בית הדין האזורי לעבודה בנצרת קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגיש מורה לשעבר נגד רשת "דרכא" שבה הועסק, בטענה שהיא הפלתה אותו על רקע מחלת כליות שפקדה אותו ומנעה ממנו להמשיך לעבוד. השופטת רויטל טרנר קבעה שעקב התנהלותה תפצה אותו הרשת בכ-200 אלף שקל.
התובע היה מורה למתמטיקה בבית ספר בצפון הארץ במשך יותר מ-30 שנה. בשלב מסוים עבר ניהול בית הספר לידי רשת "דרכא", ובסמוך לכך חלה הידרדרות במצבו הרפואי. הוא פיתח אי ספיקת כליות והחל להיעדר מהעבודה.
באוקטובר 2013 התכנסה ועדה מחוזית של משרד החינוך על מנת לדון בהמשך העסקתו של המורה. מסקנתה הייתה שהוא לא כשיר לעבודת הוראה. על יסוד מסקנה זו החליטה "דרכא" שהוא יסיים את עבודתו לאחר ניצול יתרת ימי המחלה שעומדים לזכותו, ויפרוש לפנסיה רפואית. הצדדים המשיכו לנהל שיח בנוגע לעתידו התעסוקתי, אך לבסוף הוא זומן לשימוע ופוטר.
בתביעה שהגיש בספטמבר 2020 הוא טען שלאחר החלטת הוועדה המחוזית קבע רופא תעסוקתי שהוא יכול לעבוד בחצי משרה, אולם הרשת התעלמה מחוות הדעת והכריחה אותו לשבת בבית ולנצל ימי מחלה. סירובה לשבצו לעבודה באותה תקופה ופיטוריו בשל מצבו הרפואי, טען, מהווים הפליה המנוגדת לחוק ומצדיקים לפסוק בשבילו פיצוי משמעותי.
עו"ד ורד שדות | צילום: אלדד רפאלימנגד טענה הרשת כי הליך הפיטורים התנהל כדין לאחר שמלוא ימי המחלה שלו נוצלו ומבלי שהיא יכלה לשבצו לעבודה. לדבריה, עובר לפיטורים היא זימנה אותו לשימוע בנוכחות נציג ארגון המורים, ובכך עשתה את שמוטל עליה מבחינת החוק. היא הוסיפה שהיא כפופה לנוהלי משרד החינוך, והחלטת הוועדה המחוזית שקבעה אי כושר לתובע מחייבת אותה.
השופטת טרנר הסבירה שהנחת המוצא של הרשת, שלפיה החלטת הוועדה מ-2013 מחייבת אותה, שגויה. היא כתבה שההחלטה מחייבת רק את עובדי המדינה, ואילו עסקת המורה תחתיה לא הייתה כעובד מדינה. היא הוסיפה ש"ניתן להבין את טעותה של הנתבעת" ושאין בהתנהלותה משום חוסר תום לב - היא פשוט הבינה באופן שגוי את החלטת משרד החינוך. למעשה, ציינה, מדובר בטעות משותפת של הצדדים מאחר שגם המורה הסכים באותה עת לסיום עבודתו בבית הספר.
עם זאת צוין בפסק הדין כי סירוב הרשת לערוך עבור המורה התאמות שיאפשרו את המשך העסקתו חרף מוגבלותו, מהווה אפליה: "שיקול דעתה של הנתבעת היה פגום ונשען על העדר רצונה לנסות ולשלב את התובע בביה"ס, בשל בריאותו וללא הצדקה מבוססת ולגיטימית. במובן זה, פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין".
ואולם, ציינה השופטת, במועד פיטוריו נמצא המורה באי-כושר מלא כך שבפועל, בראייה לאחור, הרשת לא הייתה צריכה לבצע התאמות ולשבצו לעבודה. חרף זאת, היא מצאה לנכון לפסוק לזכותו פיצוי של 150 אלף שקל בגין עוגמת הנפש שסבל מההתנהלות כלפיו, שפגעה בכבודו ואילצה אותו להתרחק ממקום עבודתו משך כחמש שנים. בנוסף נפסקו לטובתו 50,440 שקל עבור דמי מחלה, שכר טרחת עו"ד והוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד אברהם אמיר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אלמליח יצחק
• עו"ד ורד שדות עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
