא ונכדתו – שצורפה לתביעה – נהגו בחוסר תום לב כשהסתירו את המידע על העברת הזכויות.
האלמן טען מנגד שהבת מתנהלת בחוסר תום לב, שכן היא התחייבה לא למכור את הדירה וכעת היא מנסה לגרש אותו מהבית שבו הוא מתגורר יותר מ-40 שנה. הוא ציין שאין לו דירה אחרת והמשמעות של פינוי היא הידרדרות קשה במצבו. לדבריו, אשתו המנוחה לא הייתה צלולה כשערכה את הצוואה ולא הבינה שבתה תוכל לסלק אותו מהבית. לבסוף הוא טען שהוא נחשב דייר מוגן וזכאי להמשיך לגור בדירה עד מותו.
עו"ד תמרה רפאלובאבל השופטת שלי אייזנברג דחתה את טענותיו נגד הצוואה, וציינה כי בזמן אמת הוא לא העלה שום טענה נגד תקפותה. להיפך, הוא פעל על פיה. היא הוסיפה כי שותף במקרקעין זכאי לתבוע פירוק שיתוף בכל עת, והיא לא סבורה שהבת מבקשת לממש את זכותה בחוסר תום לב או מתאוות בצע כפי שטען. צוין שהבת ניסתה להגיע איתו להסכמות לפני הגשת התביעה, ואף לא דרשה לפנות אותו או לחייב אותו בדמי שימוש על המגורים בדירה.
בפסק הדין נקבע כי ההתחייבות של הנכדה שלא לפנות את סבה לא מחייבת את התובעת, שלא נתנה את הסכמתה לכך. בנוסף נדחתה טענת האלמן שלפיה הוא דייר מוגן.
עם זאת, השופטת קבעה כי הנתבע, כמי שהיה בן זוגה של בעלת חצי מהזכויות בדירה וגר עמה ביום פטירתה, זכאי לפי חוק הירושה להמשיך לגור בדירה בשכירות לתקופת הסתגלות זמנית. בנסיבות המקרה הובהר שמטעמי פיקוח נפש אי אפשר להוציא את הנתבע מהדירה עד שתימצא לו מסגרת מתאימה. לפיכך, היא החליטה שהתקופה תעמוד על ארבע שנים שבמהלכן ישלם לתובעת דמי שכירות עבור חלקה.
בהתאם לכך, נקבע כי הדירה תימכר כדירה תפוסה לפי שווי של 70% מערכה. הנתבע ונכדתו חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 12 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד מישל אלון
• ב"כ הנתבעים: עו"ד נורית פלג
• עו"ד תמרה רפאלוב עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
